הודעות שתייגו‘שבת’

הרב קוק במסר: תתכוננו ממש בימים אלה למשיח, לצפות כל יום | רמזים על חילולי השבת בטבריה

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, רמזים מצדיקים, תיעוד אירועים

בהמשך לנאמר בפוסט זה על המצב בטבריה

בטבריה הניגודים מתחדדים. בגאולה מה שחשבנו שחור נהיה לבן והפוך דוד אוחנה, חבר מועצת העיר טבריה מדגל התורה, מחולץ על ידי מאבטחים ביציאה מישיבת המועצה החגיגית, אחרי שהקהל המשולהב שהביא ר”ע רון קובי התפרץ לעברו בקריאות גנאי וחסם את דרכו החוצה. לסרטון ולינק

עדכון קודם: דברי הרב קוק במסר על מצב חילולי השבת בטבריה

רמזים מחילולי השבת

67 = בינה

717 = צמח דוד (משולש)

וזה כהמשך לרמזים שראינו על הכביש החדש בצפון הארץ כביש 67

מסיבת רחוב בטבריה בשבת ???

ידוע שמטבריה אמור להתגלות משיח כך לפי המקורות. ואיזה מצב הפוך מגאולה אנחנו רואים בטבריה?

היתכן?

התשובה היא:

כן

כדי להבין את הגאולה (האישית והכללית) חייבים להבין בתורת ההפכים

הפוך = 111

פלא = 111

חלול שבת = 776

ביאת המשיח = 776

שימו לב המילוי 1776 מילוי בלבד "1000 = משיח בן דויד משיח בן יוסף"

שאנחנו מבינים שגם במצב ההפוך הקב”ה שוכן ונמצא ואין מציאות אחרת מלבדו אנחנו מאחדים את שני הקצוות ומקבלים בינה ודעת

כמו אברהם אבינו שמצד אחד נאמר לו ביצחק יקרא לך זרע. (יהיה לך המשך) ומצד שני הקב”ה אמר לו והעלהו שם לעולה… איך זה יתכן איך יהיה לו זרע והמשך באם ישחוט אותו?

אברהם אבינו ידע את הסוד הזה… והלך בשמחה לשחוט את בנו…

פלא / אלף (א) = 111

הפוך = 111

בסוד ההפכים אנו צריכים להבין שהקב”ה לא מוגבל הוא יכול להביא כל תוצאה שהיא גם במציאות שנראת כעת הפוכה בעיניים המוגבלות שלנו… כמו משיח שבא מלוט (ההפוך) משיח גימטריה נחש. מתי שהאדם מרגיש הכי קרוב לה’ זה בדרך כלל מתהפך והאדם מרגיש הכי רחוק. ומתי שהאדם הכי רחוק הוא בעצם הכי קרוב…

אדם צריך לעשות השתדלות בכל דבר, ולא לסמוך על ה’ ובכל זאת הוא חייב להגיד אחרי הפעולה שעשה שהכל מאת ה’ ואין עוד מלבדו… סוד ההפכים

ככה נבנת האמונה בשני קווים ימין ושמאל שהמטרה היא לאחד אותם לדרך האמצע באמונה בקב”ה שאין עוד מלבדו

עוד פורסם שהאיש הנבחר בטבריה ששונא דת רוצה להפוך את שמות הרחובות שיכתבו גם ב”סינית”
סין = 120 – סוד הגאולה = 120 אליהו הנביא = 120 
 

