מובא בקונטרס מפות לארצות התנ"ך מהג"ר יהודה לנדי זצ"ל שמדבר פארן שמוזכר בתנ"ך הוא מאזור באר שבע במרכז, ומאזור עזה במערב, עד חצי האי סיני, כולל כל הערבה והנגב מגבול עזה ואילך. ולפי זה יתכן שהמלחמות בשנים האחרונות  שהביאו להכנעת אירן ולבנון וסוריה ועזה ותימן וכו', התחילו מהאזור הזה ביום שמחת תורה תשפ"ד באסון הגדול שהתחיל שם ועדין לא הסתיים, דמובא ב'בעל הטורים' (דברים לג, ב) "הופיע" ג'. "הופיע מהר פארן". "מציון מכלל יופי אלהים הופיע". "אל נקמות ה' אל נקמות הופיע". נגלה לבני ישמעאל כדכתיב "הופיע מהר פארן" ולא קבלוה, על כן "אל נקמות הופיע", אבל ישראל שקבלו זכו מה שנאמר "ציון מכלל יופי אלהים הופיע". ורואים שנקמת ה' בגויים מתחילה מהפסוק שנאמר על מתן תורה: "הופיע מהר פארן" שה' פנה לבני ישמעאל שהיו במדבר פארן שיקבלו את התורה ולא רצו לקבלה. וכעונש על זה יקבלו את הנקמות באחרית הימים שעליהם נאמר "אל נקמות ה' אל נקמות הופיע". מה שאין עם ישראל שקבלו את התורה יזכו למה שנאמר "ציון מכלל יופי אלהים הופיע". וכן כשמשה נתן את ספר 'משנה תורה' מוזכר פארן, כמו שכתוב (דברים א, א) "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב". וכן שמעתי מהרה"ג ר' יצחק נוסבוים שליט"א ששרש האותיות אירן פרס נרמזים בתבת פאר"ן, וכן פאר"ן ר"ת מתקני הגרעין באירן פרדו איספאן נתנאז. וכן נשיא ארה"ב טראמפ בגימטריא פארן. וכן פארן בגימטריא אירן גוג ומגוג.

וכן "איל פארן" מזוכר במלחמת המלכים שהיתה בזמן אברהם אבינו, כמו שכתוב (בראשית יד, ה) "וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם: וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרֲרָם שֵׂעִיר עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר: וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיּשֵׁב בְּחַצֲצֹן תָּמָר". ומצינו בַּמִּדְרָשׁ (ב"ר מב, ד) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר אֲבִינָא אִם רָאִיתָ מַלְכֻיּוֹת מִתְגָּרוֹת אֵלּוּ בְּאֵלּוּ צְפֵה לְרַגְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ תֵּדַע שֶׁכֵּן שֶׁהֲרֵי בִּימֵי אַבְרָהָם עַל יְדֵי שֶׁנִּתְגָּרוּ הַמַּלְכֻיּוֹת אֵלּוּ בְּאֵלּוּ בָּאָה הַגְּאֻלָּה לְאַבְרָהָם. וְרוֹאִים שֶׁכְּמוֹ שֶׁאַבְרָהָם נִצֵּחַ אֶת הַמְּלָכִים, כָּךְ לֶעָתִיד לָבֹא הַמָּשִׁיחַ יְנַצֵּחַ אֶת גּוֹג וּשְׁאַר הַמְּלָכִים שֶׁיִּהְיוּ אִתּוֹ. וכמו שה' יצא וילחם בגויים במלחמת גוג על ידי אבני אלגביש שישליך עליהם מהשמים, כך מָצִינוּ בַּמִדְרָשׁ (תהילים קי) רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַבְרָהָם הָיָה נוֹטֵל עָפָר וְזוֹרֵק עֲלֵיהֶם וְהָיָה נַעֲשֵׂית חֲרָבוֹת. 

ושם במדבר פארן נמצא השרש של ישמעאל, כמו שכתוב (בראשית כא, כ) "וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת: וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". ומובא ב'כלי יקר' (דברים לג, ב) ונראה לפי שכל שמות האלו מתייחסים אל אומה מיוחדת, כי שעיר מיוחד לעשיו איש שעיר, והר פארן מיוחד לישמעאל, שנאמר בו "והוא יהיה פרא אדם" ופרא נגזר מלשון פארן. וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּזֹּהַר (פנחס רמו:) שֶׁלֶּעָתִיד לָבֹא מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף יְנַצֵּחַ אֶת אֱדוֹם, וּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד יְנַצֵּחַ אֶת יִשְׁמָעֵאל, וּמֹשֶה יְנַצֵּחַ אֶת הָעֵרֶב רַב. וכן מובא בְּ'בַעַל הַטּוּרִים' (בראשית כה, יח) "עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל" וּסְמִיךְ לֵיהּ וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק. לוֹמַר כְּשֶׁיִּפֹל יִשְׁמָעֵאל בְּאַחֲרִית הַיָּמִים אָז יִצְמַח בֶּן דָּוִד שֶׁהוּא מִתּוֹלְדוֹת יִצְחָק. 

