צופן יחיד בתורה של “ימות המשיח” בדילוג 7790 = תשע”ט | >> רמזים על שנת תשע”ט מתעדכן ##
גלרית צפנים תשע"ט
הוקפץ ** צופן יחיד בכל התורה של המילים “ימות המשיח” והדילוג במספר אותיות שווה של 7790 בדיוק !! הצופן אולי מרמז שיתחילו ימות המשיח ב779 – תשע”ט ? זה כהמשך לרמזים שראינו על כ”ט אלול התשע”ח,
וכמו שהוסבר רבות שאדם לא יכול לדעת או להבין בסוד ה’ או בזמן הגאולה !
המשך הממצאים בצופן במקטעים הבאים
מאת: סוד החשמל עוד בענין הצופן יחיד בתורה ימו”ת המשי”ח שמופיע בדילוג של 7790 אנו רואים אותיות מכ”י משני צידי הצופן ומכ”י בגימטריא 70 רמז שאנו נמצאים בסיום 70 שנים של חבלי משיח. וכן מכ”י מרמז על הגאולה, כמו שכתוב (במדבר יג, טו) “לְמַטֵּה גָד גְּאוּאֵל בֶּן מָכִי“.
שימו לב מתי זה אמור להתרחש- בירוק- מעל לצופן- ע״ח (חז״ל) ואז אנו רואים יחון מלשון חנינה
ומתחת לצופן -באדום- התנאי לגאולה – לשפוך את הלב לפני הקב״ה- ׳שפכי׳
בהמשך אנו רואים מתחבר ליחון פעמים פסוקים ממקומות שונים בנושא של כיבוס וטיהור
וכן אנו רואים שהגאולה בזכות אבות (לחץ לגלריה) וזכרתי להם ברית ראשונים, ואז הקב”ה ישלח את אליהו (הא’ של ראשונים)
בצד ימין אנו רואים “וילחם בישראל” וכן אירן (יראה נון – מלחמת גוג ומגוג זה לגלות את שער הנ‘)
גם אתמול ראינו בחדשות במדינה רמז בנושא של גאולה ברחמים ("אליאב 45 רחמים" לחץ כאן)
צופן מדהים בו מופיע בצורת מ”ם סתומה שנפתחת המילים: ה’תעש”ט, גו”ג מגו”ג אכל”ה, באופן שהגו”ג והמגו”ג מחוברים על ידי אות ג’ משותפת, רמז שה’ יכלה את גוג ומגוג. והתשע”ט נראה כמו הדלת שפתחה את המ”ם סתומה. במרכז המ”ם בדיוק מופיע האות ע’ רמז על סיום ע’ שנים של חבלי משיח, והע’ היא של תבת “ערב”, כי אני נמצאים בזמן הערב של האלף השישי ו”לעת ערב יהיה אור”, וכן רואים בתוך הריבוע של המ”ם את המילים “כל קהל ישראל” כאשר בתוך זה מופיע המילה שיל”ה. היינו כל קהל ישראל יחד עם המשיח שנקרא שילה סגורים בגלות בתוך המ”ם סתומה, ושנת התשע”ט פותחת את המ”ם, שזה סוד הגאולה, כמובא בְּ’רַבֵּנוּ בַּחְיֵי’ (בראשית מז, כח) “לְםַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה”, מִשְׁפָּט הַמֶּ”ם שֶׁבְּאֶמְצַע תֵּבָה לִהְיוֹת פְּתוּחָה וְזוֹ סְתוּמָה לִרְמֹז כִּי הַמַּעֲלָה וְהַמִּשְׂרָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל הֲלֹא הִיא סְתוּמָה בִּזְמַן הַגָּלוּת. אָז תִּפָּתַח הַמִּשְׁרָה שֶׁהִיא סְתוּמָה. ולכן רואים בתוך הריבוע את המילה גא”ל, כי כאן טמון סוד הגאולה, ומול הפתח שנפתח רואים גא”ל אליה”ו. וכן רואים גם את עש”ו שנמצא על גבולות הריבוע לסמל שהוא יונק מהריבוע הזה ויש לו פתח החוצה, היינו עש”ו לא סגור בפנים, אלא יונק ומוציא את השפע החוצה. וכן לו יצוייר שהריבוע היה שלם הצד שסוגר יש בו אותיות אד”ם ל’, שמסמלים את המלכות,אד”ם ר”ת אדם דוד משיח, והמלכות נקנית בל’ מעלות.
וכן מופיע גם מ“ם סתומה נוספת שנפתחת שבה המילים : אר”ם, ערב”י. וכן רואים מילת גו”ג נוספת שמופיעה ליד המילה נשי”א.
בראש הצופן מופיע המילה תוב”ל היא צפון קוריאה כמבואר בירושלמי [מגילה י.], וליד זה: טרמ”פ, ובצד השני: אר”ם. ובסיום הצופן מופיע המילה: מש”ך היא רוסיה כמובאר בירושלמי שם, ומעל זה בדיוק: עו”ץ היא פרס כמפורש במדרש איכה רבה ד’ כ”א, ומעל זה מופיע: רומ”י. כל שמות הארצות בני הברית הרוסית רוסיה, פרס, צפון קוריאה, וסוריה מופיעים כולם באותו דילוג בדיוק, בניגוד לרומ”י וטרמ”פ שמופיעים בדילוגים אחרים.
בצופן מופיעים כל המילים הקשורות למלחמת גוג ומגוג: גוג מגוג נשיא משך תובל רומי עוץ ארם, עם התאריך ה’תשע”ט.