פוסט נוסף מעניין בנושא ההפכים ובהקשר של רעידות האדמה בטבריה לחץ כאן למעבר

 
מדברי הרב”ש (בן של בעל הסולם) בנושא ההפכים
ענין אמת ואמונה, שהם שני דברים המנוגדים זה לזה. כי אנו רואים, שבהתפלה שלנו, שתיקנו אנשי כנסת הגדולה, גם שם יש לנו שני דברים המנוגדים זה לזה. כי מצד אחד סדרו לנו סדר של תפלה. שענין תפלה שייך לומר דוקא בזמן, שהאדם נמצא בחסרון. ולא עוד, שאמרו חז”ל “תפלה צריכה להיות מעומקא דליבא”, שפירושו, שהתפלה שאנו מתפללים לה’, צריכה להיות מעומק הלב, היינו שיהיה החסרון מורגש בכל הלב.
זאת אומרת, שלא יהיה בהלב שום מקום, שיהיה בו שלימות, אלא כולו חסרון. וכל שהחסרון יותר גדול, אז התפלה מקובלת יותר משאר תפלות. כי על פסוק “תפלה לעני כי יעטוף, ולפני ה’ ישפוך שיחו”, כתוב בזהר (בלק ובהסולם דף ע”ב, אות קפ”ז-קפ”ח) וזה לשונו “אבל ג’ הם, הנקראים תפלה. תפלה למשה איש האלקים. תפלה זו שאין כמוהו באיש אחר. תפלה לדוד, תפלה זו שאין כמוהו במלך אחר. תפלה לעני. תפלה היא מאלו הג’, מי חשובה מכולם. הוי אומר, תפלה לעני. תפלה זו קודמת לתפלה של משה, וקודמת לתפלה של דוד, וקודמת מכל שאר תפלות העולם. מאי טעמא. שואל, מהו הטעם. ומשיב, משום שעני הוא שבור הלב. וכתוב “קרוב ה’ לנשברי לב”. והעני עושה תמיד ריב עם הקב”ה. והקב”ה מקשיב ושומע דבריו”, עד כאן לשונו.
נמצא לפי דברי הזה”ק הנ”ל, שעיקר תפלה היא דוקא בזמן שהאדם שבור, שאין לו במה להחיות נפשואז נקרא זה “תפלה, שהיא מעומקא דליבא”. וזו תפלה החשובה ביותר מכל התפלות שבעולם, מטעם שאין לו שום מעלה, שיכול לומר “אין אני דומה לחברי, כי יש לי איזו מעלה מה, שאין בחברי”. נמצא, שהוא מלא חסרונות. ואז הוא מקום לתת תפלה אמיתית מעומקא דליבא. זאת אומרת, כל כמה שהחסרון יותר גדול, אז התפלה יותר חשובה.
וכנגד התפלה שסדרו לנו בסדר התפלות, סדרו לנו סדר של שבח והודיה, שזהו בסתירה לתפלה ובקשה, שישנם בסדר התפלות. כי מדרך העולם הוא, מי שנותן טובה לחבירו, הוא נותן לו תודה רבה. אבל ערך התודה נמדד תמיד לפי ערך ההטבה, שהוא עושה לו. כך הוא מביע את ההודאה להמקבל הטבה.
למשל, אם אחד עוזר להשני על חצי פרנסה, היינו על ידו הוא השיג פרנסה, שזה מספיק לו רק לפרנס את ביתו רק על חצי, אז התודה שהוא נותן לו, איננה עוד בשלימות. אבל אם הוא השתדל להמציא למי שהוא פרנסה שלימה, וגם שיהיה לו לפרנס גם עם מותרות, היינו שאין לו שום חסרון, מה שהוא לא מילא אותו, בטח לאיש כזה הוא מודה ומשבח אותו בכל לבו ונפשו.
נמצא לפי זה, כשאדם מודה ומשבח להבורא, והוא רוצה לשבח ולהודות להבורא בכל לבו ונפשו, בטח שהוא צריך לראות, שהבורא נתן לו כל משאלותיו, ולא חסר לו שום דבר, אחרת אין ההודאה שלו יכולה להיות בשלימות.
אם כן צריך האדם להשתדל אז לראות שלא חסר לו כלום, אלא הבורא השלים לו כל חסרונותיו, ולא נשאר אצלו שום חסרון. ורק אז הוא יכול לתת להבורא תודה רבה, שזה ענין שירות ותשבחות, שסדרו לנו בנוסח התפלה.
אם כן הם, היינו תפלה ובקשה, ושירות ותשבחות, שני הפכים זה לזה, כנ”ל. כי בזמן התפלה ובקשה, אם אין לו שום שלימות, אלא הוא כולו מלא חסרונות, אז התפלה שלו בשלימות. מה שאם כן בשירות ותשבחות הוא להפוך. שאם לא נשאר לו שום מקום, שלא יהיה ממולא בשלימות, דוקא אז הוא יכול לתת תודה אמיתית.
ויש להבין, למה באמת סדרו לנו את שני הפכים האלו, ולאיזה צורך, ומה נותן לנו זה הסדר. וכמו כן יש להבין, איך אפשר לקיים את שני הפכים האלו, כיון שכל אחת היא בסתירה להשניה.
והנה האר”י הקדוש אומר (תע”ס דף תשפ”ח, אות פ”ג) וזה לשונו “והנה צריך שיהיו באישה בחינת דלתות, כדי לסוגרם, ולעכב הוולד שם בפנים, שלא יצא לחוץ, עד שיגמור להצטייר לגמרי. וגם צריך שיהיה בה כח המצייר את צורת הוולד”.
