מוּבָא בְּסֵפֶר מְגַלֶּה עֲמֻקּוֹת ( (בא) "גַּם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם" בִּמְכִילְתָּא חַד אָמַר ק"ך רִבּוֹא הָיוּ עֵרֶב רַב, וְחַד אָמַר ר"ם רִבּוֹא, וְחַד אָמַר ש"ס רִבּוֹא, בְּדֶרֶךְ הַפְּשֵׁט כָּתַב דּוֹדִי מהרי"ש בַּמְּכִילְתָּא דִּבְהָא פְּלִיגִי מַאן דְּאָמַר ק"ך רִבּוֹא דָּרֵישׁ גַּם עֵרֶב שֶׁהָיָה כָּל כָּךְ רַב אִתָּם, רוֹצֶה לוֹמַר מֵאַחַר שֶׁיִּשְׂרָאֵל בְּעַצְמָם הָיוּ ס' רִבּוֹא וְהֵם הָיוּ כָּל כָּךְ רַב כְּמוֹ הֵם, זֶה שֶׁאָמַר "אִתָּם", הֲרֵי כֶּפֶל ס' רִבּוֹא ק"ך, הַשֵּׁנִי דָּרֵישׁ "גַּם" מַרְבֶּה עוֹד כָּמוֹהוּ הֲרֵי ר"ם רִבּוֹא, עַל דֶּרֶךְ הַקַּבָּלָה יֵשׁ ג' מס"ך מַבְדִּיל בֵּין ג' עוֹלָמוֹת וְהַמָּסָךְ הוּא ק"ך צֵרוּפֵי אֱלֹקִים נִרְמָז בְּמִלַּת מס"ך, זֶה סוֹד "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים", בְּהָא קָמִיפַּלְגִּי מַאן דְּאָמַר ק"ך רִבּוֹא סוֹבֵר שֶׁהֵם הָיוּ מִן הַקְּלִפּוֹת שֶׁבָּעֲשִׂיָּה תַּמָן ק"ך צֵרוּפִים, וְחַד אָמַר שֶׁהָיוּ מִן הַקְּלִפּוֹת רַע שֶׁבַּיְצִירָה שֶׁהוּא ב' פְּעָמִים ק"ך הֲרֵי ר"ם, כִּי ק"ך דִּיצִירָה ק"ך דַּעֲשִׂיָּה הֲרֵי ר"ם, וְחַד אָמַר ש"ס שֶׁהָיוּ מִן הַחִיצוֹנִים שֶׁמַּגִּיעַ עַד הַצַּוָּאר וּכְמוֹ שֶׁבָּא דָּוִד מִן עוֹלַם הַבְּרִיאָה לְתַקֵּן צַוָּאר זֶה בְּסוֹד "כְּמִגְדַּל דָּוִד צַוָּארֵךְ" וְקֻפָּה שֶׁל שְׁרָצִים זוֹ תְּלוּיָה בְּצַוָּארוֹ לְתַקֵּן זֶה, לָכֵן הָיוּ ש"ס. וְעוֹד מוּבָא שָׁם בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת אָמַר יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה לְנִשְׁמַע הָיָה לְכָל אֶחָד ב' כְּתָרִים, וּכְשֶׁחָטְאוּ בָּא ק"ך רִבּוֹא וּפֵרְקוֹ, וּמֹשֶׁה זָכָה לְכֻלָּם, נִמְצָא שֶׁזָּכָה מֹשֶׁה לְק"ך רִבּוֹא כְּתָרִים, וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל שֶׁהֵם ק"ך יָמִים בְּהַר סִינָי כְּמִנְיַן מוֹעֵד, דְּהַיְינוּ מִן אוֹתוֹ ק"ך יוֹם שֶׁהָיָה עַל הַר סִינַי כְּמִנְיַן מוֹעֵ"ד זָכָה לָאֹהֶל.
מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (קה"ר יב, ט) רַבִּי שָׁאוּל דְנָוֶוה מַתְנִי לֵיהּ בְּשֵׁם ר' שִׁמְעוֹן אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם מָתַי קֵץ הַגְּאֻלָּה הֱוֵי אוֹמֵר לוֹ "כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי" כְּתִיב, ר' יְהוּדָה בְּר' סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוֵי שְׁלֹשָה סִימָנִים סִמַּנְתִּי לְךָ וְסִיַּמְתִּי לְךָ בִּקְבֻרָתוֹ שֶׁל מֹשֶה "בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר", וְאַף עַל פִּי כֵן "וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ" לִבָּא לְפוּמָא לֹא גַּלֵּי. וְרוֹאִים שֶׁקֵּץ הַגְּאֻלָּה נִרְמָז בִּקְבוּרַת מֹשֶה, וּכְמוֹ שֶׁעַל קְבוּרַת מֹשֶה כָּתוּב "וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ", כָּךְ זְמַן קֵץ הַגְּאֻלָּה נִסְתָּר וְלֹא נוֹדַע. ושמעתי מהרה"ג ר' י. י. ה. שליט"א שהמילים "ולא ידע" בגימטריא 121 לרמז שזה שייך לדרגה הנעלמת שמעל הטבע שאי אפשר להשיגה. וזה הדרגה של קבורת משה אחרי שחי 120 שנה, היינו שבמאה עשרים שנה של משה יש לנו השגה מסויומת, אבל בדרגה שאחרי זה ב121 שם אנחנו לא יכולים לדעת ולהשיג. וכן הפסוק שנאמר על המן שהיה בזכות משה: (שמות טז, טו) "וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה לָכֶם לְאָכְלָה" בגימטריא 121. וכן כשמשה עלה להר סיני כתוב (שמות לב, א) "כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ". וכפי שאומר ה'מגלה עמוקות' שבחטא העגל הפסידו ישראל את הדרגה של 120 ריבוא כתרים שזכו להם באמירת נעשה ונשמע. ממילא הם לא השיגו אפילו את הדרגה של 120 של משה. וכן משה בעצמו לא השיג את דרגתו הגבוהה לאחר שירד מהר סיני כמו שכתוב (שמות לד, כט) "וַיְהִי בְּרֶדֶת משֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד משֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ".
וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה' (כא) שֶׁחַיָּיו שֶׁל מֹשֶה מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה הָיוּ אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים מֵשִׁשָּׁה אַלְפֵי שָׁנִים שֶׁהָעוֹלָם קַיָּם, בִּבְחִינַת תְּרוּמָה שֶׁהֻפְרְשָׁה מֵהָעוֹלָם. וּמִסְפַּר חֲמִשִּׁים הוּא גַם מִסְפָּר מֵרָבִי בְּסוֹד חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִינָה, לָכֵן 50 כָּפוּל 120 הֵם כָּל 6000 שְׁנוֹת הָעוֹלָם. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' דָּוִד יִצְחָק וַיְצְמַן שליט"א שֶׁבִּתְהִלִּים הַפֶּרֶק הַ120 הוּא הַפֶּרֶק שֶׁפּוֹתֵחַ אֶת הַתְּהִלִּים לְיוֹם הַשַּׁבָּת, לְרַמֵּז שֶׁאַחֲרֵי 120 שָׁנָה עוֹבְרִים לָאֶלֶף הַשְּׁבִיעִי שֶׁהוּא יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת. והוסיף הרה"ג ר' אברהם אגשי שליט"א שעד מאה ועשרים בגימטריא משה בן עמרם או משה איש האלהים שחי 120 שנה, וזה גם המספר של זמן או מקום. כמו שנבאר שזה מספר מרבי בזמן שהולך יחד עם מקום.