עד כאן הצופן
ראה פוסט שעלה לאחרונה על סוד המ’ והרמז – איך המ’ קשורה למשיח
וכן עלה רמז מעניין מהרעידות אדמה אתמול 10.10 וזה גם קשור לנושא המ’ והרמז
בסדרת רעידות אדמה שהיו אתמול 10.10 ראינו רמזים מעניינים לביאת משיח, רעידה בעוצמה של ‘73 = חכמה’ ורעידה נוספת בעוצמה של ‘67 = בינה’… תוצאה של החיבור של “חכמה ובינה” אנו מקבלים “דעת=474” וזו: בשורת משיח = 4740 (משולש) כנאמר בנביא: {ירמיהו לא} “ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את י-הוה כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאם י-הוה כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר עוד”…. כשיודעים ומבינים ברור: שאין עוד מלבדו והקב”ה עשה עושה ויעשה לכל המעשים… ממילא נמחקים מיד כל העוונות, (כנאמר בספרים הקדושים) כי ברגע האמונה אתה נכלל בקב”ה והמחובר לטהור טהור… וכן הרעידה אחת היתה בעומק 10 (10.10 היום) ואחת היתה בעומק 40 = מ’ (וזה קשור לסוד האות מ’ שתפתח בגאולה כפי שנכתב על זה בפוסט באתר- וכן רעידת אדמה זה נושא של בקיעה ופירוק העולם הישן, לקראת עולם חדש, וכן הבורסות ירדו ביום זה בחדות שלא היתה שנתיים, רמז שעולם החו(מ)ר נופל
לְהַלָּן צֹפָן מַדְהִים בּוֹ נִרְאוֹת הַמִּלִּים: בְּעִתָּ”הּ אֲחִשֶׁנָּ”ה זוֹ לְיַד זוֹ, מְכֻוָּנוֹת בְּאוֹתוֹ דִּלּוּג. מִלִּים אֵלּוּ חוֹצוֹת אֶת הַמִּלִּים: בִּשְׁנַת הוי”ה שֶׁעוֹלוֹת בְּגִימַטְרִיָּא מְדֻיֶּקֶת תשע”ח שֶׁהִיא הַשָּׁנָה שֶׁלָּנוּ לְפִי חֲזַ”ל, אוֹ עִם הַכּוֹלֵל תשע”ט. וְזֶה נִמְצָא בַּכָּתוּב עַל הַיּוֹבֵל שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַגְּאֻלָּה: (ויקרא כז, כג) “וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֵת מִכְסַת הָעֶרְכְּךָ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְנָתַן אֶת הָעֶרְכְּךָ בַּיּוֹם הַהוּא קֹדֶשׁ לַהוי”ה: בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל יָשׁוּב”. מֵעַל זֶה, בְּאוֹתוֹ דִלּוּג: קֵץ מִתשנ”ב, רֶמֶז שֶׁהַתַּהֲלִיךְ הִתְחִיל מִשְּׁנַת תשנ”ב שֶׁהָיְתָה אַחֲרֵי מִלְחֶמֶת הַמִּפְרָץ וּנְפִילַת הַקּוֹמוֹנִיזְם וְכוּ’, הַיְינוּ אַחֲרֵי חֲצוֹת שֶׁל הָאֶלֶף הַשִּׁישִׁי. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁתשנ”ב אוֹתִיּוֹת בִּשְׁנַ”ת.
הממצאים שאנו רואים:
התשעט – גאולה מקבילים!!
אליהו, בעתה,
מעניין הדילוג שנמצא שיש בו ספרות – 778 ו 779 ו 1 אלופו של עולם
חיפשנו את כל מילות הצופן בתוכנת הגימטריה התוצאה 1358 משיח + הקב”ה
רמזים נוספים על שנת תשע"ט = 779
כָּתוּב (יחזקאל יא, יט) “וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן מִבְּשָׂרָם וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב בָּשָׂר”. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁהַפָּסוּק הַזֶּה מְרַמֵּז עַל חַגֵּי חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי לְפִי הַסֵּדֶר; הַפָּסוּק מַתְחִיל עִם “וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד” ר”ת אֱלוּ”ל, שֶׁבֶּאֱלוּל ה’ מֵסִיר אֶת עָרְלַת הַלֵּב מֵעַם יִשְׂרָאֵל, כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים שֶׁהַכָּתוּב (דברים ל, ו) “וּמָל הוי”ה אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב” ר”ת אֱלוּ”ל. וְאַחַר כָּךְ “וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם” כְּנֶגֶד רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁמִּתְחַדְּשִׁים כְּקָטָן שֶׁנּוֹלָד. וְאַחַר כָּךְ “וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן מִבְּשָׂרָם” כְּנֶגֶד יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁה’ מֵסִיר אֶת הַשָּׂטָן שֶׁהוּא לֵב הָאֶבֶן. וְהַפָסוּק מְסַיֵּם “וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב בָּשָׂר” ר”ת לוּלָ”ב שֶׁכְּבָר זוֹכִים לְלֵב בָּשָׂר אַחֲרֵי הֲסָרַת הָעָרְלָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סוכה מה:) מַה תָּמָר זֶה אֵין לוֹ אֶלָּא לֵב אֶחָד אַף יִשְׂרָאֵל אֵין לָהֶם אֶלָּא לֵב אֶחָד לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וּכְעֵין זֶה מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ברכות נז.) הָרוֹאֶה לוּלָב בַּחֲלוֹם, אֵין לוֹ אֶלָּא לֵב אֶחָד לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם יִצְחָק וַיְנְבֶּרְג שליט”א שֶׁלּוּלָ”ב ר”ת וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וְאַף עַל פִּי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהַלּוּלָב דּוֹמֶה לְשִׁדְרָה וְהָאֶתְרוֹג לְלֵב, הַשִּׁדְרָה הִיא קַו הָאֶמְצַע שֶׁכּוֹלֵל אֶת הַכֹּל וּבִּפְרָט אֶת הַלֵּב שֶׁהוּא נְקֻדַּת הָאֶמְצַע, וְלָכֵן נִכְלָלִים כָּל הַמִּינִים בַּלּוּלָב. וְכֵן הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל ג’ פְּעָמִים לֵב כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “לֵב אֶחָד”, “לֵב בָּשָׂר” יַחַד עִם “לֵב” בְּלִי “הָאֶבֶן”, כִּי אֶת הָאֶבֶן הֵסַרְנוּ, עוֹלָה 611 כְּמִנְיַן תּוֹרָה רֶמֶז לְיוֹם שִׂמְחַת תּוֹרָה לוֹ אָנוּ זוֹכִים אַחֲרֵי הָעֲבוֹדָה שֶׁל אֱלוּל וְתִשְׁרֵי.
הַתַּרְגּוּם יוֹנָתָן כָּאן מְתַרְגֵּם: וְאֶתֵּן לְהוֹן לֵב דְחִיל, וְרוּחַ דְחִילָא, אֶתֵּן בְּמֵעֵיהוֹן, וְאֶתְּבַר לִבָּא דְרַשִׁיעָא דְהוּא תַּקִּיף כְּאַבְנָא מִבִּסְרֵיהוֹן, וְאֶתֵּן לְהוֹן לֵב דָחִיל קֳדָמַי לְמֶעְבַד רְעוּתָי. וְרוֹאִים שֶׁמְּתַרְגֵּם גַּם אֶת הַ“לֵב אֶחָד”, וְגַם אֶת הַ“לֵב בָּשָׂר”, וְגַם אֶת הָ“רוּחַ חֲדָשָׁה” בַּמִּלָּה דְחִיל שֶׁפֵּרוּשָׁהּ יִרְאָה, וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁיֵּשׁ כָּאן מַדְרֵגוֹת בַּיִּרְאָה בָּהֶן עוֹלִים בֶּאֱלוּל, רֹאשׁ הַשָּׁנָה, יוֹם הַכִּפּוּרִים וְסֻכּוֹת.