וראה זה פלא שגם תחילת מלכות דוד המלך התחילה באזור הזה ששם היה המעשה עם נבל הכרמלי ונישואי דוד ואביגיל, כמו שכתוב: (ש"א כה, א) "וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ לוֹ וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּרֶד אֶל מִדְבַּר פָּארָן: וְאִישׁ בְּמָעוֹן וּמַעֲשֵׂהוּ בַכַּרְמֶל וְהָאִישׁ גָּדוֹל מְאֹד וְלוֹ צֹאן שְׁלשֶׁת אֲלָפִים וְאֶלֶף עִזִּים וַיְהִי בִּגְזֹז אֶת צֹאנוֹ בַּכַּרְמֶל: וְשֵׁם הָאִישׁ נָבָל וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ אֲבִגָיִל וְהָאִשָּׁה טוֹבַת שֶׂכֶל וִיפַת תֹּאַר וְהָאִישׁ קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים וְהוּא כָלִבִּי". ומבאר הרד"ק שם: "ואיש במעון" שם עיר הנזכר בערי בני יהודה כי משבט יהודה היה האיש הזה ממשפחת כלב: "ומעשהו בכרמל" מקום שהוא עבוד בזריעה ובאילנות יקרא כרמל כמו שנאמר "והיה המדבר לכרמל", ויתכן לפרש כרמל זה שם עיר נקרא כן בערי יהודה סמוך למעון כמו שכתוב "מעון וכרמל וזיף ויוטה". ונראה כי אלה המקומות סמוכין למדבר פארן שירד שם דוד כשברח משאול אחר שנשבע לו, כי דוד מהמדבר שלח לנבל כמו שכתוב "וישמע דוד במדבר כי גוזז נבל את צאנו", או הלך אחריו ממדבר פארן למדבר זיף כי אלה המקומות קרובים. ורואים שכרמל זה לא הר הכרמל בחיפה, אלא שהיה במקום בנגב באזור של מדבר פארן ששמו היה כרמל, ושם היה המעשה של דוד ונבל הכרמלי שהתחילה להתנוצץ מלכות דוד בשנשא את אבגיל לאשה. וכן התחלת המלחמות של משיח בן דוד מתחילות מהמקום הזה מיום שמחת תורה תשפ"ד כדלעיל.

וְהוֹסִיף הרה"ג ר' א. כְּלִיל שליט"א שֶׁבִּלְעָ"ם וְלָבָ"ן שֶׁהִתְגַּלְגֵּל בְּנָבָ"ל הַכַּרְמֵלִי כַּמּוּבָא בָּאֲרִיזַ"ל, נִרְמָזִים בַּכָּתוּב שֶׁל אַחֲרִית הַיָּמִים: (דברים לב, כא) "וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם", וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט בראשית מג) וְלָמָה נִקְרָא שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל שֶׁעָתִיד הקב"ה לִשְׁמֹעַ בְּאֶנְקַת הָעָם מִמַּה שֶּׁבְּנֵי יִשְׁמָעֵאל עוֹשִׂין לָהֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין קה.) בִּלְעָם בְּלֹא עַם. וְרַשִּׁ"י שָׁם מְבָאֵר שֶׁבִּלְעָם אֵין לוֹ חֵלֶק עִם עַם יִשְׂרָאֵל לָעוֹלָם הַבָּא, וְלִכְאוֹרָה מַדּוּעַ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵלֶק עִם עַם יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי הוּא אֵינוֹ יְהוּדִי, הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק עִם חֲסִידֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּכְפִי שֶׁהַגְּמָרָא דָּנָה בָּהֶמְשֵׁךְ הַאִם שְׁאַר הַגּוֹיִם יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וּמְדַיְּקִים מִכָּאן שֶׁרַק לְבִלְעָם אֵין חֵלֶק, מַה שֶּׁאֵין כֵּן לְאַחֵרִים יֵשׁ. וְיִתָּכֵן שֶׁהַגְּמָרָא מְרַמֶּזֶת שֶׁבִּלְעָם הָיָה עֲדַיִן בְּלֹא עַם, אֲבָל בְּגִלְגּוּלוֹ הַשֵּׁנִי שהוא יהיה קשור עם נביא הישמעלים מוחמד כדלקמן, הוּא יִהְיֶה מַנְהִיג שֶׁל עַם גָּדוֹל וְרָב מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם. וכפי שרואים הַקְבָּלוֹת מַדְהִימוֹת בֵּין מוּחֲמָד לְבִלְעָם, שֶׁהֲרֵי הַמָּסֹרֶת הַמּוּסְלַמִּית שֶׁבִּגְלָלָהּ הֶאֱמִינוּ בְּמוּחֲמָד כְּפִי שֶׁמּוֹפִיעַ בַּמָּסֹרֶת שֶׁלָּהֶם, הִיא שֶׁמּוּחֲמָד סִפֵּר שֶׁהִתְגַלָּה אֵלָיו בלילה בָּעִיר מֶכָּה הַמַּלְאָךְ גִּ'יבְּרִיל, שֶׁהֵם מְיַחֲסִים אוֹתוֹ לַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל, וְהִרְכִּיב אוֹתוֹ עַל בְּהֵמָה שֶׁהוֹבִילָה אוֹתוֹ אֶל שִׁבְעַת הָרְקִיעִים וְכוּ'. וְזֶה מַמָּשׁ מַקְבִּיל לַפָּסוּק הַזֶּה שֶׁמְּדַבֵּר עַל בִּלְעָם הָרוֹכֵב עַל הַבְּהֵמָה וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בְּ'בַעַל הַטּוּרִים' שָׁם "מַלְאַךְ הוי"ה בַּדֶּרֶךְ". בְּגִימַטְרִיָּא גַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ, וכן התגלות ה' לבלעם היתה בלילה. וְכֵן הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל בִּלְעָם וְהַמַּלְאָךְ הָיָה בֵּין מִדְיָן לְמוֹאָב שֶׁהוּא בְּדִיּוּק הַמָּקוֹם שֶׁל סַעוּדְיָה וּמֶכָּה שֶׁל הַיּוֹם. וְהָעִיר הַשְּׁנִיָּה בַּחֲשִׁיבוּתָהּ לָאִיסְלַם אַחֲרֵי מֶכָּה וְנִמְצֵאת בְּאוֹתוֹ אֵזוֹר, נִקְרֵאת אֶל מְדִינָה מִלְּשׁוֹן מִדְיָן. וְכֵן מוּחֲמָד גֵּרֵשׁ אֶת הַיְּהוּדִים מֵאֵל מְדִינָה וְנִלְחַם בָּהֶם, בַּקְּרָב הַיָּדוּעַ כִּקְרַב אֶל חַ'יְיבֶּר, וְזֶה דוֹמֶה לְבִלְעָם שֶׁבָּא לְהִלָּחֵם בְּעַם יִשְׂרָאֵל בָּאֵזוֹר הַזֶּה. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' א. כְּלִיל שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (במדבר כב, יא) "הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם וַיְכַס אֶת עֵין הָאָרֶץ עַתָּה לְכָה קָבָה לִּי אֹתוֹ אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ וְגֵרַשְׁתִּיו" הוּא הַפָּסוּק הַ4384 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה. וּבִשְׁנַת 4384 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נִלְחַם מוּחֲמַד בַּיְּהוּדִים וְגֵרֵשׁ אוֹתָם מֵאֵל מְדִינָה. וכפי שמובא ברש"י שם "וגרשתיו" מן העולם ובלק לא אמר אלא ואגרשנו מן הארץ איני מבקש אלא להסיעם מעלי ובלעם היה שונאם יותר מבלק. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' א. ה. שליט"א שֶׁהָעִיר מֶכָּה מְרַמֶּזֶת עַל בִּלְעָם שֶׁמַּכֶּה אֶת אֲתוֹנוֹ בַּמָּקוֹם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר כב, כג) "וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן וגו', וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ וְגוֹ', וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן וְגוֹ', כִּי הִכִּיתָנִי זֶה שָׁלשׁ רְגָלִים". וְיָדוּעַ שֶׁהַיִּשְׁמָעֵאלִים מַכִּים רַבּוֹת אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ. וְכֵן הַשֵּׁם מוּחֲמָד מְרַמֵּז עַל בִּלְעָם שֶׁהָיָה חַמְדָּן, כַּמּוּבָא בַּמִּשְׁנָה (אבות ה) עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. וּמְפָרֵשׁ רַבֵּנוּ יוֹנָה כְּמוֹ שֶׁאָמַר בִּלְעָם "אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב" שֶׁחָמַד בְּשֶׁל אַחֵרִים. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' א. כְּלִיל שליט"א שֶׁעֲלִיַּת מוּחֲמָד לְמֶכָּה נִקְרֵאת חַג', בִּבְחִינַת הַשָּׁלֹשׁ רְגָלִים שֶׁבִּלְעָם מַכֶּה אֶת אֲתוֹנוֹ, שֶׁרַשִּׁ"י אוֹמֵר שֶׁם "שָּׁלֹשׁ רְגָלִים" רָמַז לוֹ אַתָּה מְבַקֵּשׁ לַעֲקֹר אֻמָּה הַחוֹגֶגֶת שָׁלֹשׁ רְגָלִים בְּשָׁנָה. וכן מובא מהרה"ג ר' אברהם ישעיהו טרופ שליט"א שיש חוקרים שסוברים שמוחמד סבל ממחלת הנפילה, כיון שהיה נופל כשהיה מנבא נבואותיו, וכן על בלעם כתוב "נופל וגלוי עינים". וכן עיסוקו של מוחמד היה מנהיג שירות סוחרים מערב הסעודית לסוריא ובחזרה, ואצל בלעם כתוב "מן ארם ינחני בלק", וארם זו סוריא. וכן בלעם התגורר על יד הנהר "פתורה אשר על הנהר", ומחומד התגורר על יד המעין. וכן אשתו היהודיה של מוחמד סופיה נרמזת בפסוק שבלעם אמר: "מה יוסף יהו"ה דבר עמי. 

