וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁנּוּ”ן הֲפוּכָה בְּגִימַטְרִיָּא 222, רֶמֶז שֶׁנִּפְגַּם הָאוֹר שֶׁל 222 שֶׁבּוֹ טָמוּן הַקֵּץ וְלֹא זָכוּ לְהִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִיָּד, בִּגְלַל שֶׁחָטְאוּ בַּמִּתְאוֹנְנִים, וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘שִׂיחַ יִצְחָק’ (ליקוטים ו’) אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִפְּנֵי מַה לֹא נֶאֶמְרָה נוּ”ן בְּאַשְׁרֵי כִּי נוּ”ן מְרַמֵּז עַל הַשְּׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, בְּסוֹד נ’ הֲפוּכָה דְּ”וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן”, וְהוּא מְרַמֵּז עַל נְפִילָה דִּילֵהּ בְּגָלוּתָא בֵּין נוּנֵי יַמָּא רַבָּא וּתְהוֹמָא רַבָּא, וְהֵם ב’ נוּנִי”ן, לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִיחַ, וְלִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלְתּוֹן, שֶׁהֵם זו”נ דִּלְהוֹן, נ’ כְּפוּפָה הוּא הַנְּקֵבָה, וְנ’ פְּשׁוּטָה דְּכוּרָא דִּלְהוֹן. וְרוֹאִים שֶׁהַ2נוּנִי”ן הַהֲפוּכִין בְּפָרָשַׁת “וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן” מְסַמְּלוֹת אֶת נְפִילַת הַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת. וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁאוֹר הַגְּאֻלָּה שֶׁהוּא בְסוֹד 222 כְּמִנְיַן נוּ”ן הֲפוּכָה נִפְגַּם בַּמִּתְאוֹנְנִים. וְכֵן מוּבָא בְּרַשִּׁ”י (במדבר י, לו) “וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה'” מְנַחֵם תִּרְגְּמוֹ לְשׁוֹן מַרְגּוֹעַ וְכֵן “בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן”. “רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל”, מַגִּיד שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְיִשְׂרָאֵל פְּחוּתִים מִשְּׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁתֵּי רְבָבוֹת. וְשׁוּב רוֹאִים אֶת מִסְפַּר 22 שֶׁקָּשׁוּר עִם מְנוּחַת הַשְּׁכִינָה כְּשֶׁהָאָרוֹן נוֹסֵעַ “לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה”. וְכֵן מוּבָא בְּרַשִּׁ”י (בראשית יא, לב) “בְּחָרָן”, הַנּוּ”ן הֲפוּכָה לוֹמַר לְךָ עַד אַבְרָם חֲרוֹן אַף שֶׁל מָקוֹם. וְכֵן מַפַּת קוֹרֵיאָה נִרְאֵית כְּמוֹ אוֹת נוּ”ן הֲפוּכָה, לְרַמֵּז עַל סוֹף הַחֲרוֹן אַף שֶׁל הקב”ה.

וְכֵן הַמַּסָּע הָרִאשׁוֹן הָיָה מִסִּינַי לְפָארָן בְּגִימַטְרִיָּא 1111 שֶׁמְּרַמֵּז גַּם עַל 222 כִּי פַעֲמַיִם 1 הֵן 2, וְיֵשׁ 2 זוּגוֹת שֶׁל 2 וּ2. וְכֵן 1111 בְּגִימַטְרִיָּא תַּאֲרִיךְ שֶׁמְּרַמֵּז עַל זְמַן הַגְּאֻלָּה, וּבְגִימַטְרִיָּא בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן. וְכֵן שְׁנַת הַקֵּץ תשע”ח נִרְמֶזֶת בַּכָּתוּב עַל אַבְרָהָם שֶׁהָלַךְ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לִמְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ: (בראשית כב, ג) “וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים”, הַמִּלִּים “וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ” בְּגִימַטְרִיָּא 222 מִסְפַּר הַשָּׁנִים מִתשע”ח עַד סוֹף הָאֶלֶף. “אֶל הַמָּקוֹם” גַּם בְּגִימַטְרִיָּא 222. “אֲשֶׁר אָמַר לוֹ” בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח.