עֲבוֹדַת הַשּׁוֹפָר בֶּאֱלוּל וְיָמִים נוֹרָאִים קְשׁוּרָה עִם בְּרִית מִילָה, כַּמּוּבָא בַּ’ט”ז’ (או”ח תקפד, ב) שָׁמַעְתִּי שֶׁהַגָּאוֹן הָרַב מהר”ר פֵיווּשׁ מִקְּרָאקָא ז”ל הָיָה מָל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֹא קִנַּח פִּיו אַחַר הַמִּילָה, אֶלָּא בַּפֶּה הַמְלֻכְלָךְ בְּדַם מִילָה תָּקַע בַּשּׁוֹפָר לְעָרֵב מִצְוַת מִילָה בַּשּׁוֹפָר. וְכֵן יוֹם הַכִּפּוּרִים קָשׁוּר עִם בְּרִית מִילָה, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘שְׂפַת אֱמֶת’ (יוה”כ תרנ”ב) יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, וְהוּא יוֹם מְיֻחָד מִכָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, וּמֵאַחַר שֶׁשס”ה יָמִים בַּשָּׁנָה הֵם נֶגֶד שס”ה גִּידִים בַּנֶּפֶשׁ, נִרְאֶה כִּי זֶה הַיּוֹם הוּא גִּיד הַמִּילָה, לָכֵן נִתַּן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל רְשׁוּת לְהָסִיר הָעָרְלָה מִזֶּה הַגִּיד, וְהוּסַר הַשָּׂטָן מִזֶּה הַיּוֹם כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא נְדָרִים ל”ב, לָכֵן אִיתָא בְּפִרְקֵי דְר”א כִּי אַבְרָהָם אָבִינוּ נִמּוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּמוֹ כֵן זֶה לְעֻמַּת זֶה תִּשְׁעָה בְּאָב מְיֻחָד נֶגֶד גִּיד הַנָּשֶׁה, כִּדְאִיתָא בַּזוה”ק, וּכְמוֹ שֶׁגִּיד הַנָּשֶׁה מַשְׁכִּיחַ עֲבוֹדַת השי”ת, כְּמוֹ כֵן הַמִּילָה הוּא בְּחִינַת זְכִירָה. רוֹאִים שֶׁיּוֹם הַכִּפּוּרִים מִתְקַשֵּׁר עִם מִצְוַת מִילָה שֶׁשַּׁיֶּכֶת לַיּוֹם הַשְּׁמִינִי. וְכֵן יוֹם הַכִּפֻּרִים בְּגִימַטְרִיָּא שְׁמִינִי. וְכֵן בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא הַמְדַבֶּרֶת עַל עֲבוֹדַת הַכֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים יֵשׁ שְׁמוֹנָה פְּרָקִים. וְהַפֶּרֶק הַשְּׁמִינִי נִקְרָא יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְכֵן בְּכָל הַתַּנַּ”ךְ מוֹפִיעָה שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים הַמִּלָּה כִּפּוּרִים. וְהוֹסִיף הָרה”ג ר’ שְׁמוּאֵל אֶנְגֶל שליט”א שֶׁיּוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא הַשְּׁמִינִי לְאַחַר ז’ יְמֵי עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה שֶׁהָיוּ לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה.
לָכֵן מַמְשִׁיךְ הַכָּתוּב: “לְמַעַן בְּחֻקֹּתַי יֵלֵכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אֹתָם וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים”. כִּי אַחֲרֵי הֲסָרַת הָעָרְלָה מֵהַלֵּב בִּבְחִינַת בְּרִית מִילָה אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְמִצְווֹת, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (נדרים לב.) גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (נדרים לא:) גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא נִקְרָא שָׁלֵם, עַד שֶׁמָּל. רוֹאִים שֶׁהַמִּצְווֹת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם קֹדֶם הַמִּילָה לֹא הָיוּ שְׁלֵמוֹת, וּלְאַחַר שֶׁמָּל נִקְרָא שָׁלֵם, וּמִצְווֹתָיו שְׁלֵמוֹת. וְכֵן הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל בְּרִית שֶׁעוֹלָה 612 מְחַבֶּרֶת אֶת הַמִּסְפָּר 611 שֶׁל תּוֹרָה, לַמִּסְפָּר 613 שֶׁל מִצְוֹת. כִּי בְּרִית מִילָה הִיא הֶכְשֵׁר לַתּוֹרָה, כִּי תוֹרָה בְּלִי מִצְוֹת אֵינָהּ תּוֹרָה, הֱיוֹת שֶׁתַּכְלִית הַתּוֹרָה עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, וְכֵיוָן שֶׁהַבְּרִית מְחַבֶּרֶת אֶת הָאוֹר שֶׁל הַמִּצְוֹת לָאוֹר שֶׁל הַתּוֹרָה חַיָּבִים אֶת הַבְּרִית שֶׁמַּשְׁלִימָה אֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. וּלְפִי זֶה מְבֹאֶרֶת גַּם הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁהֵבֵאנוּ עַל ג’ פְּעָמִים לֵב כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “לֵב אֶחָד”, “לֵב בָּשָׂר” יַחַד עִם “לֵב” בְּלִי “הָאֶבֶן”, כִּי אֶת הָאֶבֶן הֵסַרְנוּ, עוֹלָה 611 כְּמִנְיַן תּוֹרָה שֶׁנִּשְׁלֶמֶת בִּזְכוּת הַבְּרִית שֶׁמְסִירָה אֶת הָעָרְלָה מֵהַלֵּב.
וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שליט”א שֶׁהָאוֹתִיּוֹת אַחֲרֵי מִילָ”ה הֵן מוּכָ”ן, לְרַמֵּז שֶׁאַחֲרֵי בְּרִית מִילָה מוּכָן הָאָדָם לִלְמֹד תּוֹרָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (אמור צא:) מִי שֶׁמְּלַמֵּד תּוֹרָה לְמִי שֶׁלֹּא נִמּוֹל מְשַׁקֵּר בִּשְׁתֵּי בְּרִיתוֹת, מְשַׁקֵּר בִּבְרִית הַתּוֹרָה, וּמְשַׁקֵּר בִּבְרִית צַדִּיק וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַתּוֹרָה לְזֶה הַמָּקוֹם נִתְּנָה וְלֹא לְאַחֵר. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘שַׁעֲרֵי אוֹרָה’ (שער ב’) מִתּוֹךְ בְּרִית בָּשָׂר יִכָּנֵס אָדָם לִבְרִית הַלָּשׁוֹן שֶׁהוּא קְרִיאַת הַתּוֹרָה.