וְכֵן מוּבָא בְּ'בַעַל הַטּוּרִים' (דברים ו, כח) שֶׁמּשֶׁה חַי מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה כְּמִנְיַן עַמּוּד הַמְסַמֵּל אֶת עַמּוּד הָאֶמְצַע. וְכֵן עַל יוֹסֵף שֶׁחַי מֵאָה וְעֶשֶׂר שָׁנִים מָצִינוּ שֶׁהָיָה רָאוּי לִחְיוֹת מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה כְּמִנְיַן עַמּוּד, כַּמּוּבָא בְּ'פִרְקֵי דְּר"א' (לט) רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר עֶשֶׂר פְּעָמִים אָמְרוּ בְּנֵי יַעֲקֹב לְיוֹסֵף "עַבְדְּךָ אָבִינוּ", שָׁמַע יוֹסֵף אֶת הַדָּבָר וְשָׁתַק, וּשְׁתִיקָה כְּהוֹדָיָה דָּמְיָא, לְפִיכָךְ נִתְקַצְּרוּ מֵחַיָּיו עֶשֶׂר שָׁנִים. וְהָעַמּוּד מְסַמֵּל אֶת הַקַּו שֶׁמַּבְרִיחַ מֵהַקָּצֵה לַקָּצֶה וְכוֹלֵל אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג רְפָאֵל מַגִּיד שליט"א שֶׁגֹּבַהּ הַסֻּכָּה הוּא מֵאָה וְעֶשְׂרִים טְפָחִים כְּמִנְיַן צֵל, עֶשְׂרִים אַמָּה כָּפוּל שִׁשָּׁה טְפָחִים. וְהַסֻּכָּה מְסַמֶּלֶת אֶת כָּל שְׁנוֹת הָעוֹלָם שֶׁהוּא עוֹלָם עֲרַאי בִּבְחִינַת סֻכָּה. וְכֵן רוֹאִים שֶׁכָּל סֵפֶל בַּמְּנוֹרָה בַּמִּשְׁכָּן הָיוּ בוֹ מֵאָה וְעֶשְׂרִים לֹג. וְכֵן תֵּבַת נֹחַ שֶׁכָּלְלָה אֶת כָּל הָעוֹלָם נִבְנְתָה בְּמֶשֶׁךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט דברים תתקסה) אַרְבָּעָה שֶׁמֵּתוּ בְּנֵי מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, וְאֵלּוּ הֵן, מֹשֶׁה, וְהִלֵּל הַזָּקֵן, וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְרַבִּי עֲקִיבָא. וְרוֹאִים שֶׁגַּם רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה חַי 120 שָׁנָה כְּמוֹ מֹשֶׁה. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' א. י. שליט"א שֶׁלָּכֵן הָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָרִאשׁוֹן בְּגֹבַהּ 120 אַמָּה. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' ל. שִׁטְרִית שליט"א שֶׁקּוֹמַת הַשְּׁבָטִים שֶׁמֵּהֶם נִבְנָה כְּלַל יִשְׂרָאֵל הָיוּ י"ב שְׁבָטִים שֶׁכָּל אֶחָד כָּלוּל מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת מַגִּיעַ לַמִּסְפָּר 120. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁאָדָם הָרוֹאֶה הֵיטֵב מְכֻנֶּה 'רוֹאֶה 6/6 יַחַד 12.
בַּמּוֹחִין דְּקַטְנוּת שֶׁז"א מְקַבֵּל בִּקְרִיאַת שְׁמַע יֵשׁ ש"ס אוֹרוֹת, שֶׁהֵם 120 אוֹרוֹת בְּכָל קַו מֵהַג' קַוִּים שֶׁלּוֹ. וְהֵם 120 אוֹרוֹת כְּנֶגֶד 120 צֵרוּפִים שֶׁיֵּשׁ בַּשֵּׁם אֱלֹהִים. שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' יַעֲקֹב אַנְשִׁין שליט"א שֶׁהַמִּסְפָּר 120 מְסַמֵּל מִסְפָּר מֵרָבִי. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ו, ג) "וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה". וְכֵן כָּתוּב (דברים לא, ב) "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא". וְכֵן כָּתוּב (דברים לד, ז) "וּמשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ". וּמִזֶּה הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁמְּאַחֲלִים לָאָדָם שֶׁיִּזְכֶּה לְחַיִּים עַד 120 שָׁנָה. וְכֵן בְּמִשְׁקַל הָאָדָם, מֵעַל 120 קִילוֹ נִקְרָא שָׁמֵן שֶׁמַּסְכִּימִים לְנַתְּחוֹ טַבַּעַת לְהוֹרִידוֹ בַּמִּשְׁקָל. וְכֵן בִּמְהִירוּת הַנְּסִיעָה הִשְׁתַּלְשֵׁל שֶׁעַד 120 קמ"ש יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת לִנְסוֹעַ בִּכְבִישִׁים מְסֻיָּמִים. וְנִרְאֶה לְבָאֵר כֵּיוָן שֶׁבַּמּוֹחִין דְּקַטְנוּת שֶׁז"א מְקַבֵּל בִּקְרִיאַת שְׁמַע יֵשׁ ש"ס אוֹרוֹת, שֶׁהֵם 120 אוֹרוֹת בְּכָל קַו מֵהַג' קַוִּים שֶׁלּוֹ. וְהֵם 120 אוֹרוֹת כְּנֶגֶד 120 צֵרוּפִים שֶׁיֵּשׁ בַּשֵּׁם אֱלֹהִים. שֶׁהֲרֵי הַטֶּבַע נִמְשָׁךְ מִשֵּׁם אֱלֹהִי"ם וְהוּא בְּגִימַטְרִיָּא שֵׁם אֱלֹהִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ 120 צֵרוּפִים, לָכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל הַשִּׂיא בְּעוֹלַם הַטֶּבַע בַּמִּסְפָּר 120. וְכֵן נִתּוּחַ טַבַּעַת לְהוֹרִיד בַּמִּשְׁקָל מְרַמֵּז עַל הַגְבָּלַת הַטֶּבַע הֶחָמְרִי שֶׁל הָאָדָם. וְכֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם הָיוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא גְבָרִים וְשִׁשִּׁים רִבּוֹא נָשִׁים יַחַד 120 רִבּוֹא. וְכֵן משֶׁה הָיָה בְּהַר סִינַי ג' פְּעָמִים אַרְבָּעִים יוֹם יַחַד 120. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט"א שֶׁמֵּאָה וְעֶשְׂרִים עִם שְׁתֵּי הַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא גְדוֹלָה 1234 שֶׁמְּסַמֵּל אֶת סֵדֶר עוֹלַם הַטֶּבַע מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה. וְכֵן 120 בְּגִימַטְרִיָּא יוֹם דִּין שֶׁה' יֹאמַר דַּי לָעוֹלָם. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' דָּוִד יִצְחָק וַיְצְמַן שליט"א שֶׁמֵּאָה וְעֶשְׂרִים בְּגִימַטְרִיָּא רְגִילָה 666 שֶׁמְּסַמֵּל אֶת סֵדֶר עוֹלָם הַזֶּה שֶׁבָּנוּי עַל מִסְפַּר 6 עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְשַׁבָּת שֶׁהִיא כְּנֶגֶד הָאֶלֶף הַשְּׁבִיעִי שֶׁשַּׁיָּךְ לָעוֹלָם הַבָּא.