וְכֵיוָן שֶׁלֹּא זָכִינוּ לַגְּאֻלָּה בַמַּסָּע הָרִאשׁוֹן אַחֲרֵי מַתַּן תּוֹרָה, לָכֵן כָּל הַמַּסָּעוֹת שֶׁנָּסְעוּ בַמִּדְבָּר עַד שֶׁנִּכְנְסוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיוּ סֵמֶל לְמַסָּעוֹת הַגָּלוּת הָאֲרֻכָּה עַל כָּל צָרוֹתֶיהָ עַד שֶׁנִּזְכֶּה לַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה, כַּמּוּבָא בָּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (במדבר לג, ב) “וַיִּכְתֹּב מֹשֶה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם”, וְחָזַר וְאָמַר “וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם”, כִּי הָאֶחָד הוּא יְצִיאַת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְהַשֵּׁנִי יְצִיאָתֵנוּ מִן הַגָּלוּת הָחֵל הַזֶּה. רוֹאִים שֶׁמַּסָעוֹת יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר מְרַמְּזִים עַל מַסָעוֹת יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה, וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל אוֹת’ שֶׁהַחֲנָיָה “בְּחַשְׁמוֹנָה” מְרַמֶּזֶת עַל חֲנֻכָּה, וְהַחֲנָיָה “בִּרְפִידִם” מְרַמֶּזֶת עַל פּוּרִים. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘בְּאֵר שָׁבַע’ שֶׁהָר”ת שֶׁל הַד’ גָּלֻיּוֹת בָּבֶל מָדַי יָוָן אֱדוֹם, ר”ת שֶׁל הַכָּתוּב (במדבר לג, א) “אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם”. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘שְׁבִילֵי פִּנְחָס’ בְּשֵׁם הַ’מְגַלֵּה עֲמֻקּוֹת’ (ואתחנן ר”מ), שֶׁלָּכֵן עַל אַרְבַּע הַמִּלִּים הַלָּלוּ, בָּהֶן רְמוּזוֹת אַרְבַּע הַגָּלֻיּוֹת, “אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, הַטְּעָמִים הֵם: “אַזְלָא גֶּרֶשׁ מוּנַח רְבִיעִי”, לְרַמֵּז שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל “אַזְלָא גֶּרֶשׁ”, הוֹלְכִים מְגֹרָשִׁים בַּגּוֹלָה, “מוּנַח רְבִיעִי” מוּנָחִים בְּאַרְבַּע גָּלֻיּוֹת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל’ שֶׁכ”א יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים, וְכ”א לֵילוֹת, יַחַד מ”ב, הֵם כְּנֶגֶד מ”ב מַסָּעוֹת שֶׁקּוֹרְאִים בְּפָרָשַׁת מַסְעֵי בִּימֵי בֵּין הַמְּצָרִים.

וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁהַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל כָּל הַפָּסוּק “אֵלֶּה מַסְעֵי וְגוֹ” עוֹלָה בְּדִיּוּק כְּמוֹ כָּל הַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן בַּתּוֹרָה “בְּרֵאשִׁית בָּרָא וְגוֹ” שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הַתּוֹרָה, כִּי גַם מ”ב מַסָּעוֹת מְסַמְּלִים אֶת כָּל הַבְּרִיאָה מִתְּחִילָתָהּ עַד סוֹפָהּ. וּרְאֵה זֶה פֶלֶא בְּפָרָשַׁת מַסְעֵי יֶשְׁנָן ה’ אֲלָפִים תשע”ג אוֹתִיּוֹת. וְאִם נוֹסִיף לָזֶה אֶת אַרְבַּע הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל שֵׁם הַפָּרָשָׁה וְהַכּוֹלֵל נַגִּיעַ לְה’ אֲלָפִים תשע”ח אוֹתִיּוֹת. וְכֵן פָּרָשַׁת מַסְעֵי מְסַיֶּמֶת אֶת חֻמָּשׁ בַּמִּדְבָּר הַמְסַמֵּל גָּלוּת שֶׁהִיא בִּבְחִינַת מִדְבָּר, לְרַמֵּז שֶׁעַד כָּאן הַגָּלוּת, וְאַחַר כָּךְ עוֹבְרִים לְסֵפֶר דְּבָרִים שֶׁבּוֹ נִכְנָסִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּסוֹד גְּאֻלָּה. וְהוֹסִיף הָרמ”ז שליט”א שֶׁפַּרְשִׁיּוֹת מַטּוֹת מַסְעֵי שֶׁקּוֹרְאִים בִּימֵי בֵּין הַמְּצָרִים מְרַמְּזוֹת עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנִּקְרָא בַּכָּתוּב (מ”ב יא, ב) “חֲדַר הַמִּטּוֹת”. שֶׁנָּסַע מֵאִתָּנוּ. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (יומא ט:) שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִקְרָא בַּכָּתוּב בְּשֵׁם מַצָּע שֶׁהִיא מִטָּה.

כָּתוּב (במדבר לג, מט) “וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים בְּעַרְבֹת מוֹאָב”. וְכָאן הַתּוֹרָה מִתְיַחֶסֶת לַחֲנָיָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קוֹדֶם שֶׁנִּכְנְסוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וַחֲנָיָה זוֹ מְרַמֶּזֶת עַל קֵץ הַגְּאֻלָּה, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘הֵיכַל הַבְּרָכָה’ (קאמרנא דף רכה) וְסוֹד “עַרְבוֹת” הוּא עוֹלַם הַתִּקּוּן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר מוֹרִי וְרַבִּי רַבֵּינוּ צְבִי הַקָּדוֹשׁ מִזִּידִיטְשׁוֹב זי”ע בְּסִפְרוֹ צְבִי לַצַּדִּיק עַל הַזֹּהַר דְּשֵׁם עַרְבוֹת הוּנַח עַל כְּלָלוּת עוֹלַם הַתִּקּוּן, אֲשֶׁר עִקַּר הַתִּקּוּן לְהִתְעָרֵב זֶה בָּזֶה, לְהִסְתַּכֵּל אַנְפִּין בְּאַנְפִּין, וּלְהִתְלַבֵּשׁ זֶה בָּזֶה. וְכֵן “שִׁטִּים” בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ. וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘שֹׁרֶשׁ דָּוִד’ אֶת הַטַּעַם שֶׁבִּלְעָם וּבָלָק הִצְלִיחוּ לְהַחֲטִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּזְנוּת, בִּגְלַל שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגִּישׁוּ שֶׁבִּבְנוֹת מוֹאָב יֵשׁ נִשְׁמַת מָשִׁיחַ וְרָצוּ לְהוֹצִיאָה. וּמָקוֹם זֶה נִקְרָא עַרְבֹת מוֹאָב, שֶׁשָּׁם הָיָה שֹׁרֶשׁ הַמָּשִׁיחַ שֶׁבָּא מִמּוֹאָב. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַכְּנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיְתָה בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, כָּךְ יִהְיוּ הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה וְהַנִּצָּחוֹן עַל גּוֹג בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, וַה’ הֶרְאָה לְמֹשֶה בְּעַרְבוֹת מוֹאָב אֶת הַקֵּץ הָאַחֲרוֹן, וְאֶת מַפָּלַת גּוֹג בְּעַרְבוֹת מוֹאָב. (מכילתא פרשת עמלק ב) וּמִנַּיִן שֶׁהֶרְאָהוּ גוֹג וְכָל הֲמוֹנוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּקְעַת יְרֵחוֹ, וְלָמַדְנוּ שֶׁעֲתִידִין גּוֹג וְכָל הֲמוֹנוֹ לַעֲלוֹת וְלִנְפֹּל בְּבִקְעַת יְרֵחוֹ. וְכֵן “בְּעַרְבֹת” מְרַמֵּז עַל זְמַן הָעֶרֶב שֶׁהוּא זְמַן הַגְּאֻלָּה. וְכֵן עַרְבוֹת מוֹאָב מ”ב, עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח.

וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁ“עַרְבֹת מוֹאָב” נִמְצָאִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְשָׁם כָּתוּב (דברים יא, כט) “וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִּים וְגוֹ’, הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן”, וּמִשְׁנַת תשע”ח נִשְׁאֲרוּ בר”ך שָׁנִים עַד סוֹף הַשֵּׁשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה שֶׁהָעוֹלָם קַיָּם. וְיַרְדֵּן הוּא בִּבְחִינַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, כִּי דָּוִד הוּא בְּחִינַת יְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת, וְהַיַּרְדֵּן הוּא בְּחִינַת יְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת, כַּמּוּבָא בְּ’סֵפֶר הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (דברים ע’ רסד) יַרְדֵּן סוֹד יְסוֹד דְּנוּקְבָא וְכוּ’ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא הַנּוּקְבָא וְהַיַּרְדֵּן יְסוֹד.

שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁנְּהַר הַטִּיבֶּר שֶׁחוֹצֶה אֶת רוֹמָא בְּגִימַטְרִיָּא 222, וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עַל הַמָּשִׁיחַ שֶׁיּוֹשֵׁב בְּשַׁעֲרֵי רוֹמָא עַד שְׁנַת תשע”ח שֶׁהִיא 222 מִסּוֹף הָאֶלֶף. וְכֵן טִיבֶּר מְרַמֵּז עַל הָעִיר טְבֶרְיָה שֶׁמִּשָּׁם תַּתְחִיל הַגְּאֻלָּה, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט ישעיהו תכט) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עֶשֶׂר גָּלֻיּוֹת גָּלְתָה סַנְהֶדְּרִין. מִלִּשְׁכַּת הַגָּזִית לַחֲנֻיּוֹת. וּמֵחֲנֻיּוֹת לִירוּשָׁלַיִם. וּמִירוּשָׁלַיִם לְיַבְנֶה. וּמִיַּבְנֶה לְאוּשָׁא. וּמֵאוּשָׁא לִשְׁפַרְעָם. וּמִשְּׁפַרְעָם לְבֵית שְׁעָרִים. מִבֵּית שְׁעָרִים לְצִפּוֹרִי. מִצִּפּוֹרִי לִטְבֶרְיָה. וּטְבֶרְיָה עֲמֻקָּה מִכֻּלָּם. כְּדִכְתִיב “וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי”. וּמִשָּׁם עֲתִידִין לְהִגָּאֵל. שֶׁנֶּאֱמַר “הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם”. “תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל רַגְלֵי עָנִי פַּעֲמֵי דַלִּים”, אָמַר רַבִּי טְבֶרְיָה מְשַׁלֶּמֶת לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ שֶׁנֶּאֱמַר “תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל רַגְלֵי וְגוֹ'”, וּמַה כְּתִיב אַחֲרָיו “וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא”. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מגילה ו.) וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ “טְבֶרְיָא”, שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּטַבּוּרָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְרוֹאִים שֶׁהָעִיר טְבֶרְיָה נִקְרֵאת טְבֶרְיָה מִלְּשׁוֹן טַבּוּר שֶׁמִּמֶּנּוּ נִזּוֹן הַוָּלָד בָּרֶחֶם, שֶׁשָּׁם מְקוֹם הַלֵּדָה, וְכֵן מָצִינוּ שֶׁהַנִּצָּחוֹן עַל גּוֹג וּמָגוֹג שֶׁקָּשׁוּר עִם תְּחִלַּת פְּעֻלַּת הַמּוֹשִׁיעִים יִהְיֶה בִּטְבֶרְיָה, כַּמּוּבָא בְּ’תַרְגּוּם יוֹנָתָן’ (יחזקאל לט, יא) וִיהֵי בְּעִדָנָא הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג אֲתַר כָּשַׁר לְבֵית קְבוּרָא בְּיִשְׂרָאֵל בְּחֵילְתָּא מְגִיזָתָא מַדְנַח יַם גִינוֹסַר. וְכֵן מָצִינוּ בַּיְרוּשַׁלְמִי (ברכות ד:) רָבָא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא הָווּ מְהַלְּכִין בַּהֲדָא בִּקְעַת אַרְבֵּל בִּקְרִיצָתָהּ וְרָאוּ אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר שֶׁבָּקַע אוֹרָהּ. אָמַר רַבִּי חִיָּא רָבָה לְר’ שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא בֵּי רֶבִּי כָּךְ הִיא גְאֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּתְחִילָה קִמְעָא קִמְעָא כָּל מַה שֶּׁהִיא הוֹלֶכֶת הִיא רַבָּה וְהוֹלֶכֶת. וְרוֹאִים שֶׁהֵם רָאוּ בְעֵינֵי רוּחָם אֶת הַגְּאֻלָּה בְּבִקְעַת אַרְבֵּל שֶׁעַל יַד טְבֶרְיָה. וְכֵן פֶּרֶק אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר בִּתְהִלִּים הוּא פֶּרֶק 22.