טַעַם נוֹסָף בֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘תּוֹרָה מָזוֹן’ מַדּוּעַ מִסְפַּר תּוֹרָה הוּא 611, וּמִסְפַּר הַמִּצְווֹת 613, וְהַמְחַבֵּר בֵּין מִסְפַּר תּוֹרָה לְמִסְפַּר הַמִּצְווֹת הִיא הַבְּרִית שֶׁמִּסְפָּרָהּ 612, כֵּיוָן שֶׁמִּצְווֹת הֵן מַקִּיפִים וְתוֹרָה הִיא פְּנִימִית, צָרִיךְ אֶת הַבְּרִית לְחַבֵּר בֵּינֵיהֶן לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַמַּקִּיפִים בִּפְנִימִיּוּת, וּמִצְוַת מִילָה שֶׁהִיא בַּבְּרִית יֵשׁ לָהּ אֶת הַכֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ אֶת הָאוֹר שֶׁל כָּל הַמִּצְווֹת בִּפְנִימִיּוּת, כְּמוֹ הַלּוּלָב שֶׁדּוֹמֶה לַשִּׁדְרָה שֶׁסִּיּוּמָהּ בַּיְסוֹד וְעוֹלֶה עַד הַדַּעַת לְהַמְשִׁיךְ אֶת מַקִּיפֵי הַסֻּכָּה בִּפְנִימִיּוּת, כָּךְ בְּרִית מִילָה שֶׁהִיא בַּיְסוֹד עוֹלָה עַד הַדַּעַת לְהַמְשִׁיךְ אֶת מַקִּיפֵי כָּל הַמִּצְווֹת בִּפְנִימִיּוּת. דְּבִשְׁבִיל לְהַמְשִׁיךְ מַקִּיף בִּפְנִימִיּוּת צָרִיךְ אֶת הַיְסוֹד שֶׁעוֹלֶה וְיוֹרֵד בְּקַו הָאֶמְצַע שֶׁל הַסְּפִירוֹת עַד לְמַעְלָה בַּדַּעַת שֶׁשָּׁם יֵשׁ חִבּוּר לַמַּקִּיפִים, כַּיָּדוּעַ שֶׁדַּעַת הִיא חִיצוֹנִיּוּת הַכֶּתֶר, וּבְנוֹסָף הַיְסוֹד יָכוֹל לְהוֹרִיד אֶת הָאוֹר עַד לְמַטָּה מַטָּה בַּמַּלְכוּת שֶׁיִּתְקַבֵּל בִּפְנִימִיּוּת. וְגַם כָּאן רוֹאִים קֶשֶׁר בֵּין הַבְּרִית לַלּוּלָב שֶׁשְּׁנֵיהֶם מְסַמְּלִים אֶת הַמְשָׁכַת הַמְקִיפִים בִּפְנִימִיּוּת. וְלָכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מכות כג:) דָּרַשׁ רַבִּי שַׁמְלָאִי, תַּרְיַ”ג מִצְוֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה שְׁסַ”ה לָאוִין, כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה. רְמַ”ח עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵבָרָיו שֶׁל אָדָם. אָמַר רַבִּי הַמְנוֹנָא, מַאי קְרָא “תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה”. תּוֹרָה בְּגִימַטְרִיָּא שִׁית מֵאָה וְחַד סְרֵי הַוְיָין, “אָנֹכִי”, וְ”לֹא יִהְיֶה לְךָ”, מִפִּי הַגְּבוּרָה שְׁמַעֲנוּם. רַב הַמְנוּנָא מְרַמֵּז שֶׁשְּׁתֵּי הַדִּבְּרוֹת אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ מְחַבְּרִים אֶת מִסְפַּר 611 שֶׁל תּוֹרָ”ה, לַמִּסְפָּר 613 שֶׁל הַמִּצְווֹת, כֵּיוָן שֶׁשְּׁתֵּי דִּבְּרוֹת אֵלּוּ הֵם בִּבְחִינַת בְּרִי”ת שֶׁמִּסְפָּרוֹ 612 וּמְחַבֵּר בֵּינֵיהֶם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות לד, כז) “וַיֹּאמֶר ה’ אֶל משֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל: וַיְהִי שָׁם עִם ה’ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים”.
לְפִי זֶה בֵּאֵר הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁאִם נְחַשֵּׁב אֶת הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל כָּל הַפָּסוּק “וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן מִבְּשָׂרָם וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב בָּשָׂר” יַחַד עִם בְּרִי”ת נְקַבֵּל אֶת הַמִּסְפָּר 5778, וְאִם נְחַשֵּׁב אֶת הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל הַפָּסוּק יַחַד עִם תרי”ג נְקַבֵּל אֶת הַמִּסְפָּר 5779, וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהַפָּסוּק מְרַמֵּז עַל הֲסָרַת עָרְלַת הָלֵּב בֶּאֱלוּל כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לָבֹא לְסֻכּוֹת עִם לֵב בָּשָׂר וְעִם שְׁלֵמוּת הַתרי”ג מִצְווֹת, לָכֵן בֶּאֱלוּל כְּשֶׁאֲנַחְנוּ עֲדַיִן בִּשְׁנַת תשע”ח וַעֲדַיִן עוֹסְקִים בַּהֲסָרַת הָעָרְלָה, הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל כָּל הַפָּסוּק עִם בְּרִית עוֹלִים 5778, וּבְתִשְׁרֵי כְּשֶׁעוֹבְרִים לְשָׁנָה חֲדָשָׁה שְׁנַת תשע”ט וְזוֹכִים כְּבָר לִשְׁלֵמוּת הַתרי”ג מִצְווֹת, לָכֵן הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל כָּל הַפָּסוּק עִם תרי”ג עוֹלִים 5779.
נִרְאֶה שֶׁהַהֶבְדֵּל בֵּין אוֹתִיּוֹת אֱלוּ”ל לְאוֹתִיּוֹת לוּלָ”ב הוּא הָא’ שֶׁעוֹלָה לִהְיוֹת ב’, וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עַל הֲסָרַת הָעָרְלָה מֵהַלּוּלָב שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד, וְאַחֲרֵי הַמִּילָה מִתְגַּלִּים בּוֹ הַחֲסָדִים וְהַגְּבוּרוֹת שֶׁהָיוּ סְתוּמִים לִפְנֵי הַמִּילָה, הַיְינוּ שֶׁעוֹלָה לַב’ סְפִירוֹת שֶׁל חֶסֶד וּגְבוּרָה. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שליט”א שֶׁלּוּלָב הוּא אוֹתִיּוֹת לוֹ לֵב. כִּי ל”ו הוּא חֵצִי מִמִּסְפַּר חֶסֶ”ד, וְל”ב הוּא חֵצִי מִמִּסְפַּר דִּי”ן. שֶׁהַלּוּלָב הוּא הַשִּׁדְרָה שֶׁבְּקַו הָאֶמְצַע שֶׁחֶצְיוֹ חֲסָדִים וְחֶצְיוֹ גְּבוּרוֹת לָכֵן מְכַוְּנִים בְּכַוָּנוֹת הַלּוּלָב לְהַמְשִׁיךְ חֲסָדִים וּגְבוּרוֹת מֵהַדַּעַת וּלְגַלּוֹתָם בַּיְסוֹד. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סוכה מה.) אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כָּל הַנּוֹטֵל לוּלָב בְּאִגּוּדוֹ, וַהֲדַס בַּעֲבוֹתוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ בָּנָה מִזְבֵּחַ, וְהִקְרִיב עָלָיו קָרְבָּן. שֶׁנֶּאֱמַר “אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ”. וּמֻדְגָּשׁ קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁמְּסַמְּלוֹת אֶת הַגְּבוּל שֶׁל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהָיָה ל”ב אַמָּה עַל ל”ב אַמָּה. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים מט:) הַלֵּ”ב הוּא לַהַ”ב הַמִּזְבֵּחַ. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הרה”ג ר’ אֵלִיָּהוּ שְׁטֶרְן זצ”ל שֶׁל”ב פְּעָמִים ל”ב בְּגִימַטְרִיָּא לוּלָב אֶתְרוֹג הֲדָס עֲרָבָה. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁל”ב פְּעָמִים ל”ב בְּגִימַטְרִיָּא “זֹאת הַתּוֹרָה” שֶׁמְּסַמֵּל אֶת שִׂמְחַת תּוֹרָה לְאַחַר הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת.