ולכן נבל הכרמלי שהוא גלגול בלעם היה במדבר פארן ששם שרש ישמעאל, כי הוא בעצמו קשור עם נביא הישמעלים מוחמד כפי שראינו, וְכֵן יִשְׁמָעֵא"ל נִרְמָז בַּמֶּה שֶּׁאָמַר בִּלְעָם עַל עַצְמוֹ (במדבר כד, ד) "נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל". וְכֵן מוּבָא בְּפִרְקֵי דְּר"א (ל"א) הַחֲמוֹר שֶׁרָכַב עָלָיו אַבְרָהָם הוּא הַחֲמוֹר בֶּן הָאָתוֹן שֶׁנִּבְרֵאת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר", הוּא הַחֲמוֹר שֶׁרָכַב עָלָיו מֹשֶׁה בְּבֹאוֹ לְמִצְרַיִם, הוּא הַחֲמוֹר שֶׁעָתִיד בֶּן דָּוִד לִרְכֹּב עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר "עָנִי וְרוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר". וְרוֹאִים שֶׁהַחֲמוֹר שֶׁל אַבְרָהָם וּמֹשֶׁה וּמָשִׁיחַ שֶׁהוּא אוֹתוֹ חֲמוֹר, נוֹלַד מֵהָאָתוֹן שֶׁל בִּלְעָם שֶׁנִּבְרְאָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. וְיִתָּכֵן שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז לְדִבְרֵי הָרַמְבָּ"ם, עַל מוּחֲמָד וְיֵשׁ"וּ שֶׁבָּאוּ לְיַשֵּׁר דֶּרֶךְ לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וּלְהַתְחִיל לְהָכִין אֶת אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהַאֲמִין בְּאֵל אֶחָד. לָכֵן הָאָתוֹן שֶׁל בִּלְעָם שֶׁקְּשׁוּרָה לְמוּחֲמָד הוֹלִידָה אֶת הַחֲמוֹר שֶׁל מָשִׁיחַ, כְּדִבְרֵי הָרַמְבַּ"ם (מלכים יא) מַחְשְׁבוֹת בּוֹרֵא הָעוֹלָם אֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְהַשִּׂיגָם כִּי לֹא דְּרָכֵינוּ דְרָכָיו וְלֹא מַחְשְׁבוֹתֵינוּ מַחְשְׁבוֹתָיו, וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ שֶׁל יְשׁוּעַ הַנּוֹצְרִי וְשֶׁל זֶה הַיִּשְׁמָעֵאלִי שֶׁעָמַד אַחֲרָיו אֵינָן אֶלָּא לְיַשֵּׁר דֶּרֶךְ לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וּלְתַקֵּן הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לַעֲבֹד אֶת ה' בְּיַחַד, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד", כֵּיצַד כְּבָר נִתְמַלֵּא הָעוֹלָם מִדִּבְרֵי הַמָּשִׁיחַ וּמִדִּבְרֵי הַתּוֹרָה וּמִדִּבְרֵי הַמִּצְווֹת וּפָשְׁטוּ דְבָרִים אֵלּוּ בְּאִיִּים רְחוֹקִים וּבְעַמִּים רַבִּים, עֲרֵלֵי לֵב וְהֵם נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בִּדְבָרִים אֵלּוּ, וּכְשֶׁיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בֶּאֱמֶת וְיַצְלִיחַ וְיָרוּם וִינָשֵּׂא מִיָּד הֵם כֻּלָּם חוֹזְרִים וְיוֹדְעִים שֶׁשֶּׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵיהֶם וְשֶׁנְּבִיאֵיהֶם וַאֲבוֹתֵיהֶם הִטְעוּם.