לִכְאוֹרָה צָרִיךְ לְהָבִין אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁמֹּשֶה רַבֵּנוּ הֶעָנָו מִכָּל הָאָדָם, כְּשֶׁקֹּרַח יוֹצֵא בְּמַחֲלֹקֶת נֶגְדּוֹ הוּא אוֹמֵר לַה', שֶׁיַּעֲנִישׁ אוֹתוֹ בְּעֹנֶשׁ מְיֻחָד וְלֹא בְּעֹנֶשׁ רָגִיל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר כח) "וַיֹּאמֶר משֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי: אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא ה' שְׁלָחָנִי: וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה' וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה'". לִכְאוֹרָה אֵין זֶה מַרְאֶה עַל עֲנָוָה, שֶׁבִּגְלַל שֶׁהוּא יָצָא נֶגְדּוֹ צָרִיךְ לְהַרְאוֹת לְכָל הָעוֹלָם אֶת הָעֹנֶשׁ הַמְּיֻחָד וְכוּ'. וּבִפְרָט לְפִי מַה שֶּׁמָּצִינוּ בַּזֹּהַר (בלק רט:) שֶׁהָאָרֶץ פָּתְחָה אֶת פִּיהָ בִּגְזֵרַת מֹשֶה, וַה' קִבֵּל אֶת בַּקָּשָׁתוֹ. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁמֹּשֶה הָיָה בְּתַכְלִית הַהִתְבַּטְּלוּת שֶׁל "וְנַחְנוּ מָה", הוּא הֵבִין שֶׁרְצוֹן ה' כָּאן הוּא לְהִתְפַּלֵּל וְלִדְרֹש אֶת הָעֹנֶשׁ הַמְּיֻחָד לְקֹרַח, וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּלַפֵּי חוּץ זֶה נִרְאֶה כְּגַאֲוָה, אֵצֶל מֹשֶה זֶה הָיָה מִתּוֹךְ הִתְבַּטְּלוּת אֲמִתִּית, וְהקב"ה דִּבֵּר מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ, וּכְפִי שֶׁרוֹאִים שֶׁה' קִבֵּל אֶת תְּפִלָּתוֹ. וְכֵן הקב"ה מְרֻמָּז בְּאוֹת שְׁלִישִׁית בַּכָּתוּב עַל מֹשֶה (שמות טז, כ) "וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם משֶׁה" לְרַמֵּז שֶׁמֹּשֶה הָיָה מֶרְכָּבָה לַה' מַמָּשׁ, וְכַבְיָכוֹל ה' קָצַף עֲלֵיהֶם דֶּרֶךְ מֹשֶה. וכן שמעתי מהרה"ג ר' אשר ליכטנשטיין שליט"א שהכתוב: (ויקרא י, טז) "וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרשׁ דָּרַשׁ משֶׁה וְהִנֵּה שׂרָף וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר: מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ" ר"ת לפי הסדר מל"א אהב"ה, לרמז שמשה היה הוכיח אותם מתוך אהבה, ולא היה שם קצף של כעס חס ושלום, רק רצון לתקן מתוך אהבה.
רבי עקיבה בגימטריא בשכמל"ו, הר"ת של 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'
בִּשְׁנַת 3760 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נוֹלַד רַבִּי עֲקִיבָא וּלְהַבְדִּיל אֶלֶף הַבְדָּלוֹת נוֹלַד אוֹתוֹ הָאִישׁ וְהִתְחִילָה הַסְּפִירָה הַנּוֹצְרִית שֶׁסּוֹפְרִים עַד הַיּוֹם. שֶׁהֲרֵי מוּבָא בְּפרע"ח לְהָאֲרִיזַ"ל (ראש חודש פ"ג תס) שֶׁבְּעֵשָׂו הָיְתָה כְּלוּלָה נִשְׁמַת רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ, וְנִרְמָז בַּכָּתוּב "כִּי צַיִד בְּפִיו". וְכֵן מוּבָא בִּ'פְרִי עֵץ חַיִּים' לְהָאֲרִיזַ"ל (שם) יְשׁוּעַ הָיָה גִּלְגּוּל עֵשָׂיו. וְיוֹצֵא שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁנָה נוֹלְדוּ שׁוּב יַעֲקֹב וְעֵשָׂו יַחַד, כִּי נִשְׁמַת רַבִּי עֲקִיבָא הָיְתָה נִיצוֹץ שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁהָיָה בָּלוּעַ בִּקְלִפַּת עֵשָׂו, כַּמּוּבָא בְּ'לִקּוּטֵי הַשַּׁ"ס' לְהָאֲרִיזַ"ל (יבמות) שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא הוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב. וְכֵן מָצִינוּ בְּסֵפֶר 'יָם שֶׁל שְׁלֹמֹה' (גיטין פ"ד) שֶׁאֲבִיר יַעֲקֹב אוֹתִיּוֹת רַבִּי עֲקִיבָא. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' פִּנְחָס ל. שליט"א שֶׁהַכָּתוּב עַל עֵשָׂו "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד" בְּגִימַטְרִיָּא רַבִּי עֲקִיבָא. וכן מסופר על האדמו"ר ה'שפע חיים' מצאנז זצ"ל שכשהיה נאלץ לכתוב תאריך לועזי היה כותב בסמוך ללר"ע ר"ת ללידת רבי עקיבא. היינו שהיה מונה את התאריך ללידת רבי עקיבא שרש תורה שבעל פה, ולא להבדיל ללידת הקליפה של אותו האיש.
וְהוֹסִיף הרה"ג ר' פ. ל. שליט"א שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא (סוטה מז.) יָתִיב וְקָא מִשְׁתַּבַּח כַּמָּה נָאָה אַכְסַנְיָא זוֹ אָמַר לֵיהּ אֶחָד מִתַּלְמִידָיו רַבִּי עֵינֶיהָ טְרוּטוֹת, אָמַר לֵיהּ רָשָׁע בְּכָךְ אַתָּה עוֹסֵק, אַפִּיק אַרְבַּע מֵאָה שַׁפּוּרֵי וְשַׁמְתֵּיהּ כָּל יוֹמָא אָתָא לְקַמֵּיהּ וְלֹא קִבְּלֵיהּ, יוֹמָא חַד הַוָה קָרִי קְרִיַּת שְׁמַע אָתָא לְקַמֵּיהּ הַוָה בְּדַעְתֵּיהּ לְקַבּוּלֵיהּ אֲחַוֵי לֵיהּ בְּיָדֵיהּ סָבַר מִדְחָא דָחִי לֵיהּ אָזַל זָקַף לְבֵינָתָא פַּלְחָא, אָמַר לֵיהּ חֲזוֹר בְּךָ אָמַר לֵיהּ כָּךְ מְקֻבְּלַנִּי מִמְּךָ כָּל הַחוֹטֵא וּמַחֲטִיא אֶת הָרַבִּים אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, דַּאֲמַר מַר כִּשֵּׁף וְהֵסִית וְהִדִּיחַ וְהֶחְטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל. וְרוֹאִים שֶׁיֵּשׁ"וּ יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה וְחִלֵּל אֶת הַשֵּׁם תּוֹךְ כְּדֵי קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה, וְזֶה מַמָּשׁ מַקְבִּיל לְרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁמֵּת עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם תּוֹךְ כְּדֵי קְרִיאַת שְׁמַע, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (ברכות סא:) בְּשָׁעָה שֶׁהוֹצִיאוּהוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא לַהֲרִיגָה, זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע הָיָה, וְהָיוּ סוֹרְקִין אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמַסְרְקָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וְהָיָה מִתְכַּוֵּן לְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּאַהֲבָה. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, רַבֵּנוּ, עַד כָּאן אָמַר לָהֶם, כָּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל הַפָּסוּק הַזֶּה, "בְּכָל נַפְשְׁךָ" וַאֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ, אָמַרְתִּי, מָתַי יָבוֹא לְיָדִי וַאֲקַיְּמֶנּוּ, וְעַכְשָׁיו שֶׁבָּא לְיָדִי, לֹא אֲקַיְּמֶנּוּ הָיָה מַאֲרִיךְ בְּאֶחָד עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ בְּאֶחָד. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה, אַשְׁרֶיךָ רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתְךָ בְּאֶחָד. וְכֵן רוֹאִים שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל וִכּוּחַ בֵּין רַבִּי עֲקִיבָא וְתַלְמִידָיו תּוֹךְ כְּדֵי קְרִיאַת שְׁמַע כְּשֶׁקִּדֵּשׁ אֶת ה'. וְזֶה מַקְבִּיל מַמָּשׁ לַנְּקֻדָּה שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁחִלֵּל אֶת ה' תּוֹךְ כְּדֵי אִי הֲבָנָה בֵּינוֹ לְבֵין רַבּוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה בִּזְמַן שֶׁקָּרָא קְרִיאַת שְׁמַע. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים' שֶׁיֵּשׁ"וּ בִּקֵּשׁ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה 12 פְּעָמִים וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דָחָה אוֹתוֹ, וּבַפַּעַם הַ13 כְּמִנְיַן אֶחָ"ד הִשְׁתַּלְשֵׁל שֶׁרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְיֵשׁ"וּ חָשַׁב שֶׁהוּא דוֹחֶה אוֹתוֹ אַף שֶׁכְּבָר הִסְכִּים לְקַבְּלוֹ. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' א. י. שליט"א שֶׁאוֹתוֹ הָאִישׁ נִדּוֹן בְּצוֹאָה רוֹתַחַת בְּגִימַטְרִיָּא "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הוי"ה אֱלֹהֵינוּ הוי"ה אֶחָד". והוסיף הרה"ג ר' ל. שטרית שליט"א שזה גם המספר של אותו האיש ישוע. והוסיף הרה"ג ר' א. י. שליט"א שזה גם המספר של שלשת הגלגולים של יש"ו, שר האפים המן ישוע. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' פִּנְחָס ל. שליט"א שֶׁהַהֶפְרֵשׁ בֵּין מִסְפַּר רַבִּי עֲקִיבָה לְמִסְפַּר יֵשׁוּעַ הוּא מִסְפַּר אֶחָ"ד, כִּי רַבִּי עֲקִיבָא מָסַר נַפְשׁוֹ עַל הָאֶחָד, וְיֵשׁוּעַ פָּגַם בָּאֶחָד. וכן מובא מהרה"ג ר' יצחק גנזבורג שליט"א שרַבִּי עֲקִיבָא אותו האיש בְּגִימַטְרִיָּא "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הוי"ה אֱלֹהֵינוּ הוי"ה אֶחָד" עם המילים. וכן שמעתי מהרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שרבי עקיבה בגימטריא בשכמל"ו הר"ת של 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' עם הכולל, כי רבי עקיבה קשור עם היחוד השלם שנרמז ב"שמע ישראל" ו'ברוך שם', לכן זה בשכמל"ו עם הכולל שזה הפסוק "שמע ישראל" שהוא הכולל של בשכמל"ו. וכן רבי עקיבה היה גלגול שכם בן חמור שהוליד את אסנת אשת יוסף מדינה, והיה בסוד קליפת שכם שהיא קליפת הערלה שמלבישה על יוסף היסוד, ששם הסוד של בשכמל"ו אותיות שכ"ם ל"ו. שנרמזות בפסוק (בראשית לז, יג) "הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם", וכפי שבארנו את הקשר בין שכם לשובבי"ם שמתקנים את היסוד בפ"ד תעניות.