לְהַלָּן צֹפָן מַדְהִים בּוֹ נִרְאוֹת הַמִּלִּים: בְּעִתָּ”הּ אֲחִשֶׁנָּ”ה זוֹ לְיַד זוֹ, מְכֻוָּנוֹת בְּאוֹתוֹ דִּלּוּג. מִלִּים אֵלּוּ חוֹצוֹת אֶת הַמִּלִּים: בִּשְׁנַת הוי”ה שֶׁעוֹלוֹת בְּגִימַטְרִיָּא מְדֻיֶּקֶת תשע”ח שֶׁהִיא הַשָּׁנָה שֶׁלָּנוּ לְפִי חֲזַ”ל, אוֹ עִם הַכּוֹלֵל תשע”ט. וְזֶה נִמְצָא בַּכָּתוּב עַל הַיּוֹבֵל שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַגְּאֻלָּה: (ויקרא כז, כג) “וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֵת מִכְסַת הָעֶרְכְּךָ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְנָתַן אֶת הָעֶרְכְּךָ בַּיּוֹם הַהוּא קֹדֶשׁ לַהוי”ה: בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל יָשׁוּב”. מֵעַל זֶה, בְּאוֹתוֹ דִלּוּג: קֵץ מִתשנ”ב, רֶמֶז שֶׁהַתַּהֲלִיךְ הִתְחִיל מִשְּׁנַת תשנ”ב שֶׁהָיְתָה אַחֲרֵי מִלְחֶמֶת הַמִּפְרָץ וּנְפִילַת הַקּוֹמוֹנִיזְם וְכוּ’, הַיְינוּ אַחֲרֵי חֲצוֹת שֶׁל הָאֶלֶף הַשִּׁישִׁי. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁתשנ”ב אוֹתִיּוֹת בִּשְׁנַ”ת.
הַפְּסוּקִים בְּיִרְמְיָה שֶׁמְּדַבְּרִים עַל הַ”בְּרִית חֲדָשָׁה” שֶׁתִּהְיֶה בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה מְרַמְּזִים עַל שְׁנַת תשע”ט.
כָּתוּב (ירמיה לא, ל) “הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם הוי”ה וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה: לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם הוי”ה: כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם הוי”ה נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם: וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת הוי”ה כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם הוי”ה כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד”. בִּפְסוּקִים אֵלּוּ מְנַבֵּא יִרְמְיָה עַל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה שֶׁתִּהְיֶה גְאֻלָּה נִצְחִית שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָלוּת, וַה’ יִכְרֹת עִם עַם יִשְׂרָאֵל בְּרִית חֲדָשָׁה. וְיָדוּעַ שֶׁהַנּוֹצְרִים ימ”ש לָקְחוּ אֶת הַפְּסוּקִים הָאֵלֶּה לְהַלְבִּישׁ עֲלֵיהֶם אֶת אֱמוּנָתָם בַּבְּרִית הַחֲדָשָׁה שֶׁלָּהֶם וְכוּ’, כְּדַרְכָּהּ שֶׁל קְלִפָּה שֶׁלּוֹקַחַת נִיצוֹץ קָדוֹשׁ לִינוֹק מִמֶּנּוּ וּלְהַלְבִּישׁ עָלָיו אֶת הַשֶּׁקֶר שֶׁהִיא מְפִיצָה. וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בַּזֹּהַר (הקדמה ב:) שֶׁהָאוֹת שׁ’ הִיא אוֹת שֶׁל אֱמֶת וּקְדֻשָּׁה, וְג’ הַקַּוִּים שֶׁבָּהּ הֵם כְּנֶגֶד ג’ אָבוֹת. וְאוֹת זֹאת מִתְחַבֶּרֶת לַקְּלִפָּה לָתֵת יְנִיקָה לַקְּלִפָּה. הַיְינוּ שֶׁיְּנִיקַת הַקְּלִפָּה הַשַׁיֶּכֶת לָאוֹתִיּוֹת ק’ וְר’ הִיא מֵהָאוֹת ש’, שֶׁהִיא אוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה, וְזֶה סוֹד הַשֶּׁקֶ”ר שֶׁהַק”ר יוֹנְקִים מֵהַשִּׁי”ן. וְכֵן רוֹאִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהַקְּלִפּוֹת בּוֹנִים אֶת הַמִּסְגָּדִים וְהַכְּנֵסִיּוֹת שֶׁלָּהֶם דַּוְקָא בַּמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים לִינוֹק מֵהֶם. עַל כָּל פָּנִים, נִרְאֶה רְמָזִים מֵהרה”ג ר’ א. י. שליט”א בִּפְסוּקִים אֵלּוּ שֶׁמְּרַמְזִים עַל הַשָּׁנִים תשע”ח/תשע”ט שֶׁאָנוּ מְצַפִּים לַגְּאֻלָּה, הַפָּסוּק “הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם הוי”ה וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה” עוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא גְדוֹלָה 5778, וְאִם נוֹסִיף אֶת הַכּוֹלֵל נְקַבֵּל 5779. וְכֵן אִם נִסְפֹּר מִתְּחִלַּת יִרְמְיָה אֶת הַפְּסוּקִים, נִרְאֶה שֶׁהַד’ פְּסוּקִים הָאֵלּוּ הֵם 776/777/778/779 מִתְּחִלַּת יִרְמְיָה, וְסֵפֶר יִרְמְיָהוּ עַצְמוֹ מְרַמֵּז עַל הָאֶלֶף הַשִּׁישִׁי, כִּי הוּא הַשִּׁשִּׁי מִסִּפְרֵי הַנְּבִיאִים שֶׁהֵם: יְהוֹשֻׁעַ, שׁוֹפְטִים, שְׁמוּאֵל, מְלָכִים, יְשַׁעְיָהוּ, יִרְמְיָהוּ. וְכֵן הַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן עַל הַ“בְּרִית חֲדָשָׁה” הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּפֶרֶק ל”א פָּסוּק ל’, יַחַד יוֹצֵר אֶת הַמִּלָּה “לְאֵל” שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת גְּאֻלַּת בְּעִתָּהּ, כַּמּוּבָא בְּ’הֵיכַל הַבְּרָכָה’ מִקָּאמַרְנָא עַל הַכָּתוּב (דברים כח, לב) “בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם כָּל הַיּוֹם וְאֵין לְאֵל יָדֶךָ”. “נְתֻנִים לְעַם אַחֵר” בַּעֲלֵי מִלְחָמוֹת, “וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם כָּל הַיּוֹם” דְזֶה שֶׁהוּא הַגְּזֵרָה הַנִּמְשֶׁכֶת עַד יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּבִיאַת הַגּוֹאֵל יִהְיֶה בְּעִתָּהּ “וְאֵין לְאֵל יָדֶךָ” לְמַהֵר וְלִזְכּוֹת לַאֲחִישֶׁנָּה. הַיְינוּ שֶׁגְּזֵרַת הַגִּיּוּס לַצָּבָא תִמָּשֵׁךְ עַד יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְהַפֵּרוּשׁ בַּפָּסוּק “וְאֵין לְאֵל יָדֶךָ” הוּא שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לַאֲחִישֶׁנָּה וְצָרִיךְ לְחַכּוֹת לַבְּעִתָּהּ. וְכֵן “לְאֵל יָדֶךָ” נִרְמָז בַּכָּתוּב שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל מְבַקְּשִׁים אֶת הַגְּאֻלָּה: (איכה ג, מא) “נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם”. וְכֵן “בְּרִית חֲדָשָׁה” בְּגִימַטְרִיָּא בְּרִית אַבְרָהָם אָבִינוּ, כִּי הַגְּאֻלָּה בָּאָה מִמִּדַּת הַחֶסֶד שֶׁל אַבְרָהָם בְּסוֹד “קֵץ הַיָּמִין”. וְכֵן עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא מֶלֶךְ הַמָּשִיחַ בְּגִימַטְרִיָּא גְדוֹלָה.
