הרב בסרטון:  הרב אליהו לניאדו:

מעלת ספר ספרא דצניעותא ספרא דצניעותא מרן תקין

הידעת?

 שכר שעת לימוד זוהר בשבת- שווה פי  אלף מיום חול

ואם בשמחה- יש להכפיל פי  אלף

ואם בייסורים- יש להכפיל  פי מאה

להזמנת ספרון ספרא דצניעותא:

ארגון אהבת הרשב"י- טל. 052-5440029

להורדה: בקובץ pdf :ספרון ספרא דצניעותא

 להורדה: גדולת ספר ספרא דצניעותא 

ספר ערכה של שעה

– כמה שווה שעת לימוד זוהר ביום חול, לעומת  שבת?

ערכה של שעת לימוד זוהר בשבת

סַךְ הַכֹּל לִּימּוּד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ שָׁעָה בְּשַׁבָּת שָׁווֶה

מֵאָה מִלְיוֹן שָׁנָה תּוֹרָה!!!!!

וּשְׁנִיָּה אַחַת כ' 28.000 שָׁנָה תּוֹרָה.

צֵא וַחֲשֹׁב בְּלִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּשַׁבָּת, בְּכָל שְׁנִיָּה אַתָּה מְשַׂמֵּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְקַיֵּם אֶת הַפָּסוּק "וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כ"ח ה'

סֵפֶר הַזּוֹהַר סִפְרָא דְצְנִיעוּתָא

פִרְקָא קַדְמָאָה תָּאנָא.