והנה מבאר שם הטעם “כמו בגשמיות, אם יש איזה קלקול בבטן האם, אז האם מפילה את הוולד. היינו, שאם הוולד יוצא מבטן האם, טרם שנגמרה בחינת צורת הוולד כל צרכו של מדרגת העיבור, אז אין הלידה הזאת נקראת “לידה”, מטעם שהעיבור לא יכול להתקיים בעולם. אלא שזה נקרא “הפלה”, שפירושו, לא שנולד, אלא שנפל מבטן האם, ואינו יכול לחיות”.
כמו כן ברוחניות, יש שם בעיבור ב’ בחינות:
א) צורת העיבור, שהיא מדרגת קטנות, שזוהי צורתו אמיתית. אבל כיון שאין לו רק קטנות, נבחן זה לחסרון. ובכל מקום שיש חסרון בקדושה, יש אחיזה לקליפות. ואז הקליפות יכולות לגרום הפלה, היינו שהוולד הרוחני יפול טרם שנגמר בחינת העיבור שלו. לכן צריך להיות דבר המעכב, שהוא, שנותנים לו בחינת שלימות, היינו בחינת גדלות.
ב) אבל יש להבין, איך יכולים לתת גדלות להוולד, בו בזמן שהוא לא מוכשר לקבל אפילו קטנות כל צרכו, מטעם שעדיין אין לו כלים, שיוכל לקבל אותם בעל מנת להשפיע. ועל זה יש שם תירוץ, על דרך שאמרו חז”ל “עובר במעי אמו, אוכל מה שאמו אוכלת”.
כמו כן אמרו “עבור ירך אמו”, שפירושו הוא, כיון שעובר ירך אמו, אז העיבור לא עולה בשם בפני עצמו. לכן העובר אוכל מה שאמו אוכלת. שפירושו, שכל מה שהעובר מקבל, הוא מקבל בכלים של האם. לכן, הגם שאין להוולד כלים מוכשרים לקבל גדלות, אבל בכלים של העליון, שהוא האם שלו, הוא יכול לקבל, משום שהוא מתבטל כולו להאם, ואין לו רשות בפני עצמו, שזהו נקרא בחינת “עיבור”, שהוא מתבטל לגמרי להעליון.
ואז כשמקבל גדלות, נמצא שהוא בשלימות. לכן אין שם אחיזה לקליפות. ולכן נקרא זה ” כח המעכב“. לכן זהו שמירה, שלא תיפול הוולד ברוחניות, כדוגמת שיש הפלה בוולד גשמי, שהאם הגשמי צריכה לשמור על הוולד שלה, שלא יהיה שם שום קלקול חס ושלום. כמו כן הוא ברוחניות.
היוצא מכל הנ”ל, שיש להבחין שני מצבים בעבודת האדם:
א) מצב האמיתי שבו הוא נמצא, היינו קטנותו. שכל מה שהוא חושב ועושה, הכל הוא קטנות, שתחילת הרגשת הקטנות מתחילה בעת שהוא רצה ללכת על דרך האמת, שהוא עבודה בעמ”נ להשפיע. אז הוא מתחיל לראות את קטנותו, איך שהוא מרוחק מעניני השפעה, שאין בכוחו לעשות מעשה כל שהוא, שתהיה בעמ”נ להשפיע. וזה נקרא, בחינת “אמת”. היינו מצבו אמיתי, שבו הוא נמצא.
ואז, כיון שזהו קטנות, יכולה להיות אחיזה לס”א, ויכול לבוא לידי יאוש חס ושלום. נמצא, מה שהוא נכנס בעבודה, נבחן לבחינת עיבור, ויכול לבוא לידי הפלה. זאת אומרת, שיפול ממדרגתו, בדומה לעובר הגשמי, שנופל מבטן האם, ואינו יכול להישאר בחיים. כמו כן ברוחניות, הוא נופל ממדרגתו, והוא צריך אח”כ עיבור מחדש. היינו, הוא צריך להתחיל עבודתו מחדש, כאילו אף פעם לא היה עובד ה’.
לכן צריך להיות כח המעכב, שלא תיפול הוולד לחוץ. היינו, שאז הוא צריך להיות בשלימות. זאת אומרת, שירגיש בעצמו, שלא חסר לו כלום בעבודה, אלא שהוא עכשיו מקורב לה’ בדבקות גמורה, ולא יכול מי שהוא לומר לו “הלא אתה רואה, שאין לך שום התקדמות בעבודת ה’. אם כן לחינם אתה מתייגע, ואין אתה ראוי לשמש בקודש. לכן אתה צריך ללכת כמו כל הכלל. ולמה אתה מרעיש עולמות, שאתה רוצה להיות במדרגה יותר גבוהה מהכלל, הגם שאין לך סיפוק מהעבודת הכלל. וזהו שנתן לך דחיפה, שתוכל לקבל מחשבות ורצונות, שצריכים לצאת מעבודת הכלל, וללכת יותר קדימה להאמת. נכון שזהו אמת, אבל אתה רואה, הגם שאתה רוצה ללכת להדרך של אמת, אבל אתה לא מוכשר לזה, או מטעם חוסר כשרון, או מטעם חוסר כח התגברות, שאין אתה מסוגל להתגבר על הטבע, שנולדת באהבה עצמית. לכן עזוב את כל עבודה הזאת, אלא תשב בשפל, ככל שאר בני אדם, ולא תרום לבבך מאחיו להינשא, אלא יותר נכון לך לפרוש מדרך זה”.