מוּבָא בְּ'לִקּוּטֵי הַשַּׁ"ס' לְהָאֲרִיזַ"ל (יבמות) שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא הוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב. וְכֵן מָצִינוּ בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (בראשית מח, טו) שֶׁאֲבִיר יַעֲקֹב מְסַמֵּל אֶת מִדַּת הַתִּפְאֶרֶת שֶׁל יַעֲקֹב. וּמוּבָא בְּסֵפֶר 'יָם שֶׁל שְׁלֹמֹה' (גיטין פ"ד) שֶׁאֲבִיר יַעֲקֹב אוֹתִיּוֹת רַבִּי עֲקִיבָא. וְכֵן הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת יַעֲקֹ"ב הוּא 188 כְּמִנְיַן עֲקִיבָה. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'שְׁבִילֵי פִּנְחָס' שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ, וְיָצְאָה נִשְׁמָתוֹ בְּאֶחָד. כְּמוֹ שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ תִּקֵּן קְרִיאַת שְׁמַע בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ. וְכֵן בְּסִדּוּר הָרַשַּׁ"שׁ מְכַוְּנִים בִּ'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל' יִחוּד יַעֲקֹב וְלֵאָה, וּבְ'בָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד' מְכַוְּנִים גַּם אֶת הַיִּחוּד שֶׁל יַעֲקֹב וְרָחֵל. וְהַסּוֹד שֶׁל 'בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד' הוּא הַסּוֹד שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁיּוֹרֵד לְהַשְׁפִּיעַ לַמַּלְכוּת לְמַטָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת רָחֵל, לָכֵן כְּשֶׁרָאָה יַעֲקֹב שֶׁמִּטָּתוֹ שְׁלֵמָה וְזָכָה לְהַעֲמִיד י"ב שְׁבָטִים הֲגוּנִים בַּזְּמַן שֶׁבַּקֵּשׁ לְגַלּוֹת לָהֶם אֶת הַקֵּץ הוּא אָמַר 'בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד וְכוּ'. והבאנו מהרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שהמקום הַיָּחִיד בַּתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ סִנּוּן יָשָׁר שֶׁל בשכמל"ו, הָר"ת שֶׁל 'בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד', נִמְצָא בַּפָּסוּק שֶׁיַּעֲקֹב מְבַקֵּשׁ מִלָּבָן אֶת רָחֵל בְּגִיל פ"ד: (בראשית כט, כא) "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ". וְכֵן הַמִּלִּים "הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ" בְּגִימַטְרִיָּא מְדֻיֶּקֶת 'בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד' שֶׁהִיא גַם הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל קֵץ מְשִׁיחַ. ויש כאן מעשה אבות סימן לבנים שבזכות שיעקב שמר בריתו פ"ד שנים, כמו שכתוב בלידת ראובן "כוחי וראשית אוני", זכו בניו לתיקון היסוד בפ"ד תעניות. וְכֵן יַּעֲקֹב רָחֵל פ"ד בְּגִימַטְרִיָּא 504, כְּמִנְיַן סֻכַּת דָּוִיד כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁזֶּה סוֹד הַיִּחוּד הַשָּׁלֵם שֶׁמֵּקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד. וּרְאֵה זֶה פֶלֶא בְּכָל הַתַּנַ"ךְ יֵשׁ 504 רֶצֶף אוֹתִיּוֹת פ"ד יָשָׁר אוֹ הָפוּךְ. וכן סינון אותיות רב"י עקיב"ה בכל התורה מופיע 504 פעמים.
וְכֵן קְרִיאַת שְׁמַע אוֹמְרִים בָּעֶרֶב וּבַבֹּקֶר, וּמָצִינוּ בְּרַשִּׁ"י (דניאל ח, יד) שֶׁבַּמִּלִּים עֶרֶב בֹּקֶר טָמוּן סוֹד הַקֵּץ שֶׁיּוֹצֵא מֵהַגִּימַטְרִיָּא שֶׁלָּהֶם שֶׁעוֹלֶה 574, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁסּוֹד הַקֵּץ טָמוּן בַּתִּקּוּן שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע לַפְּגָם שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ, לָכֵן 574 בְּגִימַטְרִיָּא עֲקִיבָה יֵשׁוּעַ עִם הַכּוֹלֵל, הַיְינוּ שֶׁהַנִּיצוֹץ חוֹזֵר לְשָׁרְשׁוֹ שֶׁנִּרְמָז בַּכּוֹלֵל שֶׁלּוֹ. וְכֵן הָאוֹתִיּוֹת ע"ד הַגְּדוֹלוֹת בִּקְרִיאַת שְׁמַע בְּמִלּוּי עַיִ"ן דָּלֶי"ת עוֹלֶה 574. וְכֵן רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה רֹעֵה בָקָר שֶׁמְּרַמֵּז עַל עֶרֶב בֹּקֶר. וְכֵן מָצִינוּ בְּפֵרוּשׁ 'מִצְפֶּה אֵיתָן' עַל הַגְּמָרָא (יבמות טז.) אָמַר לוֹ, אַתָּה הוּא עֲקִיבָא בֶן יוֹסֵף שֶׁשִּׁמְךָ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. מוּבָא שָׁם מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ גִּימַטְרִיָּא תקס"ד כְּמִנְיַן פְּעָמִים שֶׁנִּזְכַּר רַבִּי עֲקִיבָא בְּכָל הַשַּׁ"ס. וְאִם נוֹסִיף לָזֶה אֶת מִסְפַּר הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל עֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף נְקַבֵּל שׁוּב אֶת מִסְפַּר 574 עִם הַכּוֹלֵל. וְכֵן ר' עֲקִיבָא נֶהֶרַג עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם וְיָצְאָה נִשְׁמָתוֹ בְּאֶחָד בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּיפּוּרִים בְּגִימַטְרִיָּא 574. וְכֵן עֲקִיבָ"ה ר"ת עַל קִדּוּשׁ הוי"ה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
והוסיף הרה"ג ר' ל. שטרית שליט"א שהטענה על רבי יהושע בן פרחיה שדחה את אותו האיש היתה, שהוא בעצמו אומר: (אבות א, ו) יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת. ומדוע הוא לא דן לכף זכות את תלמידו לאחר שבקש מחילה י"ב פעמים. ובפרט שהחטא של יש"ו היה בנקודה הזאת של עֲשֵׂה לְךָ רַב בזה שהלעיג על דברי חכמים. וכן עֲשֵׂה לְךָ רַב בגימטריא גדולה עם האותיות והמילים והכולל עולה "שמע ישראל הוי"ה אלהינו הוי"ה אחד". מַקְבִּיל מַמָּשׁ לַנְּקֻדָּה שֶׁל יש"ו שֶׁחִלֵּל אֶת ה' תּוֹךְ כְּדֵי אִי הֲבָנָה בֵּינוֹ לְבֵין רַבּוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה בִּזְמַן שֶׁקָּרָא קְרִיאַת שְׁמַע. וכן השתלשל שמישהו דוחה מישהו אומרים שהוא דחה אותו בקש, לרמז על הדחייה הגדולה של רבי יהושע בן פרחייה שדחה בזמן שקרא קריאת שמע ר"ת ק"ש.