הַפָּסוּק הַמְדַבֵּר עַל הַקֵּץ “הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי” הוּא הַפָּסוּק הַ5779 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה לְפִי מִנְיַן הַפְּסוּקִים שֶׁמּוֹנִים אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בִּשְׁנֵי הַמְּקוֹמוֹת בְּטַעַם עֶלְיוֹן.
מוּבָא מֵהרה”ג ר’ אַבְרָהָם מַיְיזְלֶעס שליט”א שֶׁהַפָּסוּק הַמְדַבֵּר עַל הַקֵּץ: (דברים לב, לד) “הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי” הוּא הַפָּסוּק הַ5779 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה לְפִי מִנְיַן הַפְּסוּקִים שֶׁמּוֹנִים אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בִּשְׁנֵי הַמְּקוֹמוֹת בְּטַעַם עֶלְיוֹן וְאָז יֵשׁ בְּכָל הַתּוֹרָה 5839 פְּסוּקִים. בְּאֹפֶן אַחֵר, אִם מוֹנִים בְּטַעַם עֶלְיוֹן גַּם אֶת הַפָּסוּק (בראשית לה, כב) “וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר”, שֶׁבַּטַּעַם הַתַּחְתּוֹן הוּא שְׁנֵי פְּסוּקִים וּבַטַּעַם הַעֶלְיוֹן הוּא פָּסוּק אֶחָד, בַּחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה הַפָּסוּק הַמְדַבֵּר עַל הַקֵּץ “הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי” הוּא הַפָּסוּק הַ5778 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה כִּי אָז יֵשׁ בְּכָל הַתּוֹרָה 5838 פְּסוּקִים. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ פ. ל. שליט”א שֶׁהַהֲלָכָה פּוֹסֶקֶת שֶׁבְּצִבּוּר קוֹרְאִים בַּטַּעַם הָעֶלְיוֹן, וּמִמֵּילָא בְּמַה שֶּׁקָּשׁוּר לִגְאֻלַּת הַצִּבּוּר, הַיְינוּ הַגְּאֻלָּה הַכְּלָלִית זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת לְפִי הַטַּעַם הָעֶלְיוֹן. וְכֵן צִבּוּר קוֹרְאִים בַּטַּעַם הָעֶלְיוֹן בְּגִימַטְרִיָּא מְדֻיֶּקֶת בְּה’ אֲלָפִים תשע”ט. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם וַיְסְפִישׁ שליט”א שֶׁתשע”ט ר”ת תְּהֵא שְׁנַת טַעַם עֶלְיוֹן, רֶמֶז שֶׁאִם נְחַשֵּׁב לְפִי טַעַם עֶלְיוֹן נִזְכֶּה שֶׁהַשָּׁנָה תִּהְיֶה שְׁנַת קֵץ. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁ“חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי” מְרַמֵּז עַל יוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּא שֶׁצְּפוּיָה לִהְיוֹת מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג וְהוּא נִקְרָא יוֹם הַחוֹתָם, בְּסוֹד חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם אַחֲרֵי הַחוֹתָם שֶׁל נְעִילָה, וְלָכֵן חוֹתָם תּוֹךְ חוֹתָם בְּגִימַטְרִיָּא 1335 זְמַן הַקֵּץ בְּדָנִיֵּאל.
וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁהַמִּלָּה הַ778 מִסּוֹף הַתּוֹרָה הִיא “כָּמֻס” בַּפָּסוּק הַזֶּה, וְזֶה אִם מְחַשְּׁבִים אֶת “אֵשְׁדָּת” לְמִלָּה אַחַת לְפִי הַקְּרִי, וְאִם נְחַשֵּׁב אֶת “אֵשׁ דָּת” לִשְׁתֵּי מִלִּים לְפִי הַכְּתִיב יוֹצֵא שֶׁהַמִּלָּה הַ779 מִסּוֹף הַתּוֹרָה הִיא “כָּמֻס”, בְּדִיּוּק שְׁתֵי הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת שֶׁנִּתְּנוּ לְפִי מִנְיַן הַפְּסוּקִים. בְּנוֹסָף “כָּמֻס” אוֹתִיּוֹת סָמֶ”ךְ לָכֵן זֶה פָּסוּק 60 כְּמִנְיַן סָמֶ”ךְ מִסּוֹף הַתּוֹרָה. וְכֵן מוּבָא בְּרַשִּׁ”י (דברים לב, מג) “כָּמוּס עִמָּדִי” אוֹתוֹ הַכּוֹס שֶׁנֶּאֱמַר כִּי כוֹס בְּיַד ה’ וְגוֹ'”. וְאִם נְחַשֵּׁב אֶת הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל הַפָּסוּק (תהילים עה, ט) “כִּי כוֹס בְּיַד הוי”ה וְיַיִן חָמַר מָלֵא מֶסֶךְ וַיַּגֵּר מִזֶּה אַךְ שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ יִשְׁתּוּ כֹּל רִשְׁעֵי אָרֶץ” עִם הָאוֹתִיּוֹת עוֹלֶה 5779. פֶּלֶא פְּלָאִים אֵיךְ מִכָּל הַכִּוּוּנִים “כָּמֻס עִמָּדִי“ מַגִּיעַ לְתשע”ח/תשע”ט.
מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ברכות כא:) אָמַר רַב יוֹסֵף אֲפִלּוּ מַאן דְלָא דְּרִישׁ סְמוּכִים בְּכָל הַתּוֹרָה בְּמִשְׁנֶה תּוֹרָה דְּרִישׁ. הַיְינוּ יֶשְׁנָה מַחֲלֹקֶת אִם דּוֹרְשִׁים שְׁנֵי פְּסוּקִים שֶׁסְּמוּכִים זֶה לָזֶה כֵּיוָן שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה, אֲבָל בְּמִשְׁנֶה תּוֹרָה אֵין חוֹלֵק שֶׁדּוֹרְשִׁים סְמוּכִים כִּי יֵשׁ מַשְׁמָעוּת לַסֵּדֶר וּמִקּוּם הַפְּסוּקִים. וּלְפִי זֶה בֵּאֵר הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁלָּכֵן “כָּמֻס” אוֹתִיּוֹת סמ”ך לְרַמֵּז שֶׁצָּרִיךְ לִדְרוֹשׁ כָּאן אֶת הַסְּמוּכִים וְאֶת הַמִּקּוּם הַמְדֻיָּק שֶׁל הַפָּסוּק שֶׁבּוֹ טָמוּן הַקֵּץ הָאַחֲרוֹן, וְלָכֵן מְקַשֵּׁר זֹאת רַשִּׁ”י לַפָּסוּק “כִּי כוֹס בְּיַד הוי”ה וְיַיִן חָמַר מָלֵא מֶסֶךְ” לְרַמֵּז שֶׁצָּרִיךְ לְמַלֵּא אֶת הַ“מֶּסֶךְ” שֶׁמְּרַמֵּז עַל הַ“כָּמֻס” וְהַסְּמוּכִים וּלְחַשְׁבֵּן אֶת מְקוֹם סְמִיכוּת הַפָּסוּק. וְכֵן “כּוֹס” בְּגִימַטְרִיָּא שֵׁם אֱלֹהִים וְהִיא מְסַמֶּלֶת אֶת שֵׁם אֱלֹהִים בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ”ל, וְהַפָּסוּק אוֹמֵר “כִּי כוֹס בְּיַד הוי”ה” הַיְינוּ בְּשָׁנָה זוֹ שֵׁם אֱלֹהִים נִמְצָא כַּבְיָכוֹל בַּיָּדַיִם שֶׁל שֵׁם הוי”ה שֶׁהוּא שֵׁם הָרַחֲמִים שֶׁמַּמְתִּיק אֶת שֵׁם אֱלֹהִים, וּמָה הַהֶפְרֵשׁ בֵּין הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל שֵׁם הוי”ה לַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל שֵׁם אֱלֹהִים, בְּדִיּוּק הַמִּסְפָּר 60 כְּמִנְיַן סָמֶ”ךְ אוֹתִיּוֹת כָּמֻ”ס שֶׁהוּא הַפָּסוּק הַ60 מִסּוֹף הַתּוֹרָה. וְכֵן הָר”ת שֶׁל “כִּי כוֹס בְּיַד הוי“ה וְיַיִן חָמַר מָלֵא” הֵם ח’ כּוֹכָבִי”ם, רֶמֶז לַז’ כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שצ”ם חנכ”ל, שֶׁסּוֹבְבִים אֶת הָאָרֶץ שֶׁהִיא הַכּוֹכָב הַ8, וְעַם יִשְׂרָאֵל נִמְצָאִים בְּמַזָּל הַשְּׁמִינִי שֶׁהוּא מֵעַל הַ7 מַזָּלוֹת וְזוֹכִים לַגְּאֻלָּה.
וְיִתָּכֵן שֶׁלָּכֵן מוּבָא בַּסְּפָרִים שֶׁאֵין אוֹת סָמֶ”ךְ בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, עַד סוֹף וַיְּכֻלּוּ. דְּאוֹת סָמֶ”ךְ מְסַמֶּלֶת אֶת הַס”ם. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה שֶׁהַס”ם וְכֹחוֹת הָרָע נֶהֱפָכִים לְטוֹב, כָּאן דַּוְקָא הַסָּמֶ”ךְ מְגַלֶּה אֶת הַכָּמֻ”ס וְאֶת סוֹד הַקֵּץ. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הַ’חוֹזֶה מִלּוּבְּלִין’ שֶׁהָאוֹת סָמֶ”ךְ הִיא מִלְּשׁוֹן שָׂמֵ”חַ, לָכֵן “הִנֵּה” שֶׁהוּא לְשׁוֹן שִׂמְחָה בְּגִימַטְרִיָּא סָמֶ”ךְ. כֵּיוָן שֶׁהָאוֹת סָמֶ”ךְ מְסַמֶּלֶת אֶת הַשָּׂטָן, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר יז, ו), לָכֵן כְּשֶהוּא מִתְהַפֵּךְ לְטוֹב הִיא מְבִיאָה אֶת הַשִּׂמְחָה.
וְכֵן מוּבָא בִּ’מְגַלֵּה עֲמֻקּוֹת’ (פנחס וכי תבוא ובכ”מ) שֶׁ”כָּמֻס עִמָּדִי” מְרַמֵּז עַל כַּפָּרָה מְחִילָה סְלִיחָה, וְהוּא כְּמִנְיַן ק”כ, כְּנֶגֶד שְׁנוֹתָיו שֶׁל מֹשֶה, וּכְנֶגֶד ק”כ יָמִים שֶׁמֹּשֶה עָלָה לְקַבֵּל תּוֹרָה, וּכְנֶגֶד כ’ שָׁנִים שֶׁל מֹשֶה בְּמִצְרַיִם, וְס’ שָׁנִים שֶׁהָיָה בְּכוּשׁ וּבְמִדְיָן, וּמ’ שָׁנִים שֶׁגָּאַל אֶת יִשְׂרָאֵל. וְכֵן מוּבָא בְּ’סֵדֶר הַדּוֹרוֹת’ (ד’ אלפים רמ”ה) וְזֶה הַמְפָרֵשׁ [רַבִּי אַבְרָהָם הַלֵּוִי] שָׁאַל בַּחֲלוֹם מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת, וְהֵשִׁיבוּ לוֹ מִישָׁאֵל אֶלְצָפָן וְסִתְרִי, גַּם בְּבַחֲרוּתוֹ שָׁאַל בַּחֲלוֹם זֶה וְהֵשִׁיבוּ לוֹ “הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁ”הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי” מְרַמֵּז עַל אוֹתִיּוֹת הו”א שֶׁחֲסֵרוֹת לַשֵּׁם שֶׁיִּהְיֶה שָׁלֵם, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (תהילים ט) א”ר לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא, כָּל זְמַן שֶׁזַּרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק קַיָּם לֹא הַשֵּׁם שָׁלֵם וְלֹא הַכִּסֵּא שָׁלֵם עַד שֶׁיֹּאבַד זִכְרוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, שֶׁנֶּאֱמַר “כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ”. וּכְשֶׁיֹּאבַד זִכְרוֹ שֶׁל עֲמָלֵק מִן הָעוֹלָם, הַשֵּׁם שָׁלֵם וְהַכִּסֵּא שָׁלֵם. הַיְינוּ ‘כִּסֵּא’, שֶׁחֲסֵרָה לוֹ אוֹת א’. וְשֵׁם ‘הוי”ה’ שֶׁחֲסֵרוֹת לוֹ אוֹתִיּוֹת ו”ה, יוּשְׁלְמוּ בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה. וְכֵן “הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי” ס”ת בְּגִימַטְרִיָּא 122 שֶׁהוּא הִפּוּךְ 221 שְׁנַת תשע”ט מִסּוֹף הָאֶלֶף. וְכֵן תשע”ט שְׁנַת בְּעִתָּהּ עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַשָּׁנָה הַלּוֹעֲזִית 2018.