וְכֵן רוֹאִים שֶׁבִּלְעָם נִבָּא עַל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב". וְכֵן מוּבָא בְּ'מִדְרַשׁ תַּלְפִּיּוֹת' (ענף גלגולים) וְדַע שֶׁיִּשְׁמָעֵאל הָיָה בוֹ כֹּחַ הַחֲמוֹר וְלִהְיוֹת שֶׁבָּא עַל חֲמוֹתוֹ וְעַל זְכָרִים בָּא בְּגִלְגּוּל אָתוֹן, קוֹדֶם נִתְקַן בַּאֲתוֹנוֹ שֶׁל בִּלְעָם וְאַחַר כָּךְ חָזַר בְּגִלְגּוּל חֲמוֹרְתָּא שֶׁל ר' פִּנְחָס בֶּן יָאִיר. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' א. כְּלִיל שליט"א שֶׁיִּשְׁמָעֵאל עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא אָתוֹן, וּמֵאִידָךְ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל מַגִּיעַ לְמִסְפָּר אֶחָד פָּחוֹת, לְרַמֵּז שֶׁהַחֲמוֹר שֶׁל הַמָּשִׁיחַ הוּא הַבֵּן שֶׁל הָאָתוֹן שֶׁל בִּלְעָם, לָכֵן הוּא מִסְפָּר אֶחָד פָּחוֹת. וְכֵן מוּבָא בְּ'פִרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר' (כז) "עָלָיו" אֵלּוּ יִשְׁמָעֵאלִים שֶׁעֲלֵיהֶם בֶּן דָּוִד יִצְמַח. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁהַמָּשִׁיחַ רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר שֶׁהוּא יִשְׁמָעֵאל. וְכֵן מוּבָא בַּמַּהֲרָ"ל ('נצח ישראל' כו) וְאָמַר 'וְהֵיכָן שָׁרִי [הַמָּשִׁיחַ] בְּבִירַת עַרְבָא'. הָעַרְבִיִּים, אֶצְלָם גָּדֵל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, כִּי הַמָּשִׁיחַ הוּא רוֹכֵב וּמִתְעַלֶּה עַל מַדְרֵגַת הָעַרְבִיִּים, שֶׁהֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל. וְכֵן מִלְחֶמֶת מוּחֲמָד נֶגֶד הַיְּהוּדִים שֶׁגָּרוּ בְּ'אֶל חַ'יְיבֶּר', מְרַמֶּזֶת עַל חֲמוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁשְּׁמוֹ חֲמוֹר חִיוָּור, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (סנהדרין צח.) אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי רָמֵי כְּתִיב "וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה" וּכְתִיב "עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר", זָכוּ "עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא", לֹא זָכוּ "עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר". אֲמַר לֵיהּ שְׁבוֹר מַלְכָּא לִשְׁמוּאֵל, אָמְרִיתוּ מָשִׁיחַ עַל חַמְרָא אָתֵי, אֲישַׁדַּר לֵיהּ סוּסְיָא בַּרְקָא דְּאִית לִי, אֲמַר לֵיהּ מִי אִית לָךְ בַּר חִיוָּור גַּוָּונֵי.