הַמֻּשָּׂג טוֹב הוּא דָּבָר שֶׁיִתְקַיֵּם לָנֶצַח, וְהָרָע הוּא מִלְּשׁוֹן רָעוּעַ, שֶׁהוּא מָט לִפֹּל.
מובא ברמב"ן שהמושג טוב הוא דבר שקיים לנצח: (בראשית א, ד) "וירא אלהים כי טוב", שרצה בקיומו לעד וכו', גזר בהם הקיום, ואמר בהם "וירא אלהים כי טוב". וכן מובא ברמב"ן (בראשית ב, יח) "לא טוב היות האדם לבדו", ה"טוב" הוא הקיום כאשר פירשתי במאמר "וירא אלהים כי טוב". ונראה לבאר שכל דָּבָר שֶׁהוּא מֻגְבָּל שַׁיָּךְ לָרַע, דְּרַע הוּא מִלְּשׁוֹן רָעוּעַ, שֶׁהוּא מָט לִפֹּל. וְכֵן שֹׁרֶשׁ הָרַע בָּעוֹלָם הוּא מִשְּׁבִירַת הַכֵּלִים שֶׁהָיְתָה בִּזְמַן בְּרִיאַת הָעוֹלָם, כַּמּוּבָא בְּ'עֵץ חַיִּים' לְהָאֲרִיזַ"ל (שער א' ח"א ע' ד'). וּשְׁבִירַת הַכֵּלִים מְרַמֶּזֶת עַל דָּבָר שָׁבוּר שֶׁהוּא מָט לִפֹּל וְכַּבְיָכוֹל עוֹמֵד לְהִסְתַּיֵּם. כָּךְ כָּל דָּבָר מֻגְבָּל, שֶׁיֵּשׁ לוֹ סוֹף, וְהוּא זְמַנִּי, זֶה שַׁיָּךְ לָרַע, וְזוֹ הַמַּהוּת הַפְּנִימִית שֶׁל הַמֻּשָּׂג רַע, דְּדָבָר שֶׁשַּׁיָּךְ לַקְּדֻשָּׁה הוּא נִצְחִי הֱיוֹת שֶׁהוּא מְחֻבָּר לָאֵין סוֹף.
וכן שמעתי מהרה"ג ר' אהרן ברדה שליט"א שרע הוא מלשון שבר, כמו שכתוב (תהילים ב, ט) "תרעם בשבט ברזל", ומבאר הרד"ק. "תְּרֹעֵם" פֵּרוּשׁוֹ תְּשַׁבְּרֵם. והטוב הוא דבר שלם ולא שבור, כמו שכתוב "לא טוב היות האדם לבדו" כי הוא לא שלם אז הוא לא טוב, וכן התורה שהיא "תורת ה' תמימה" ושלימה נקראת "לקח טוב", וכפי שבארנו שהרע הוא מלשון רעוע, וזה המהות של דבר שבור שאינו שלם שאין לו קיום ונזרק לאשפה, מה שאין כן דבר שלם שיש בו שימוש עומד וקים ולא נזרק.
וביתר עומק נראה להוסיף על פי מה שלימד הרמח"ל בענין הנהגת היחוד, שה' מסובב גם את הרע שבעולם שבסוף יביא לתוצאות הטובות של יחוד ה' שיהיה לעתיד לבוא, וזה נרמז בענין הרע שהוא רעוע ושבור, כי גם השבר יכול להתחבר לשברים אחרים ולשמש בסוף שיצא ממנו דבר שלם, גם אם אלו שעשו אותו לא כיונו לכך, ה' יאסוף את השברים של הרע להוציא גם מהם את היחוד השלם. וכן מצינו בגמרא (סוטה לד:) "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ" אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ "שְׁלַח לְךָ" לְדַעְתְּךָ, וְכִי אָדָם בּוֹרֵר חֵלֶק רַע לְעַצְמוֹ, הַיְנוּ דִּכְתִיב "וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר", אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ "בְּעֵינַי" וְלֹא בְעֵינֵי הַמָּקוֹם. ומבאר ה'מאירי' ואף על פי שהכתוב מוכיח שבמצות השם נעשה וכדכתיב "שלח לך" אין זה כלום, שאין אדם בורר חלק רע לעצמו במה שיודע שהוא רע, וכל שכן שאין הקדוש ברוך הוא מצוה לעשות דבר שסופו לבא לידי תקלה, אלא הם שאלו כן וכמו שכתוב בתורה "ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו" והקב"ה אמר שלח לך לדעתך כלומר שאיני מעכב. ורואים שהבחירה ברע נקראת 'חלק רע' וכמו שאמרנו שהרע במהותו הוא שבר וחלק מהשלם, ועל זה אומרת הגמרא שמצד הקב"ה לא יתכן שתבוא הוראה לבחור ב'חלק רע', ומה שה' אמר "שלח לך" זה היה בגלל שהם בקשו, וה' אמר שלח לך לדעתך כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. וכן צירופי המילים טוב ורע מופיעים 13 פעמים בכל התורה כמנין אח"ד, לרמז שבשביל להגיע להנהגת היחוד שה' יהיה אחד ושמו אחד, ה' משתמש בצירוף של טוב ורע יחד כדברי הרמח"ל. ומאידך המילה "טוב" בלי תוספת אות מופיע בכל התורה 35 פעמים כמנין יהוד"י, כי הטוב האמיתי נמצא רק בקדושה בכלל ישראל. וכן שמעתי מהרה"ג ר' יהודה ר. שליט"א שהר"ת של רע מכלה את עצמו הוא אותו ר"ת של אש רוח מים עפר, ומבואר לדברינו דד' יסודות אלו שהם מסמלים את עולם החומר יש להם כליון, כמו כל דבר גשמי שמתכלה והחומר לא נשאר, והטעם מדוע החומר מתכלה הוא אותו טעם מדוע הרע מכלה את עצמו, כי הרע קשור עם עולם החומר שרובו רע והקליפות שולטות בו, וכל מה שהוא רע הוא רעוע ואין לו קיום נצחי. וְכֵן הַכָּתוּב (שמות יב, לח) "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם" ר"ת רָעוּ"עַ.