ומשום זה, כדי שלא יפול במחשבות כאלו, הוא צריך אז ל כח המעכב. היינו, שהוא צריך להאמין למעלה מהדעת, שמה שיש לו אחיזה בדרך האמת, הוא דבר גדול וחשוב מאוד. ואין לו כח להעריך את חשיבותו, מה שהוא נוגע בדרך האמת. כי זה הוא כל הכלי שאור ה’ ישכון בתוכו.
אבל זהו בכלים דעליון. היינו, שהבורא יודע, מתי שהאדם צריך להרגיש את דביקותו בה’. והגם שבהכלים של עצמו, הוא מרגיש, שאדרבה, שהוא עכשיו יותר גרוע, מהזמן שהוא היה הולך בדרך של הכלל. ששם היה מרגיש, שבכל יום ויום הוא מוסיף והולך במעשים טובים ובתורה ומצות. מה שאם כן עכשיו, מעת שהתחיל ללכת בדרך הפרט, היינו לשמור תמיד את הכוונה, כמה הוא מסוגל לעשות מעשים בעמ”נ להשפיע, וכמה הוא מסוגל לוותר על אהבה עצמית.
ואז הוא רואה בדרך כלל, עד כמה שהוא מתקרב אל האמת, אז הוא רואה תמיד יותר את האמת, איך שהוא לא יכול לצאת מאהבה עצמית. מכל מקום, בכלים דעליון, היינו למעלה מהדעת, הוא יכול להגביה את עצמו. ולומר, מה חשוב לי, במה אני משפיע להבורא. ואני רוצה, שהבורא יקרב אותי אליו. ובטח הבורא יודע, מתי הזמן שלי, שגם אני ארגיש, שהבורא קירב אותי. ובינתיים אני מאמין, שבטח הבורא יודע, מה שטוב בשבילי. לכן הוא נותן לי להרגיש את הרגשות, מה שאני מרגיש.
אבל מהו הטעם, שהבורא רוצה להדריך אותי בדרך כזה. היינו, שאני צריך להאמין בדרך האמונה, שהוא מתנהג עמי בדרך הטוב ומטיב. ואני, אם אני מאמין בזה, הוא נתן לי סימן, כמה שמחה שיש לי, וכמה אני מסוגל לתת לו רב תודות על זה, וכמה שאני מסוגל להודות ולהלל את שמו יתברך. בטח שאנו צריכים לומר, שזהו לטובתנו, שדוקא על ידי דרך האמונה נוכל להגיע להמטרה, שנקראת “מקבל בעל מנת להשפיע”. אחרת בטח שהבורא היה יכול לנהוג עמנו בדרך ידיעה ולא בדרך האמונה.
ובזה תבין מה ששאלנו, בשביל מה צריכים את השני דברים, המכחישים זה את זה. היינו מצד אחד יש לנו ללכת בדרך האמת, היינו להרגיש את מצבנו, מה שאנו מרגישים, איך אנו מתרחקים מאהבה עצמית ומתקרבים לאהבת הזולת. ועד כמה שחסר לנו, שיהיה בעולם “יתגדל ויתקדש שמו יתברך”.
ובזמן שאנו רואים, שעדיין אין הרוחניות בחשיבותו, אנו מרגישים את עצמנו בחסרון גדול. וגם לראות, עד כמה אנו מצטערים על זה. וכמה כואב לנו במה שאנו מרוחקים ממנו יתברך. זה נקרא “אמת”, היינו המצב שאנו מרגישים בכלים שלנו, זאת אומרת, לפי הרגשתנו.
ועוד ניתן לנו דרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. היינו, שלא להתחשב עם הרגשתנו וידיעתנו. אלא לומר, כמו שכתוב “עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו”. אלא להאמין, שבטח הקב”ה הוא המשיח. והוא יודע מה שטוב בשבילי, ומה שלא טוב בשבילי. לכן הוא רוצה, שאני ארגיש את מצבי כמו שאני מרגיש. ואני כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את עצמי, כיון שאני רוצה לעבוד בעבודה בעמ”נ להשפיע.
אם כן עיקר הוא, שאני צריך לעבוד לשם שמים. והגם שאני מרגיש, שאין שום שלימות בעבודתי, מכל מקום בכלים דעליון, כנ”ל, היינו מצד העליון, אני שלם בתכלית השלימות, כמו שכתוב “כי לא ידח ממנו נדח”. לכן אני שבע רצון מעבודתי, שיש לי זכות לשמש את המלך, אפילו במדרגה הנמוכה ביותר. אבל גם זה לי לזכות גדול יחשב, שהבורא נתן לי להתקרב אליו, במשהו על כל פנים.
וזה נותן לנו שני דברים:
א) מבחינת האמת, שהוא רואה את מצבו האמיתי, יש לו מקום לתפלה. ואז יש לו מקום חסרון. ואז הוא יכול להתפלל, שהקב”ה ישלים חסרונו. ואז הוא יכול להתעלות במעלות הקודש.
ב) דרך האמונה, שהיא בחינת שלימות, שמכאן הוא יכול לתת שבח והודאה לה’. ואז הוא יכול להיות בשמחה.