מוּבָא בְּ’סֵפֶר הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (בהעלותך רמח) “עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר”, ר”ת עֵ’ירוּבִין נִ’דָּה יְ’בָמוֹת. וְהַמהרש”ם בְּהַסְכָּמָתוֹ לַסֵּפֶר ‘מִנְחַת יִשְׂרָאֵל’ מֵבִיא שֶׁמַּסֶּכֶת עֵירוּבִין הִיא הָרִאשׁוֹנָה בְּסִימָנֵי הַמָּשִׁיחַ, וּמִצְוָה לַעֲסֹק בָּהּ. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁסּוֹד הַגְּאֻלָּה הוּא סוֹד הָעֶרֶב, שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת, שֶׁמַּכְנִיעַ אֶת הָעֵרֶב רַב, וְאֶת הָעַרְבִיִּים וְכוּ’. לָכֵן לִמּוּד מַסֶּכֶת עֵירוּבִין, שֶׁדָּנָה בְּמִצְוַת עֵירוּב שֶׁעוֹשִׂים בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מְקָרֶבֶת אֶת הַגְּאֻלָּה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁמַּסֶּכֶת עֵרוּבִין מַתְחִילָה מֵהַדַּף הַ222 מִתְּחִילַת הַשַּׁ”ס. וְכֵן מַסֶּכֶת עֵרוּבִין הִיא הַמַּסֶּכֶת הַ3 בַּשַּׁ”ס, וְהִיא פּוֹתַחַת בְּתֵבַת מָבוֹי בְּגִימַטְרִיָּא 58 יַחַד 358 כְּמִנְיַן מָשִׁיחַ. וכן צירופי אותיות רכ”ב היינו 222 יש 6 צירופים: ב.כ.ר. – ב.ר.כ. – ר.כ.ב. – ר.ב.כ. – כ.ב.ר. – כ.ר.ב. ואם נחשב 6 פעמים 222 עם ה3 מספרים והכולל נקבל 1335 מספר הקץ בסוף דניאל.