וְכֵן הַפָּסוּק הַ5779 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה לְפִי מִנְיַן הַפְּסוּקִים שֶׁמּוֹנִים אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בִּשְׁנֵי הַמְּקוֹמוֹת בְּטַעַם עֶלְיוֹן, וּמִנְיָן זֶה מוֹסִיף עוֹד 8 פְּסוּקִים, יוֹצֵא הַפָּסוּק: “לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר פֶּן יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ פֶּן יֹאמְרוּ יָדֵנוּ רָמָה וְלֹא הוי”ה פָּעַל כָּל זֹאת” שֶׁמְּרַמֵּז עַל הַפָּסוּק מִנְּבוּאַת בִּלְעָם שֶׁנִּרְמָז בּוֹ קֵץ הַגְּאֻלָּה “מַה פָּעַל אֵל”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁ“פָּעַל כָּל זֹאת” בְּגִימַטְרִיָּא אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב שֶׁבִּזְכוּתָם נִזְכֶּה לַגְּאֻלָּה.
מוּבָא בְּסֵפֶר ‘פְּנֵי דָוִד’ מֵהַחִידָ”א (חקת) “וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת”. בְּסוֹף פֶּרֶק קַמָּא דְרֹאשׁ הַשָּׁנָה בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִהְיוֹת כְּמֹשֶׁה שֶׁנֶּאֱמַר “בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ”, יָצָאת בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ “וְכָתוּב יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת” “וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה”. פֵּרְשׁוּ רַבָנֵי אַשְׁכְּנַז דִּשְׁלֹמֹה הָיָה חָפֵץ לָדַעַת טַעַם פָּרָה אֲדֻמָּה. וּמָצָא רֶמֶז בְּפָסוּק זֶה “לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת” ר”ת שְׁלֹמֹה, וִיהֵיב אַדַּעְתֵּיהּ לִטְרוֹחַ לְהַשִּׂיג לְהָבִין טַעַם פָּרָה אֲדֻמָּה מֵאַחַר דְּמָצָא שְׁמוֹ רָמוּז בְּפָסוּק זֶה. לָכֵן יָצָאת בַּת קוֹל וְאָמְרָה “וְכָתוּב יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת” כְּלוֹמַר הֵטַבְתָּ לִרְאוֹת יֵשׁ רֶמֶז בַּפָּסוּק אַךְ טָעִיתָ דְּצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת ר”ת בְּיֹשֶׁר, “לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת” הוּא לְמֹשֶׁ”ה דְּהוּא יָדַע טַעַם פָּרָה אֲדֻמָּה. וּבֵאֵר הרה”ג ר’ א. י. שליט”א כֵּיוָן שֶׁלְמֹשֶׁ”ה בְּא”ל ב”ם יוֹצֵא אבי”ע לְפִי הַסֵּדֶר, לוֹ רָאוּי לְגַלּוֹת אֶת הַסּוֹד שֶׁל פָּרָה אֲדֻמָּה שֶמּוֹצִיא אֶת הַנִּיצוֹץ מִמֶּנָּה וּמְחַבֵּר אֶת עוֹלָמוֹת אבי”ע, אֲבָל שְׁלֹמֹ”ה שֶׁיּוֹצֵא בְּא”ל ב”ם אבי”ע שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן יֵשׁ כָּאן חִסָּרוֹן בְּחִבּוּר הָעוֹלָמוֹת, וְלָכֵן הוּא לֹא הִשִּׂיג אֶת הַסּוֹד שֶׁל פָּרָה אֲדֻמָּה. וְכֵן פָּרָה בְּגִימַטְרִיָּא טַעַם עֶלְיוֹן לְרַמֵּז שֶׁהַטַּעַם שֶׁל פָּרָה אֲדֻמָּה הוּא עֶלְיוֹן וְנִתַּן רַק לְמֹשֶׁה. וְכֵן רוֹאִים בְּטַעֲמֵי הַתּוֹרָה שֶׁהַטַּעַם קַרְנֵי פָרָה הוּא מֵעַל הָאוֹתִיּוֹת בִּבְחִינַת טַעַם עֶלְיוֹן, וּמֵאִידָךְ הַטַּעַם יֶרַח בֶּן יוֹמוֹ שֶׁמְּרַמֵּז עַל מַלְכוּת שְׁלֹמֹה הוּא מִתַּחַת לָאוֹתִיּוֹת בִּבְחִינַת טַעַם תַּחְתּוֹן. וְכֵן אבי”ע מְכֻוָּן כְּנֶגֶד טְעָמִים נְקֻדּוֹת תַּגִּים אוֹתִיּוֹת, וְלָכֵן הַכָּתוּב שֶׁצָּרִיךְ לְדָרְשׁוֹ בְּטַעַם עֶלְיוֹן: “הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי” בְּגִימַטְרִיָּא גְדוֹלָה עוֹלֶה טְעָמִים נְקוּדוֹת תַּגִּים אוֹתִיּוֹת עִם הַמִּלִּים, כִּי הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל אֵלּוּ הִיא בְסוֹד טַעַם עֶלְיוֹן שֶׁנִּתְגַּלָּה לְמֹשֶׁה, וּמִכָאן יָצָא רֶמֶז שֶׁסּוֹד הַקֵּץ הָאַחֲרוֹן טָמוּן בַּסּוֹד שֶׁל פָּרָה אֲדֻמָּה, וּמֹשֶׁה שֶׁנִּתְגַּלָּה לוֹ טַעַם עֶלְיוֹן שֶׁל פָּרָה, נִתְגַּלָּה לוֹ גַם סוֹד הַקֵּץ הָאַחֲרוֹן שֶׁקָּשׁוּר עִם טַעַם עֶלְיוֹן וְעִם הַפָּסוּק “הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי” וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהַגְּאֻלָּה תְלוּיָה בְּתִקּוּן פְּגַם הַנַּצְרוּת שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘אִגָּרָא דְכַלָּה’ (קרח), וּמוּבָא בָּרַמְחַ”ל שֶׁפָּרָה אֲדֻמָּה הִיא הַתִּקּוּן לִקְלִפַּת הַנַּצְרוּת. דִּשְׂרֵפַת פָּרָה אֲדֻמָּה הִיא סוֹד שֶׁהַשְּׁכִינָה כַּבְיָכוֹל מוֹסֶרֶת אֶת עַצְמָהּ לִשְׂרֵפָה עֲבוּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שְׂרֵפַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁכִּלָּה חֲמָתוֹ עַל עֵצִים וַאֲבָנִים. וְיוֹצֵא שֶׁסּוֹד הַקֵּץ טָמוּן בְּסוֹד פָּרָה אֲדֻמָּה. וְכֵן פָּרָה אֲדוּמָה בְּגִימַטְרִיָּא שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד מְנַחֵם בֶּן עַמִּיאֵל. (בביאור זה סייעני הרה”ג ר’ א. י. שליט”א).
נמצאה גם הגימטריה המעניינת הזו, ואפשר להסביר אולי לפי השיטות שאנחנו כעת רק בשנת תשע”ו וכעת נכנסים לתשע”ז
מאת צ.ס היסח הדעת=בלא שימת לב. בלא שימת=783=ה’תשע”ח.
שימת לב=782=ה’תשע”ז . יוצא ששנת תשע”ח היא שנת היסח הדעת
7*7*9 = 441 עם הספרות = 444 מקדש