וּלְפִי דְּבָרֵינוּ מְבֹאָר הַמֻּשָּׂג טוֹב וָרָע, דְּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא "עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" הוּא מְעֹרָב טוֹב וָרָע, וְכָל דָּבָר יָכוֹל לְהִשְׁתַּיֵּךְ לְטוֹב וְלִהְיוֹת טוֹב, אוֹ הַהֵיפֶךְ לְרָע, וְאִם כֵּן מַה מַּהוּת הַמֻּשָּׂג טוֹב וָרָע, הֲרֵי זֶה דָּבָר יַחֲסִי תָּלוּי לְפִי הָאָדָם וְהַמָּקוֹם וְהַזְּמָן. וּלְפִי דְּבָרֵינוּ מְבֹאָר שֶׁכָּל דָּבָר וְכָל פְּעֻלָּה אִם הִיא נִצְחִית הִיא טוֹב, וְאִם הִיא זְמַנִּית בְּאֹפֶן שֶׁאֵין לָהּ שַׁיָּכוּת עִם הַנֶּצַח הִיא רָע. וְכֵן מוּבָא בְּ'שַׁעַר הַהַקְדָּמוֹת' לְהָאֲרִיזַ"ל (ע' קלב) שֶׁהֵרָיוֹן הוּא בִּבְחִינַת רַע, דְּיֵשׁ בַּהֵרָיוֹן רַ"ע יָמִים. וְכֵן הֵרָיוֹן בְּגִימַטְרִיָּא רַע. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּהֵרָיוֹן מְסַמֵּל אֶת סְפִירַת הַמַּלְכוּת הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לְבֵיצָה שֶׁבָּהּ נוֹצַר הַוָּלָד. וּכְשֵׁם שֶׁהָהֵרָיוֹן הוּא זְמַנִּי, כָּךְ הָעוֹלָם הַזֶּה הַשַּׁיָּךְ לִסְפִירַת הַמַּלְכוּת, כְּפִי שֶׁהוּא הַיּוֹם מְעֹרָב טוֹב וָרָע הוּא זְמַנִּי, וְשַׁיָּךְ לְמַעֲרֶכֶת הַמִּסְפָּר בָּהּ שׁוֹלֵט הָרַע. וְכֵן מוּבָא בְּ'אוֹצְרוֹת חַיִּים' לְהָאֲרִיזַ"ל (אורות ניצוצות וכלים פ"ב) שֶׁעִבּוּר מְסַמֵּל אֶת בֵּרוּר הָרפ"ח נִיצוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ בְּתוֹךְ הָרַע, וְרוֹאִים שֶׁהֵרָיוֹן מְסַמֵּל אֶת הַמַּצָּב שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ טוֹב וָרָע וְעוֹסְקִים בְּבֵרוּר הַטּוֹב מֵהָרַע, וְלֶעָתִיד לָבֹא כְּשֶׁהָרַע יִבָּטֵל מֵהָעוֹלָם, יִבָּטְלוּ גַם ר"ע יְמֵי הָעִבּוּר וַעֲתִידָה אִשָּׁה לֵילֵד בְּכָל יוֹם. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' א. ה. שליט"א שֶׁעִבּוּר ט' חֳדָשִׁים אוֹתִיּוֹת טוֹ"ב וָרָ"ע, הַיְינוּ שֶׁהָעִבּוּר שֶׁל ט' חֳדָשִׁים מְעֹרָב טוֹב וָרָע, וּכְשֶׁתֵּלֵד בְּכָל יוֹם זֶה יִהְיֶה מִצַּד הַטּוֹב לְבַד. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁעִבּוּר אוֹתִיּוֹת בּ"וֹ רָ"ע. וְטַבּוּ"ר ר"ת בֵּרוּר טוֹב וְרָע. וכן מובא בספר 'באר לחי' שכיום אשה מחכה 1000 ימים בין לידה ללידה, היינו 270 ימי הריון ועוד פעמיים 365 ימי הנקה, ולכן לעתיד לבא כתוב: (דברים א, יא) "ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם", כי עתידה לילד בל יום זה פי 1000 ממה שהיה קודם. וכן שמעתי מהרה"ג ר' מ. שיפמן שליט"א שאותיות בי"ת הסוה"ר מופיעות בנוטריקון כמעט יחיד בתנ"ך באות רביעית בפסוק" (ש"א ד, ה) "וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ וּלְכָל בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ מָנוֹת: וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם כִּי אֶת חַנָּה אָהֵב וַיהֹוָ"ה סָגַר רַחְמָהּ: וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ". ומבואר לדברינו שהרחם הוא מקום שליטת הרע והקליפות בסוד בית הסוהר, והפסוק מדבר על סגירת הרחם של חנה שבית הסוהר שלה היה סגור ומסוגר בלי להוליד.
מוּבָא בְּ'שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת' לְהָאֲרִיזַ"ל (פסח ח"ב ע' קמח) שֶׁדַּם פֶּסַח וְדַם מִילָה שֶׁבִּזְכוּתָם יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הָיוּ בִּבְחִינַת דַּם לֵדָה שֶׁל לֵדַת כְּלַל יִשְׂרָאֵל. וְכֵן הַכָּתוּב (שמות ג, ט) "הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ר"ת בֵּיצָ"ה. דִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם הָיוּ בִּבְחִינַת עִבּוּר בְּתוֹךְ בֵּיצָה, וְצַעֲקָתָם הָיְתָה בְּתוֹךְ בְּחִינַת בֵּיצָה. וּכְשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם הָיְתָה פְּקִיעַת הַבֵּיצָה בִּבְחִינַת לֵדָה. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'אֹסְרִי לַגֶּפֶן' (פסח ע' קא) שֶׁאֲכִילַת בֵּיצָה בְּלֵיל הַסֵּדֶר זֵכֶר לְקָרְבַּן חֲגִיגָה מְרַמֶּזֶת שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ בְּמִצְרַיִם בִּבְחִינַת עִבּוּר בְּתוֹךְ בֵּיצָה, וְכֵן מוּבָא שָׁם שֶׁצְּלִיַּת הַקָּרְבַּן פֶּסַח רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו מְרַמֵּז עַל מַצָּב שֶׁל עִבּוּר שֶׁהַתִּינוֹק רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'זֶרַע קֹדֶשׁ' שֶׁהַכָּתוּב (שמות ו, ט) "מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" ר"ת מָקוֹ"ר הַמְרַמֵּז עַל רֶחֶם הָאִשָּׁה. אוֹ קְרוּ"ם שֶׁל הָרֶחֶם שֶׁבְּתוֹכוֹ הַוָּלָד. וְכֵן הַכָּתוּב הַמְדַבֵּר עַל הַמְלָכַת יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם, שֶׁהוֹבִיל אֶת הַיְרִידָה שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם (תהילים פא, ו) "עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע" ר"ת שִׁלְיָ"א כִּי יְרִידַת יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם הָיְתָה חִבּוּר לִבְחִינַת שִׁלְיָא שֶׁבָּרֶחֶם. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'וַיִּכְתֹּב משֶׁה' בְּשֵׁם רַבֵּנוּ בַּחְיֵי סְגֻלָּה לַמַּקְשָׁה לֵילֵד לוֹמַר לָהּ הַכָּתוּב (שמות יא, ח) "וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ", דִּיצִיאַת מִצְרַיִם הָיְתָה בִּבְחִינַת לֵדָה, כַּמּוּבָא בְּ'מִדְרַשׁ תְּהִלִּים' (קיד) אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר אָחָא בְּשֵׁם רַבִּי חַנִּין, מַהוּ "גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי", כְּאָדָם שֶׁשּׁוֹמֵט אֶת הָעֻבָּר מִמְּעֵי בְּהֵמָה. כָּךְ הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמָר, גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי. כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמָר "וְהַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם" וְכוּ', אָמַר רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן, מַהוּ מִקֶּרֶב גּוֹי. שֶׁהָיוּ מֻבְלָעִים בְּתוֹךְ מֵעֵיהֶם. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא שֶׁהַוָּלָד בְּרֶחֶם אִמּוֹ עוֹבֵר בְּחִינַת לִבּוּן, (נדה לא.) שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ יֵצֵא הַוָּלָד מְלוּבָּן וּמְזוּרָז. וּמִצְרַיִם נִמְשְׁלָה לִמְקוֹם לִבּוּן, כַּמּוּבָא בַּכָּתוּב (דברים ד, כ) "וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם". וְכֵן רוֹאִים בַּבֵּיצָה עַצְמָהּ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֶלְבּוֹן. וְכֵן רוֹאִים שֶׁהַוָּלָד יוֹצֵא מְזֹרָז וּבִיצִיאַת מִצְרַיִם יָצָאנוּ בְּחִפָּזוֹן וּבִזְרִיזוּת. וְכֵן כָּל הָעִנְיָן שֶׁל קֹשִי הַשִּׁעְבּוּד, וְהַכָּתוּב (שמות יג, טו) "וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ" מְרַמֵּז עַל אִשָּׁה מַקְשָׁה לֵילֵד.
וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'מְגַלֶּה עֲמֻקּוֹת' שֶׁהַכָּתוּב (במדבר כד, כ) "רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק" ר"ת רֶגַ"ע, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּכָתוּב זֶה הַמְדַבֵּר עַל שֹׁרֶשׁ הָרַע בָּעוֹלָם מְרַמֵּז שֶׁהָרַע שַׁיָּךְ לְמַעֲרֶכֶת הַזְּמַן שֶׁהִיא בִּבְחִינַת רֶגַע. וְכֵן נִרְאֶה דְּיֵשׁ רֶמֶז בַּכָּתוּב (ישעי' כו, כ) "חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם" שֶׁהַצָּרוֹת הַבָּאוֹת מֵהָרְשָׁעִים שַׁיָּכוֹת לִבְחִינַת הָרֶגַע שֶׁכָּלֶה וְנִגְמָר. וְכֵן כָּתוּב (שמות לג, ה) "רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ". וְכֵן (ישעי' נד, ח) "בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ". וְכֵן רֶגַע אוֹתִיּוֹת גָּרַע שֶׁפֵּרוּשׁוֹ הֶחְסִיר כְּדֶרֶךְ הַס"א. וְכֵן אוֹתִיּוֹת סֶדֶ"ק סְמוּכוֹת לְאוֹתִיּוֹת הָרַ"ע, לְרַמֵּז שֶׁהָרַע הוּא סָדוּק וְרָעוּעַ הָעוֹמֵד לְהִסְתַּיֵּם. וְכֵן סֶדֶק מְסַמֵּל אֶת יְסוֹד הַנּוּקְבָא שֶׁשָּׁם מְקוֹם הַהֵרָיוֹן. כַּמּוּבָא בְּ'סֵפֶר הַבָּהִיר' (קצח) שֶׁיְסוֹד הָאִשָּׁה הוּא בִּבְחִינַת סֶדֶק, וְכֵן כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא בִּבְחִינַת נְקֵבָה שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת שֶׁמְּקַבֶּלֶת אֶת הַנְּשָׁמוֹת מֵהַיְסוֹד, וּכְשֵׁם שֶׁהַוָּלָד גָּדֵל בְּרֶחֶם אִמּוֹ כָּךְ הָאָדָם גָּדֵל בָּעוֹלָם, כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'חַשְׁמַל חֵטְא' אֶת הַמִּשְׁנָה (אבות ד, טז) הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַפְּרוֹזְדוֹר, כֵּיוָן שֶׁהָרֶחֶם נִקְרָא בְּשֵׁם פְּרוֹזְדוֹר.
מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (נדרים לח.) אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא לֹא הֶעֱשִׁיר משֶׁה אֶלָּא מִפְּסָלְתָּן שֶׁל לוּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים" פְּסָלְתָּן שֶׁלְּךָ יְהֵא. וְרוֹאִים שֶׁהַמָּמוֹן הוּא בְּחִינַת פְּסֹלֶת שֶׁל הַתּוֹרָה. וְאַף שֶׁוַּדַּאי מְדֻבָּר עַל פְּסֹלֶת לְפִי עֵרֶךְ, כְּמוֹ פְּסֹלֶת שֶׁל יַהֲלוֹמִים שֶׁאֵינָהּ נִזְרֶקֶת לָאַשְׁפָּה, אֲבָל עֲדַיִן בָּרוּר שֶׁזֶּה טָפֵל לְעֻמַּת הָעִקָּר שֶׁהֵם הַלּוּחוֹת עַצְמָם. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' אֵלִיָּהוּ נַחְמָנִי שליט"א שֶׁזֶּבֶל נִרְמָז בִּשְׁמוֹ שֶׁל זְבֻלוּן הַמִּתְעַסֵּק עִם הַל"ט מְלָאכוֹת שֶׁהֵן בְּגִימַטְרִיָּא זֶבֶל הַמְסַמֵּל אֶת חֵלֶק הַקְּלִפָּה. כִּי ל"ט מְלָאכוֹת הֵן מִלְּשׁוֹן לַטְטַיָא, שֶׁהוּא שֵׁם קְלָלָה. כַּמּוּבָא בְּ'שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת' לְהָאֲרִיזַ"ל (אסרו חג ח"ב קלד) הַמְּלָאכוֹת כֻּלָּם הֵם בַּקְּלִפָּה, כַּנּוֹדָע בְּסוֹד ט"ל מְלָאכוֹת דְּשַׁבָּת, וְט"ל מַלְקִיּוֹת, וְט"ל קְלָלוֹת אֲשֶׁר נִתְקַלְּלוּ אָדָם וְחַוָּה וְנָחָשׁ וְהָאֲדָמָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (וישלח קעב.) שֶׁמְּלָאכָה מְסַמֶּלֶת אֶת הַדְּרָגוֹת הַנְּמוּכוֹת שֶׁנִּפְגְּמוּ בְּחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן. וְכֵן מוּבָא בְּ'לִקּוּטֵי מוֹהֲרָ"ן' (יד) שֶׁכָּל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן וְהַסְּחוֹרוֹת הֵן בִּבְחִינַת מַחֲלֹקֶת, דְּהַקּוֹנֶה רוֹצֶה לִקְנוֹת וְהַמּוֹכֵר רוֹצֶה לִמְכֹּר, וְהֵם חֲלוּקִים בְּדֵעוֹתֵיהֶם, וְכָךְ בְּכָל סְחוֹרָה וּמַשָּׂא וּמַתָּן. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּעִנְיָנִים אֵלּוּ יָרְדוּ לְעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת לִמְקוֹם הַפֵּרוּד, לָכֵן הֵם נַעֲשִׂים בְּצוּרָה שֶׁל פֵּרוּד וּמַחֲלֹקֶת, לְפִי הַדַּרְגָּה שֶׁהֵם שַׁיָּכִים אֵלֶיהָ. וכן חנו"ת אותיות נתו"ח לרמז על הנתוח והחלוקה שיש במקום זה בין המוכר לקונה. וְכֵן הָמָן בְּגִימַטְרִיָּא מְלָאכָה, דְּהָמָן נִמְצָא בְּתוֹךְ הַמְּלָאכָה הַגַּשְׁמִית. וְכֵן אָב מְלָאכָה בְּגִימַטְרִיָּא ס"מ אוֹ יְגִיעָה. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' יוֹסֵף סוֹפֵר שליט"א שֶׁגַּם עֵשָׂו הַסַּבָּא שֶׁל עֲמָלֵק הוּא מִלְּשׁוֹן עֲשִׂיָּה וּמְלָאכָה. וְכֵן אוֹתִיּוֹת חֹמֶ"ר רח"ם רמ"ח מָחָ"ר וְכוּ' נִמְצָאוֹת בְּמִסְחָ"ר. וְהַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת סוֹחֵ"ר הוּא 248 כְּמִנְיַן חֹמֶ"ר רח"ם רמ"ח מָחָ"ר וְכוּ'. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'פְּרִי חַיִּים' שֶׁסְחֹרָה בְּגִימַטְרִיָּא רֶגַ"ע שֶׁמְּסַמֵּל אֶת עֲמָלֵק כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר כד, כ) "רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק". וְכֵן מוּבָא בְּמַהֲרַ"ל ('גור אריה' דברים כה, ב) שֶׁהַגּוּף נוֹצָר בְּל"ט יָמִים, וּבַיּוֹם הָאַרְבָּעִים נִכְנֶסֶת הַנְּשָׁמָה. וְרוֹאִים שֶׁמִּסְפַּר ל"ט קָשׁוּר עִם הַגּוּף הַמְסַמֵּל אֶת הַיֵּצֶר הָרָע. וְכֵן מוּבָא מֵהרה"ג ר' מַתִּתְיָהוּ גְּלָזֶרְסוֹן שליט"א שֶׁל"ט מְלָאכוֹת הֵן בְּחִינַת כִּסּוּי, כְּמוֹ לֹט בַּעֲרָפֶל, הַיְינוּ שֶׁמְּכַסִּים אֶת הָאוֹר הָאֱלֹקִי. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'עוֹד יוֹסֵף חָי' מֵהַ'בֶּן אִישׁ חָי' שֶׁעָשִׁיר אוֹתִיּוֹת יֵשׁ רָע, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ לְכֹחוֹת הָרָע אֲחִיזָה בָּעֹשֶר.