מוּבָא בַּ’צִיּוּנִי’ (הובא בסוף ספר קרניים) שֶׁיֵּשׁ קְלִפָּה שֶׁנִּלְחֶמֶת בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, וְרַק הַשֵּׁם כד”ת הֶחָקוּק עַל מִצְחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד מְנַצֵּחַ אוֹתָהּ, וְנָבִיא אֶת דְּבָרָיו: קְלִפָּה אַחַת נִקְרָא רִי”ב, וְעִמָּהּ תר”ה חֵילוֹת כְּמִנְיַן אַדֶּרֶ”ת שֵׂעָר. וּקְלִפָּה זוֹ מְמֻנָּה לְהַשְׁכִּיחַ וּלְהַעֲקִיר תּוֹרָתוֹ שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם, וְהַשֵּׁם הַגָּדוֹל הַנִּקְרָא כד”ת הַכָּתוּב עַל מִצְחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד מְבַטֵּל אוֹתוֹ קְלִפָּה. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘זִקּוּקִין דְּנוּרָא’ שֶׁשֵּׁם כד”ת בְּגִימַטְרִיָּא ב’ פְּעָמִים רִי”ב, וְהוּא מְבַטֵּל אוֹתוֹ חַד בִּתְרֵי. וְאֶפְשָׁר לְבָאֵר בְּאֹפֶן אַחֵר שֶׁהוּא תּוֹפֵס אֶת הָרִי”ב מִשְּׁנֵי צְדָדָיו, לָכֵן הוּא מְנַצְּחוֹ. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁרִי”ב בְּגִימַטְרִיָּא ז’ אֲדָר יוֹם פְּטִירַת מֹשֶה שֶׁהִסְתַּלֵּק בִּגְלַל חֵטְא מֵי מְרִיבָה, וְלָכֵן נִשְׁתַּכְּחוּ בְּאוֹתוֹ יוֹם הַרְבֵּה הֲלָכוֹת בִּגְלַל קְלִפַּת רִי”ב. והוסיף הרה”ג ר’ ל. שטרית שליט”א שהשתלשל בשנת תשע”ח שהיא 222 מסוף האלף שהתאריך ז’ באדר היה ביום 22/2 רמז על המספר של השנה 222, ואם נעשה גימטריא ז’ באדר עם האותיות והמילים והכולל נקבל שוב 222. רמז ששנה זו קשורה עם יום ז’ באדר לבטל את קליפת רי”ב על ידי שם כד”ת.

שמעתי מהרה”ג ר’ ד. הנה שליט”א שאם נחשב את תבת בראשית כפול 7 פעמים, כי בראשית הוא השרש של שבעת ימי הבריאה, שהם השרש של שבעת אלפים שנה של הבריאה וכו’, נקבל את המספר 6391, והמספר הזה מורכב מ5778 ועוד 613, רמז שבשנת 5778 נזכה לקיים את כל ה613 מצוות בבנין בית המקדש במהרה בימינו אמן. וכן רואים בתוך המספר 6391 את המספרים 613 ואת המספרים 913 הגימטריא של בראשית.

מאת יניב: 222.222 כפול 26 שוה 5777.772

מאת ליאור: השנה יצא התאריך 22.2 למניינם ביום ז׳ באדר.

משה הוא גואל ראשון וגואל אחרון. מדהים שביום פטירתו חל השנה תאריך הקשור לשנה שלנו-222.

ז׳ באדר= 222 ( אותיות מילים וכולל).

מאת רמי: המספר 22 – כנגד האות ה-22 – ת׳ – שהיא מסמלת את הסוף – קץ.
•
וגם 222.222 שנים לסוף האלף השישי לבריאת העולם – נכנסת התקופה האחרונה של 27 תקופות עולם בנות 222.222 שנים כל אחת – שהיא כנגד האות ץ׳ סופית – שהיא האות של הגאולה האחרונה והעולמית – שהיא האות ה-27 והאחרונה כשמחשיבים גם כל אחת מהאותיות הסופיות כאות בפני עצמה.
ואז נכנסים לשער ה-ן׳ של הקדושה.
וביחד – נ+ת+ץ – אותיות ״נתץ״ – שאז יתחיל בעזרת השם תיקון עולם וניתוץ כל הגילולים במלכות ש-ד-י.
והכל קורה בזמן 222/222.222 שנים לסוף האלף השישי ו-22/22.22 שנים לסוף המאה ה-58 – שזה ממש בעתיד הקרוב – בעוד שבועות ספורים.

לפני 22 שנים ויומיים (לפי לוח השנה הלועזי-רומי) – ביבי נבחר לראשונה בתור ראש ממשלת ישראל – בבחירות לכנסת ה-14 ולראשות הממשלה (כיום אנחנו מתקרבים לסוף הכנסת ה-20 – אמור/צפוי להיות בעוד כשנה)
https://he.m.wikipedia.org/…/הבחירות_לכנסת_הארבע_עשרה_ו