וכן חטא המרגלים היה במדבר פארן, כמו שכתוב (במדבר יג, ג) "וַיִּשְׁלַח אֹתָם משֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי יְהֹוָה כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה וגו', וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם: וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ". ומובא בְּסִדּוּר בֵּית יַעֲקֹב מֵהַג"ר יַעֲקֹב עֶמְדִין זַצַ"ל (לכו נרננה) "אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה" רָאָה בִּנְבוּאָה שֶׁיִּהְיוּ אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא יִרְצוּ לְצֵאת בַּגְּאֻלָּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהִזְהִירָם וְאָמַר "אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה", שֶׁרָבוּ עִמִּי שֶׁלֹּא לַהֲלֹךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי עֲצַת מְרַגְּלִים, לְפִי שֶׁכְּבָר נִסּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶם וְרָאוּ שֶׁפָּעַלְתִּי לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע. וְרוֹאִים שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ רָאָה בִּנְבוּאָה שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִרְצוּ לַחֲזֹר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּזְמַן הַגְּאוּלָה הָעֲתִידָה, וְיַעַבְרוּ שׁוּב עַל חֵטְא הַמְרַגְּלִים. ולפי זה מבואר שהתעוררות המלחמה באחרית הימים התחילה ממדבר פארן ששם היה חטא המרגלים, כי מלחמות אלו יעשו את התיקון לחטא המרגלים כשיביאו בסופו של דבר את כל היהודים חזרה לארץ ישראל. וכן מובא ב'דרשת מלך המשיח' לתלמיד הריצב"א מבעלי התוספות, וכן הובא בספר 'מסעות ארץ ישראל' לתלמיד הרמב"ן (עמוד 98) על כן יבינו המשכילים כי תחילת הגאולה כך הוא, עניין קיבוץ גליות להתנדב לכל אחד מישראל איש כפי נדבת לבו ללכת בארץ ישראל ולהתיישב בירושלים עיר הקודש ובשאר מקומות של ארץ ישראל, הר הקודש שיבנה, ולאחר שנתיישבו בירושלים חכמים מד׳ רוחות וחסידים ויראי השם ויגלה משיח ביניהם, וכו'. ואל יעלה לב אדם לומר שיגלה מלך המשיח על ארץ לא מטהרה. חס שלא לומר כך, ואל ישגה אדם לומר שיגלה בארץ ישראל בין הגוים, הטועה בזה ולא חש לקיימא זה ולא לכבוד מלך המשיח. אלא דבר ברור שיהיו בארץ ישראל תופשי התורה והחסידים ואנשי המעשה מד׳ רוחות העולם, אחד מעיר ושנים ממשפחה, איש איש נשאו לבו ונצנצה בו רוח טהרה והכשר חיבת הקודש, ואחר כך יגלה ביניהם מלך המשיח, וזהו שנאמר "ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון". ואשרינו אשר נתקיים מקרא זה כי רוח ממרום מתערה על הכשרים לעלות לציון וכו'. וכן יהיה גליות יד על יד איש איש לפי נדבתו כי כך יתנדבו הכשרים וכו'. וכאשר ירבה הקהל בארץ ישראל ויתפללו בהר הקודש ותעל שוועתם השמימה, ויגלה מלך המשיח ביניהם.

וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן שליט"א על פי הרמב"ן והגר"א שֶׁזֹּאת הָיְתָה הַתְּבִיעָה עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָלְכוּ לַמִּשְׁתֶּה שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, כִּי כָל הַמִּשְׁתֶּה הָיָה לִשְׂמוֹחַ מִזֶּה שֶׁה' לֹא פָּקַד אֶת יִשְׂרָאֵל. וכשהלכו למשתה ושמחו, הם הראו שהם שמחים על כך שהגאולה לא באה. וְלָכֵן קָבְעוּ אֶת נֵס פּוּרִים לְפִי עֲיָרוֹת שֶׁמֻּקָּפוֹת חוֹמָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהִתְחַבֵּר לִקְדֻשַּׁת יְרוּשָׁלַיִם וְהַמִּקְדָּשׁ שֶׁבָּזֶה מָאֲסוּ אֵלּוּ שֶׁהָלְכוּ לַמִּשְׁתֶּה. ושמעתי מהרה"ג ר' י. א. שליט"א שרואים גם כאן שהעונש לאלו שלא מצפים לישועת ה', ולא רוצים להגאל, זה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מטף עד זקן כמו במכת חושך ממש שנענשו בגלל שלא רצו לצאת, וכן מכת חושך במצרים היתה בימי הפורים כידוע. וכן במדבר על חטא העגל שהיה בו ג' עבירות חמורות של עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים ה' סלח לישראל, אבל על חטא המרגלים שמאסו בארץ חמדה ולא רצו בישועת ה', נגזרה כליה כמעט על כל ישראל שהתקיימה בפועל כמו במכת חושך. 

ועוד לפני חטא המרגלים בפרשת שלח מוזכר פעמיים "מדבר פארן" בפרשת בהעלתך בפסוקים: (במדבר י, יא) "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת: וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם מִמִּדְבַּר סִינָי וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן בְּמִדְבַּר פָּארָן". (במדבר יב, יג) "וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל יְהֹוָ"ה לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ וגו', וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם: וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן". וחוץ מפרשיות בהעלתך ושלח אין עוד אזכור של מדבר פארן בספר במדבר, והוסיף הרה"ג ר' יצחק נוסבוים שליט"א שפאר"ן נרמז ברצף אותיות במילים "אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ", שכביכול משה רמז שהם בדרך לפארן וצריכים את מרים שתהיה בריאה כדי שיוכלו להתקדם במסע למדבר פארן. ונראה לבאר את הקשר בין מדבר פארן לפרשת בהעלתך, לפי מה ששמעתי מהרה"ג ר' דָּוִד וַיְצְמַן שליט"א שפרשת בְּהַעֲלֹתְךָ אוֹתִיּוֹת ל"ך בעת"ה. רֶמֶז שהיא קשורה עִם הַהֲלִיכָה בִּגְאֻלַּת בְּעִתָּהּ, וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בְּסֵפֶר 'בִּינָה לְעִתִּים' (ח"א דרוש א) אוֹר הַנֵּרוֹת הוּא סִימָן מֻבְהָק לְהַגְּאֻלָּה וְהַתְּשׁוּעָה. וְכֵן גְּאֻלַּת בְּעִתָּ"הּ מְרֻמֶּזֶת בַּכָּתוּב (במדבר ח, ב) "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת". ולכן בפרשת בהעלתך התחילה המלחמה נגד איראן שהיא המשך המלחמה שהתחילה נגד עזה במדבר פארן, וכמו שנרמז בפרשת בהעלתך בפסוקים: (במדבר י, ט) "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְהֹוָ"ה אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם". וכפי שמבאר ה'בעל הטורים' "וכי תבאו מלחמה" רמז למלחמת גוג העתידה שתבא לימות המשיח: תבאו מלחמה. בגימטריא במלחמת גוג: תבאו. אותיות אבות שזכות האבות עומד במלחמה. ושמעתי מהרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שצר הצרר בגימטריא תשפ"ה, ויש כאן רמז על המן שנקרא "איש צר ואויב". וכן האותיות צ"ר הצר"ר מופיעות 2025 פעמים בסינון אותיות שלא כסדרן בכל התנ"ך, וזה מספר השתלשלות השנה הלועזית. וכן מצינו במדרש (ילקוט במדבר תשכ"ה) "וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר" במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר. 