תפילה היא בבחינת הושטת יד
שמעתי מהג"ר צבי ויספיש שליט"א בשם חמיו הג"ר ראובן פיין זצ"ל שתפילה היא בבחינת הושטת יד לקבל את השפע שה' רוצה להשפיע, ונראה לבאר אף שלכאורה תפילה היא עבודה שבלב ומהכא תיתי לקשר לידים, כיון שמובא בְּ'עוֹלַת תָּמִיד' לְהָאֲרִיזַ"ל (קלא) שֶׁשְּׂעָרוֹת הֵן אוֹר שֶׁיּוֹצֵא מֵהַמֹּחַ, [מוֹתָרֵי מוֹחִין], וְצִפָּרְנַיִם הֵן אוֹר הַיּוֹצֵא מֵהַלֵּב, [מוֹתָרֵי הַלֵּב]. וְרוֹאִים קֶשֶׁר בֵּין הַיָּדַיִם לַלֵּב. היינו שאור הלב מתפשט לידים דוקא והמותר יוצא בציפורניים, לכן יש בחינה בתפילה שהיא בסוד הושטת יד, היינו הושטת יד היא בעצם פעולת הלב, והוסיפו לי שהענין נרמז בפסוק: (איכה ג, מא) "נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם", היינו תפילת הלב מתפשטת עד הכפים ומשם עולה "אל אל בשמים", וכן מצינו בגמרא (תענית ח.) אָמַר רַבִּי אַמִי אֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת אֶלָּא אִם כֵּן מֵשִׂים נַפְשׁוֹ בְכַפּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "נִשָּא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם". וכן רש"י מבאר שם: "נשא לבבינו אל כפים" כשאנו נושאים את כפינו אל השמים נשא אף לבבינו עמהם לשוב להשיב לבבינו לפני המקום ברוך הוא. וכן מָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (ר"ה כט.) "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל", וְכִי יָדָיו שֶׁל משֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה אוֹ שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה. אֶלָּא לוֹמַר לָךְ כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם הָיוּ מִתְגַּבְּרִים. וְאִם לָאו, הָיוּ נוֹפְלִין. ושוב רואים שהידים של משה כלפי מעלה מסמלים את פעולת הלב של ישראל שמתאמצת בתפילה. וכן נראה שיש רמז בכתוב: (שמות יז, יא) "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק: וִידֵי משֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד". היינו זה שידי משה כבדים זה מרמז שחסר בפעולת הלב, לכן הביאו אבן לרמז שהאבן שמסמלת את היצר הרע יושבת על הלב ומפריעה לו להגיע לשלימות. וכן מובא בשל"ה (ווי העמודים פ"ט) 'נִשָּא לְבָבֵנוּ' נְשַׁוְיֵה לִבֵּנוּ לְכַף יָדֵינוּ, כְּלוֹמַר נָשִֹימָה הַיָּדַיִם עַל הַלֵּב כְּדַעַת הָרַמְבַּ"ם, לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וּבְרֶתֶת וּבְזִיעַ. וכן מובא בספר 'ייטב לב' (ויחי) וזה שאומרים בכל יום בבקר בקומו ממטתו ברכת על נטילת ידים, אבל עיקר הוא בלב, זהו שנאמר "שאו ידיכם קודש" שהלב ישא את הידים, כענין שנאמר "נשא לבבנו אל כפים" שהלב ישא את הכפים אל אל בשמים החוקר לב, אז יברכך ה' מציון, מלשון "וינטלם וינשאם" שרוצה לומר שצונו לנטל ולנשא את הידים על ידי הלב, כענין שכל את ידיו. וכן האותיות לְבָבֵנ"וּ אֶ"ל כַּפָּיִ"ם מופיעות ברצף אותיות יחיד בתנ"ך בפסוק של כח התפילה: (תהילים סב, ט) "בִּטְחוּ בוֹ בְכָל עֵת עָם שִׁפְכוּ לְפָנָיו לְבַבְכֶם אֱלֹהִים מַחֲסֶה לָּנוּ סֶלָה". וכן "נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם" בגימטריא זמן תפילה. ובגימטריא הר הבית ששם מקום התפילה.
ובאמת יש במפרשים שהתקשו בְּפֵרוּשׁ הַפָּסוּק, וְכִי הקב"ה הוּא בִּבְחִינַת כַּפָּיִם. ומשמע שהם הבינו ש"נשא לבבנו אל כפים" יש כאן בחינה שהקב"ה הוא הכפים שמקבלים את התפילה. וְהָראב"ד לְסֵפֶר יְצִירָה מְבָאֵר (ב, א) וְלִהְיוֹת השי"ת פּוֹעֵל בַּכַּפַּיִם הָאֵלֶּה כָּל פְּעֻלּוֹתָיו נֶאֱמַר "נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמַיִם". וְהַסּוֹד שֶׁל כַּף זְכוּת "וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי". וְהִנֵּה כָּל הַנִּמְצָאוֹת חֲקוּקוֹת בַּכַּפַּיִם הָאֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר "הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ וְגוֹ'", וְהַסּוֹד בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתֹּם, לָדַעַת כָּל אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ כִּי הָאָדָם אָדָם מַמָּשׁ וְהָבֵן זֶה. וְהִנֵּה עַם יִשְׂרָאֵל מְבִינִים הַיּוֹדְעִים לְהִתְחַסֵּד עִם יוֹצְרָם שֶׁנֶּאֱמַר "בַּמָּה אֲקַדֵּם ה' אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם", וְאוֹמֵר "אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי", הִנֵּה בֵּאֵר לְךָ כִּי כָל הַנְּפָשׁוֹת וְהָרוּחוֹת הֵם בְּיָדוֹ בְּסוֹד "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי". ולפי דברי הג"ר ראובן פיין זצ"ל מבואר שבתפילה יש הושטת יד, וכביכול הקב"ה מושיט ידו לקבל התפילה, לכן "נשא לבבנו אל כפים" הכונה לכפים של הקב"ה כביכול שמקבלים את התפילה.
וכן רואים בגמרא (מנחות לו.) שקוראת לתפילין של יד בשם תפילה של יד, וכידוע שתפילין הם מלשון תפילה והם חלק מעבודת התפילה שכל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר וכו', ורואים שיש קשר בין הידים לתפילה, ותפילין של יד נקראים תפילה של יד. וכן מנהג עדות המזרח לפתוח ידים כשאומרים "פותח את ידיך" ורואים שהפעילו את הידים ממש להושיט יד בעבודת התפילה. ויתכן שהתפילה עצמה והדביקות שייכים ללב ולידים שהם חלק ממערכת הלב, מה שאין כן כונת התפילה תהיה שייכת לראש ולתפילה של ראש ויש כאן שתי מערכות שעבודות במקביל של מוח ולב כידוע. וכן האותיות הושט"ת י"ד מופיעים בס"ת יחיד בתנ"ך בפסוק: (בראשית לח, א) "וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה" כי הפסוק מדבר על יהודה שהולך להוליד את שרש מלכות בית דוד שכל מהותה היא תפילה, כמו שאמר דוד המלך "ואני תפילה", וכן יהודה הוא שורש ההודאה שהיא חלק מהתפילה, ויתכן שזה הסוד של הושטת היד בלידת פרץ וזרח שורש מלכות בית דוד, לסמל את מהות המלכות שענינה הושטת יד בעבודת התפילה.
צופן מאת הרה"ג ר' מתתיהו גלזרסון שליט"א: ל' שבט תשפ"ה תשוע"ה ב"ן יש"י תשוב"ה
זה התשובה על על מה שהיה (ה' שולח לנו מסרים)
מה רצון השכינה –
תקומת ישראל התחילה ב
424