פִרְקָא קדמאה

סִפְרָא דְצְנִיעוּתָא, סִפְרָא, דְּשָׁקִיל בְּמַתְקְלָא. (תָּאנָא) דְּעַד דְּלָא הָוָה מַתְקְלָא, לָא הֲווֹ מַשְׁגִּיחִין אַפִּין בְּאַפִּין, וּמַלְכִין קַדְמָאִין מִיתוּ, וְזִיוּנֵיהוֹן לָא אִשְׁתַּכָּחוּ, וְאַרְעָא אִתְבַּטְּלָת. עַד דְּרֵישָׁא דְּכִסּוּפָא דְכָל כִּסוּפִין, לְבוּשֵׁי דִיקָר אַתְקִין, וְאַחֲסִין. הַאי מַתְקְלָא תָלֵי בַאֲתַר דְּלָא הָוָה, אִתְּקָלוּ בֵיהּ אִינּוּן דְּלָא אִשְׁתַּכָּחוּ. מַתְקְלָא קָאִים בְּגוּפֵיהּ. לָא אִתְאֲחָד, וְלָא אִתְחֲזֵי. בֵּיהּ סְלִיקוּ, וּבֵיהּ סָלְקִין דְּלָא הֲווֹ, וַהֲווּ, וְיְהֱוְיָּין. סִתְרָא גּוֹ סִתְרָא, אִתְתְּקָּן וְאִזְדְּמַן, בְּחַד גּוּלְגַלְתָּא, מַלְיָיא טַלָּא דִבְדוֹלְחָא. קְרוּמָא דְאַוִּירָא אִזְדָּכָךְ וְסָתִים, אִינּוּן עֲמָר נָקֵי תַלְיָין בְּשִּׁקוּלָא. רַעֲוָא דְּרַעֲוִין אִתְגַּלְיָא בִּצְלוֹתָא דְתַתָּאֵי. אַשְׁגָּחָא פְקִיחָא דְלָא נָאִים, וְנָטִיר תְּדִירָא. אַשְׁגָּחוּתָא דְתַתָּא בְאַשְׁגָּחוּתָא דִנְהִירוּ דְעִלָּאָה. (דְּבֵּיהּ) תְּרֵין נוּקְבִין דְּפַרְדַּשְׂקָא, דְּאִתְּעַר רוּחָא לְכֹלָּא. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ שִׁיתָא, בְּרֵאשִׁית בָּרָא שִׁית עָלַיְיהוּ, כּוּלְהוּ לְתַתָּא, וְתַלְיָין מִשִּׁבְעָה דְגּוּלְגְלָתָא עַד יְקִירוּ דְיַקִירוּתָא, וְהָאָרֶץ תִּנְיָינָא לָאו בְחוּשְׁבָּן וְהָא אִתְמַר. וּמֵהַהִיא דְאִתְלַטְּיָיא נָפְקָא, דְּכְתִּיב (בראשית ה) מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָה יְיָ’. הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. תְּלֵיסַר, תַּלְיָין בִּתְלֵיסָר יְקִירוּ דְיַקִירוּתָא. שִׁיתָא אַלְפֵי שְׁנִין, תַּלְיָין בְּשִׁיתָא קַדְמָאֵי, שְׁבִיעָאָה עָלַיְיהוּ, דְּאִתְתָּקַּף בִּלְחוֹדוֹי. וְאִתְחָרִיב כֹּלָּא בִּתְרֵיסַר שַׁעְתֵּי, דְּכְתִּיב הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְגוֹ’. תְּלֵיסַר יְקִים לוֹן בְּרַחֲמֵי, וּמִתְחַדְּשָׁן בְּקַדְמִיתָא, וְקָמוּ (ס”י קָמוּ) כָּל אִינּוּן שִׁיתָא. בְּגִין דְּכְתִּיב בָּרָא, וּלְבָתַר כְּתִיב הָיְתָה, דְּהָא הֲוַת וַדָּאי, וּלְבַסּוֹף תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ, (ישעיה ב) וְנִשְׂגַּב יְיָ’ לְבַדּוֹ בְּיוֹם הַהוּא. גִּלוּפֵי דִּגְלִיפִין כְּחֵיזוּ דְחִוְיָא אָרִיךְ, וּמִתְפָּשַּׁט לְכָאן וּלְכָאן, זַנְבָא בְרֵישָׁא. רֵישָׁא (אֲחוֹרָא) אָחִיד אַכַתְפִין, אַעְבַּר וְזָעִים, נָטִיר וְגָנִיז. חַד לְאֶלֶף יוֹמִין זְעִירִין אִתְגָּלְיָיא, (נ”א אִתְמָלְיָּיא) קוּלְטְרָא בְקִטְרוֹי, סְנַפִּירָא בְעַדְבוֹי, אִתְבַּר רֵישֵׁיהּ בְּמַיִין דְיַמָּא רַבָּא, דְּכְתִּיב (תהלים עד) שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם. תְּרֵין הֲווֹ, חַד אִתְחֲזָרֵי, תַּנִּינָם כְּתִיב חָסֵר. רָאשֵׁי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (יחזקאל א) וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר, הַיְינוּ דִכְתִּיב (תהלים לג) כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי, הוּא בִלְחוֹדוֹי. לְבָתָר אִתְחַזְרוּ חַד יהו”י יה”ו ו”י ו’ בַּתְרָאָה שְׁכִינְתָּא לְתַתָּא. כְּמָה דְה’ שְׁכִינְתָּא אִשְׁתְּכַח וּבְחַד מַתְקְלָא אִתְּקָלוּ. וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב, דְּכְתִּיב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב. (ישעיה ג) אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב. הַאי, בְּמַתְקְלֵּיה סַלְּקָא. קַדְמָאָה בִלְחוֹדוֹי. וְכֹלָּא לְחָד אִתְחֲזְרֵי. אֲחַתָא וּמוֹדַעְתָּא כְלִילָן דָּא בְדָא בְיו”ד הֵ”א, כִּתְרֵין רְחִימִין דְּמִתְחַבְּקָן. שִׁיתָא נָפְקִין מֵעַנְפָא דְשָׁרְשָׁא דְגוּפָא, לִישָׁן מְמַלֵּל רַבְרְבָן. לִישָׁן דָּא, סָתִים בֵּין יוֹ”ד וְהֵ”א, דְּכְתִּיב (ישעיה מד) זֶה יֹאמַר לַה’ אָנִי וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם יַעֲקֹב וְזֶה יִכְתּוֹב יָדוֹ לַיְיָ’ וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה (יְכַנֶּה) מַמָּשׁ. זֶה יֹאמַר לַה’ אָנִי: אֲחַתָא. וְכֹלָּא אִתְמַר בְּיה”ו. כֹּלָּא כְלִילָן בְּלִישָׁן סָתִים לְאִימָא. דְּהָא אִתְפַּתְּחַת לֵיהּ דְּנָפִיק מִינָּהּ. אַבָּא יָתִיב בְּרֵישָׁא, אִימָא בְאֶמְצָעִיתָא, וּמִתְכַּסְיָּיא מִכָּאן וּמִכָּאן וַוי לְמַאן דְּגַלֵּי עֲרָיַיתְהוֹן. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, שַׁלִּיט דְּכַר בְּנוּקְבָא. (ס”י שְׁלִימוּ דְכָר וְנוּקְבָא) דְּכְתִּיב (משלי י) וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, נָהִיר יוֹ”ד בִּתְרֵין, וְנָהִיר וּמְעָבַּר לְנוּקְבָא. אִתְיְיחָד יוֹ”ד בִּלְחוֹדוֹי, (וּבָתַר כֵּן) סָלִיק בְּדַרְגּוֹי לְעֵילָּא לְעֵילָּא. אִתְחַשְׁכָא נוּקְבָּא, וְאִתְנְהִירַת אִימָא וּמִתְפַּתְּחָא (דף קע”ז ע”א) בְּתַרְעוֹי. אָתָא מַפְתְּחָא דְכָלִיל בְּשִׁית, וּמְכַסְיָא פִּתְחָהָא, וְאָחִיד לְתַתָּא לְהַאי וּלְהַאי, וַוי לְמַאן דְּגַלֵּי פִּתְחָהָא.