האם מותר לנסות את הקב”ה? ענין של סגירת עסק בשבת… מאז שהחל לשמור שבת, הרווחים גדלו בעשרות אחוזים. הידעתם? למה אין ברכה בכסף שמרויחים בשבת ? לאן כסף זה הולך?

נכתב על ידי בחגוי הסלע ב-. פורסם ב-התחזקות, כללי, מסרים, עלוני גאולה

הגאון רבי יצחק זילברשטיין סיפר כי כאשר ביקר פעם אצל הרב אליהו ברוידא, רבה של שכונת ‘רמת החייל’ בתל אביב, הציג הרב ברוידא לפניו יהודי שומר תורה ומצוות, וסיפר לו את הסיפור שמאחוריו.

“איש זה”, סיפר הרב ברוידא, “היה ספר במקצועו, ואת שעות הפעילות של המספרה קבע גם ל… ליל שבת.

כששאלתי אותו מדוע ולמה הוא מחלל שבת בצורה כל כך בוטה, השיב האיש שבשכונה בה הוא מתגורר (ברמת החייל )  קבעו את מושבם טייסים של חיל האוויר, וכיוון שבכל ימות השבוע הם עסוקים בטיסותיהם, הזמן היחיד שיש להם אפשרות להסתפר הוא רק בליל שבת קודש. על כן אין ביכולתו לסגור את המספרה בשעות אלו”.

הרב ברוידא הוסיף וסיפר שניסה לשכנע את האיש שיסגור את המספרה לחודש אחד, ואחר כך יעשה חשבון אם הרוויח או הפסיד.

“אני מבטיח לך שתרוויח ב-30 אחוז יותר ממה שהרווחת עד היום”, אמר הרב בנחרצות.