וְכֵן הַמֵּצַר שֶׁל תֵּימָן הִשְׁתַּלְשֵׁל בִּתְחִלַּת הַמִּפְרָץ שֶׁנִּקְרָא בַּאבּ אֶל מַנְדַּב שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שַׁעַר הַדְּמָעוֹת, וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ הַמָּקוֹם מְסַמֵּל אֶת צַעַר הַלֵּדָה וְהַדְּמָעוֹת. וְכֵן בַּ"בּ אֶ"ל מַנְדַּ"ב נִרְמָז בְּאוֹת שְׁנִיָּה בַּפָּסוּק: "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְהֹוָ"ה אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם: וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם". ורואים שמוזכר חֲצוֹצְרוֹת בַּמִּלְחָמָה, וּמֻזְכָּר יוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם, רֶמֶז בָּרוּר עַל מִלְחָמָה בְּיוֹם שִׂמְחַת תּוֹרָה כְּשֶׁהַנָּחָשׁ נִכְנָס בֵּין הַחֲצוֹצְרוֹת לְהַכִּישׁ אֶת רֶחֶם הָאַיָּלָה. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' אַבְרָהָם אַגָּשִֹי שליט"א שֶׁהַמִּלְחָמָה סְבִיב הַמֵּצָר בַּאב אֶל מַנְדַּב שֶׁפֵּרוּשׁוֹ בַּעֲרָבִית שַׁעַר שֶׁל דְּמָעוֹת, מְרַמֶּזֶת שֶׁמִּשָּׁם תִּפְרֹץ מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג הַנּוֹרָאָה. והוסיף הרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שהשתלשל אירוע רב נפגעים ר"ת אר"ן שנרמז בפאר"ן. וכן אירוע רב נפגעים בגימטריא גרעין כשנחשב את האות נו"ן סופית במספר 700. וכן האותיות גרעי"ן נרמזות במילים אירוע רב נפגעים.

בארנו שנקמת ה' בגויים מתחילה מהפסוק שנאמר על מתן תורה: "הופיע מהר פארן" שה' פנה לבני ישמעאל שהיו במדבר פארן שיקבלו את התורה ולא רצו לקבלה. וכעונש על זה יקבלו את הנקמות באחרית הימים שעליהם נאמר "אל נקמות ה' אל נקמות הופיע". וכן כשמשה נתן את ספר 'משנה תורה' מוזכר פארן, כמו שכתוב (דברים א, א) "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ". המקום הזה "קדש ברנע" נמצא בקצה מדבר פארן סמוך לגבול ארץ ישראל, ומבאר רש"י "אחד עשר יום מחורב" אמר להם משה ראו מה שגרמתם אין לכם דרך קצרה מחורב לקדש ברנע כדרך הר שעיר ואף הוא מהלך י"א יום, ואתם הלכתם אותו בשלשה ימים שהרי בעשרים באייר נסעו מחורב שנאמר "ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש וגו'", ובכ"ט בסיון שלחו את המרגלים מקדש ברנע, צא מהם שלשים יום שעשו בקברות התאוה שאכלו הבשר חדש ימים ושבעה ימים שעשו בחצרות להסגר שם מרים נמצא בג' ימים הלכו כל אותו הדרך וכל כך היתה שכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ ובשביל שקלקלתם הסב אתכם סביבות הר שעיר מ' שנה. וביאר הרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שרואים שיש אחד עשרה יום מי"ז סיון עד כ"ט סיון שקשורים עם הדרך ממדבר סיני למדבר פארן עד קדש ברנע, ולכן השתלשל בימים אלו ממש מי"ז סיון תשפ"ה עד כ"ט סיון תשפ"ה המלחמה של ישראל נגד אירן שנעשו הניסים הגדולים, כמו שהיה ביציאת מצרים.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (נדה עב🙂 אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה לְרַבִּי עֲקִיבָא אַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁבֵּין נִדָּה לְנִדָּה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי וְכוּ' הָנֵי הֲלָכוֹת נִינְהוּ הָנֵי קָרָאִי נִינְהוּ וְכוּ', לְרַבִּי עֲקִיבָא קָרָאִי, לְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הִלְכְתָא. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' א. י. שליט"א שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז בַּפָּסוּק: "אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב" מְרַמֵּז עַל הַהֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי שֶׁל אַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁל אִשָּׁה בֵּין נִדָּה לְנִדָּה שֶׁהִיא מֵחוֹרֵב הַיְנוּ מִסִּינַי. מֹשֶׁה אָמַר אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה כְּשֶׁנִּפְרַד מֵעַם יִשְׂרָאֵל בִּתְחִלַּת חֻמָּשׁ מִשְׁנֶה תּוֹרָה, וְרַבִּי עֲקִיבָא חָתַם אֶת הַשַּׁ"ס בָּעִנְיָן הַזֶּה, שֶׁזֶּה הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֹּה מִשֹּׁרֶשׁ רַבִּי עֲקִיבָא. וְזֶה בְּעֶצֶם הַחִבּוּר שֶׁל מֹשֶׁ"ה עַ"ד עֲקִיבָ"א ר"ת הַפָּסוּק הַזֶּה: "אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ". הַיְנוּ מֵהַהֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי שֶׁל מֹשֶׁה, עַד לִמּוּד הַדְּרָשׁוֹת שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁמּוֹצֵא אֶת הַהֲלָכוֹת בְּתוֹךְ הַפְּסוּקִים וּמְשַׁיֵּךְ אֶת הַכֹּל לְמֹשֶׁה. וְכֵן "אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר" מְרַמֵּז עַל הַהֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי שֶׁנִּפְתַּחַת וְנִלְמֶדֶת עַל יְדֵי רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁדּוֹרֵשׁ אֶת קוֹצֵי הַשְּׂעָרוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה עַל יְדֵי שֶׁדּוֹרֵשׁ עַל כָּל קוֹץ וְקוֹץ תִּלִּין תִּלִּין שֶׁל הֲלָכוֹת. וְלָכֵן הָאוֹתִיּוֹת הַשְּׁנִיּוֹת בַּפָּסוּק "אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ" הֵן אוֹתִיּוֹת חֶדֶ"ר חֶדֶ"ר וְשַׁעַ"ר. רֶמֶז עַל רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁפּוֹתֵחַ אֶת הַתּוֹרָה דֶּרֶךְ הַחֲדָרִים וְהַשַּׁעַר בְּסוֹד הַיִּחוּד. וְלָכֵן הָאוֹתִיּוֹת הַשְּׁלִישִׁיּוֹת "אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ" אוֹתִיּוֹת דֶּרֶ"ךְ נְשָׁרִי"ם שֶׁמְּסַמְּלוֹת אֶת פְּתִיחַת הַדַּעַת וְהַגְּאֻלָּה בְּרַחֲמִים. וכן "עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵ"עַ" ר"ת הַכָּתוּב (ויקרא טו, כה) "יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ". וּבֵאַרְנוּ בַּמַּאֲמָר בְּפָרָשַׁת מְצוֹרָע שֶׁבַּמִּלִּים "בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ" יֵשׁ אוֹתִיּוֹת שֶׁל הַכָּתוּב: (איוב לט, א) "עֵת לִדְתָּנָה" שֶׁנִּדְרָשׁ בַּגְּמָרָא (ב"ב טז.) עַל לֵידַת מָשִׁיחַ. וְנִשְׁאֲרוּ אוֹתִיּוֹת ב"א, הַיְנוּ בָּא עֵת לִדְתָּנָה שֶׁהִגִּיעַ זְמַן הַלֵּידָה, וְכֵן גְּאֻלַּת בְּעִתָּ"הּ נִרְמֶזֶת בִּתְחִלָּה, אֶמְצַע וְסוֹף שֶׁל הַמִּלִּים "בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ", וְהָאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לֹ"א נִדַּ"ת הַיְנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לַיִּחוּד הַשָּׁלֵם וְלֹא תִּהְיֶה עוֹד בְּחִינַת נִדָּה אֵצֶל הַשְּׁכִינָה. וְכֵן "עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ" ס"ת בְּגִימַטְרִיָּא אֲחִישֶׁנָּה. וְכָל זֶה קָשׁוּר עִם חִבּוּר פַּרְדֵּ"ס הַתּוֹרָה הֲכָנָה לְתוֹרָתוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ.

מובא בתוספות (ע"ז ב:) עתידה פרס שתפול ביד רומי היינו סמוך לביאת המשיח כדאמרינן עתידה מלכות רומי שתפשוט על כל העולם תשעה חדשים. ושמעתי שלשון התוספות 'סמוך לביאת משיח' בגימטריא ט"ז סיון תשפ"ה יום לפני שהתחילה המלחמה עם אירן, היינו סמוך לביאת משיח. וכן המילים 'נפר"ע סמו"ך לביא"ת משי"ח' התגלו ברצף אותיות בפסוק שמדבר על מכת ברד שהיתה סמוך לגאולת מצרים, כי במכת ברד השלמנו את ספירות הגוף, ואחרי זה 3 מכות אחרונות הם כנגד ספירות הראש שכבר התחילה הלידה והראש התחיל לצאת: (שמות ט, טז) "וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ" וראה זה פלא שקליפת פר"ס נרמזת במילה "סַפֵּר". 

וכן פָּרַס נָפַל בְּיַד רוֹמִי עִם הָאוֹתִיּוֹת בגימטריא תשפ"ה. והוסיף הרה"ג ר' מ. שיפמן שליט"א שהמלחמה פרצה ביום י"ז סיון, והגימטריא של קץ י"ז סיון תשפ"ה עולה "שמע ישראל יהו"ה אלהינו יהו"ה אחד". וכן שמעתי מהרה"ג ר' מ. שיפמן שליט"א שהמשפט שהמשיח אומר 'ענוים הגיע זמן גאולתכם' אותיות נגא"ל תמו"ז.

כָּתוּב (ישעי' נח, ז) "הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָֹרְךָ לֹא תִתְעַלָּם: אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ". פָּסוּק זֶה מְרַמֵּז עַל הַפַּרְנָסָה שֶׁתָּבֹא לַעֲנִיִּים בִּזְמַן אַתְחַלְתָּא דִּגְאֻלָּה, שֶׁזֶּה יְעוֹרֵר אֶת הַגְּאֻלָּה. וּבֵאֵר הרה"ג ר' ש. רֵייסְקִין שליט"א שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז "פָרֹס לָרָעֵב", שֶׁזֶּה יכניע את מַלְכוּת פָּרַס, שעומדת בְּרָאשׁוּת מַלְכֵי עֲרָב, אוֹתִיּוֹת "רָעֵב". וּבֵאֵר עַל פִּי הַמּוּבָא בְּסֵפֶר 'צִדְקַת הַצַּדִּיק' (רנה) שֶׁקְּלִפַּת פָּרַס הִיא קְלִפַּת הַקַּמְצָנוּת, לָכֵן הַנִּצָּחוֹן עֲלֵיהֶם יִהְיֶה בְּפַזְרָנוּת לִצְדָקָה, שֶׁתְּתַקֵּן אֶת הַקַּמְצָא וּבַר קַמְצָא שֶׁבִּגְלָלָם נֶחְרְבָה יְרוּשָׁלַיִם. וכן מובא בספר 'מכון שבתך' שהפרסים נמשלו לדוב שהוא מלשון בדידות שאוסף ואוגר מזון לתוך עובי השומן שלו וחי עם עצמו בבדידות בלי להשפיע לאחרים.‏ וכן מובא בספר 'מי השלוח' (ח"ב קרח) והשביעי הוא מלכות פרס מתי תפול הוא נגד מכשול מחלוקת קרח, כי אופיה של מלכות פרס הוא צרת עין, כי כל אומה יש לה קליפה מיוחדת, וזה הוא מלכות פרס מתי תפול מתי שיבוטל מדת הצרת עין מהעולם, כי כל המחלוקת הוא מצד הצרת עין הנמצא.