הספר הסכים לנסות את הדבר. והנה,

לאחר שסגר את המספרה בליל שבת במשך חודש שלם, עשה חשבון שרווחיו גדלו, לא רק כפי שהרב אמר, אלא ב-50 אחוז… מאז התקרבו הוא ומשפחתו לתורה ולמצוות והפכו לשומרי תורה ומצוות”, סיים רב השכונה.

הוסיף הרב זילברשטיין: “התפעלתי מאוד מהסיפור, ותהיתי: האם מותר לנסות את הקב”ה בצורה כזו, הרי נאמר (דברים ו טז) ‘לא תנסון את ה’ אלוקיכם’. וניסיתי להסביר, שכאשר מדובר בקידוש שם שמים, ובצירוף תפילה, מותר לעשות זאת, כמו שעשה אליהו בהר הכרמל. ואמרתי, שבימינו כל רב בישראל המרביץ תורה ומרבה חילים ופעלים ליהדות, אולי מותר לו לעשות כך.

הוסיף הרב זילברשטיין כי ניגש עם שאלה זו לגיסו, הגאון רבי חיים קנייבסקי. “כשהייתי אצל גיסי הגר”ח קניבסקי, הוא אמר לי מקור יותר טוב לכך, והוא מדניאל פרק א’, כאשר המלך ביקש להאכילו ‘פת בג’, ביקש דניאל משר הסריסים להאכילו רק זרעונים, והציע לנסות אותם עשרה ימים עד שיווכח שגם הם, הזרעונים, יחזקו את גופו, כמו הבשר.

הרי לנו, שבמקרים כאלו – כדי שיתקדש שמו של מלך מלכי המלכים, מותר לנסות. ובפרט על השבת שהיא מקור הברכה”, מסיים הרב זילברשטיין את דבריו.

…………………………………………………………………………………………………………………………………………….

אין ברכה בכסף של שבת!

הידעתם? לאן הולך כל הכסף שמרויחים בשבת?

 

פעם שאלו אדם : למה אתה עובד בשבת?

 הוא ענה: זה  בכדי שאוכל לשלם את הוצאות השיניים של הבת שלי,

שעלו 20,000 ש”ח” 

ענו לו:  “טפש” אם היית שומר שבת,

אז הבת שלך לא היתה נזקקת לטיפולי שיניים.

 

הכסף שמרויחים בעסק של שבת  – אין לו ברכה. נקודה.

כסף זה הולך לתשלומי   קנסות  למינהם,  תיקונים בבית – כגון אינסטלטור, פיצוץ בצינורות, תיקונים למכשירי חשמל , תקלות ברכב, תאונות ל”ע,   טיפולי שינים, רופאים,  בתי חולים ל”ע..וכו

ואם תגידו.: הרי בכל מקרה צריך שלכל יהודי/ה  יהיה את הכסף  לשלם הוצאות אלה!

התשובה היא: שאם שומרים את השבת, אזי מלכתחילה, כמות כל הקלקולים והתקלות  יופחתו.

כי  בראש השנה נקבע לבנאדם  במדויק מהשמים

כמה  הוא ירויח, ובמדויק גם כמה הוא יפסיד!

אז אם הוא שומר שבת, אז  מלכתחילה  יקבע מהשמים  שיפסיד  פחות, ולא יצטרכו “להמציא לו תקלות” נוספות על מנת שישלם אותם.    

דברים של הרב סעדיה לוי נחמני בנושא צפון קוריאה – וחילול שבת

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-התחזקות, כללי, רמזים מצדיקים

ראו סרטון של הרב נחמני בנושא קוריאה הדברים נאמרו בשנת 1994 – ורלוונטים מאד לאור ההתפתחויות האחרונות בגזרת קוריאה

אורך הסרטון 7:02 כמניין שבת = 702


רמז שקשור לשבת (7) ולשנה 777 – מספר הודעות 440 = מת… מחלליה מות יומת… התקבל ב 9.5.2017

מומלץ לראות גם פוסט זה

מערכות היירוט קלע דוד, חץ שלוש, וגוג ומגוג מצפון קוריאה | סוד האותיות

חלון הצאט
צאט זה יפתח בימים של אירועים בטחונים ובימים של עומס בצאט הכללי

פוסטים אחרונים

הרשם לרשימת התפוצה