דברי האדמו"ר בעל ה'אש דת' מאוז'ורוב שציפיה לישועה היא עיקרה ותכליתה של התורה כולה.

מובא מהאדמו"ר בעל ה'אש דת' מאוז'ורוב זצ"ל (באר משה ויחי) "לישועתך קויתי ה'", קיווי הוא חמדה המיוחדת לישראל שהיא נחלתם, ולא זו בלבד אלא שבה מותנית הזכות לשלימות הרוחנית בזה ובבא. וגילו לנו חז"ל שמורשה היא לנו מיעקב אבינו, ישראל סבא.

מצאנו בתרגום יונתן בפסוק זה לפורקנא דמשיח בן דוד דהוא עתיד לפרוקיה ית בני ישראל. ולאפקותהון מגלותא, ולפורקנא דא סכיאת נפשי. רוצה לומר עיקר הצפיה היא לביאת המשיח. שעל ידו יגאלו ישראל והשכינה כביכול עמהם, ומדויקת הלשון "לישועתך קויתי ה'", כי בתקוה זו תלויה גם ישועת השכינה כמו שיבואר לפנינו בס"ד.

כתוב "כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח, כן ה' אלקים יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגויים". ובאופן זה תהיה גם הגאולה. אמנם, כולם יזכו לה בחסד השי"ת, אך דרגות הזכות תהיינה לפי גודל הציפיה  והקיווי, אלה שלא השתדלו כפי הצורך בקיווי, יעשה השי"ת עמהם צדקה, ועליהם נאמר "יצמיח צדקה" כמו הארץ המצמיחה מאליה, אבל אלה שעמלו במדה חמודה זו כדוגמת הגינה שעמלים בה יזכו ל"תהלה".

אמרו חז"ל בשעה שמכניסין אדם לדון אומרים לו נשאת ונתת באמונה וכו' צפית לישועה. ופרש"י 'לדברי הנביאים', למדנו שהצפיה לישועה חייבת להיות תוכן חייו של האדם מישראל, כי השאלה אינה על ציפיה לישועה מתוך דוחק וצער, אלא כדיוקו של רש"י 'לדברי הנביאים' היינו לפי שכך נתנבאו הנביאים, ולפיכך בודאי שתתקיים נבואתם, כמו שאומרים בברכת ההפטרה על הנביאים 'נאמן אתה ה' אלקינו ונאמנים דבריך, ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם'. מכאן שהציפיה לישועה אינה מדת חסידות אלא חיוב גמור כאמונה עצמה, כמו שכתב רבינו הסמ"ק ז"ל ש"אנכי ה' אלהיך" הוא ציווי, כשם שאני רוצה שתאמינו בי שהוצאתי אתכם, כך אני רוצה שתאמינו בי שאני ה' אלקיכם, ואני עתיד לקבץ אתכם ולהושיעכם.

אמרו חז"ל לעתיד לבא יאמר הקב"ה לצדיקים אף על פי שדברי תורה חביבים עליכם, לא יפה עשיתם שחכיתם לתורתי ולא חכיתם למלכותי. שכל מי שחיכה למלכותי אני מעיד בו לטובה שנאמר "לכן חכו לי נאום ה' ליום קומי לעד, כי משפטי  לאסוף גויים לקבצי ממלכות, לשפוך עליהם זעמי כל חרון אפי, כי באש קנאתי תאכל כל הארץ", ומיד לאחרי זה נאמר "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה". כלומר השם יתברך יתבע מהצדיקים על שצפייתם לישועה היתה רק מתוך רצון להתעלות כדי שיזכו לגילויים מופלאים בתורה ולא למטרה העיקרית של הצפיה שהיא "חכו לי", כלומר, התגלות מלכות שמים. "כי אז אהפוך אל עמים וגו'". ובודאי שיחד עם זה נזכה גם להתעלות, אבל כונתו האמתית של השם יתברך היא: לחכות לו בלבד, ולכן אלו שבאמת חיכו רק למלכותו הקב"ה יעיד בהם לטובה, היינו שיינצלו ביום הדין הגדול מכל רע. ותראה דבר פלא כי פסוק זה בצפניה הוא היחידי בכל התנ"ך שיש בו כל כ"ב האותיות עם אותיות מנצפ"ך, ללמדנו שציפיה לישועה לשם התגלות מלכותו יתברך היא עיקרה ותכליתה של התורה כולה.

נמצא שהקיווי הוא כה ודאי כמו שהתרנגול מצפה בוודאות גמורה לאור השחר, שבודאי יפציע ויעלה. וודאות זו היא גם בצפיה לישועה ולכן אמרו בפרק שירה תרנגול אומר לישועתך קויתי ה', כי צפיית התרנגול לאור, משולה בוודאותה לצפיה לישועה. ודע שהלשון 'צפית לישועה' כבר מורה על וודאות כי 'צפית' אינה רק תקוה להבא אלא ראיה מלשון צופה מרחוק. והנביאים נקראים בשם צופים היינו שרואים כיום מה שיהיה בעתיד.