פִרְקָא תִנְיָינָא

דִּיקְנָא מְהֵימְנוּתָא. (דִּיקְנָא) לָא אַדְכַּר בְּגִין דְּהִיא יַקִירוּתָא דְכֹלָּא מֵאֻדְנִין נַפְקַת, בְּסָחֲרָנָהָא דְבֹּסִיטָא, סָלִיק וְנָחִית חוּטָא חִוְורָא. בִּתְלֵיסָר מִתְפְּרַשׁ. בְּיָקִירָא דִּבְיָקִירוּתָא הַהִיא, כְּתִיב (ירמיה ב) לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלָא יָשַׁב אָדָם שָׁם. אָדָם לְבַר הוּא. אָדָם לָא כָלִיל הָכָא. כָּל שֶׁכֵּן אִישׁ. בִּתְלֵיסָר נְבִיעִין מַבּוּעִין מִתְפָּרְשָׁן, אַרְבַּע בִּלְחוֹדוֹי אִסְתָּמָרוּ. תִּשְׁעָה אַשְׁקְיוּן לְגוּפָא. (נ”א לְגִנְתָּא). (תִּיקוּנָא קַדְמָאָה) מִקָּמֵי פְתִחָא דְאֻדְנִין, שָׁאֲרִי יָקִירוּ לְאִתְתָּקָן. (תִּנְיָינָא) נָחִית בִּשְׁפִּירוּ בְרֵישָׁא דְשִׂפְוָון. מֵהַאי רֵישָׁא לְהַאי רֵישָׁא קָאִים. (תְּלִיתָאָה) אָרְחָא דְנָפִיק תְּחוֹת תְּרֵין נוּקְבִין דְּפַרְדַּשְׂקָא, לְאַעְבְרָא חוֹבָה, דְּכְתִּיב (משלי יט) וְתִפְאַרְתּוֹ עֲבוֹר עַל פָּשַׁע. (רְבִיעָאָה) תְּחוֹת שִׂפְוָון אַסְחַר שַׂעֲרָא לְרֵישָׁא אַחֲרָא. (חֲמִישָׁאָה) אָרְחָא אַחֲרָא נָפִיק תְּחוֹתוֹי. (שְׁתִיתָאָה) חָפֵי תַקְרוּבְתָּא דְבוּסְמָא, לְרֵישָׁא דִלְעֵילָּא. (שְׁבִיעָאָה) תְּרֵין תַּפּוּחִין אִתְחֲזוּן לְאַנְהָרָא בוּצִינִין. (תְּמִינָאָה) מַזָּלָא דְּכֹלָּא, תַּלְיָיא עַד לִבָּא, בֵּיהּ תַּלְיָין עִלָּאִין וְתַתָּאִין. (תְּשִׁיעָאָה) אִינּוּן דְּתַלְיָין לָא נָפְקִין דָּא מִן דָּא. (עֲשִׂירָאָה) חַפְיָין זְעִירִין עַל גְּרוֹנָא (חַד סָר) דְּיָקִירוּ. רַבְרְבִין, מִתְשַׁעֲרִין בְשִׁיעוּרָא שְׁלִים. (תְּרֵיסַר) (וְכַד) שִׂפְוָון אִתְפְּנוּן מִכָּל סִטְרִין, זַכָּאָה לְמַאן דְּנָשִׁיק מֵאִינּוּן נְשִׁיקִין. (תְּלֵיסַר) בְּהַהִיא מַזָּלָא דְכֹלָּא נָגְדִּין תְּלֵיסַר מְשִׁיחִין דְּאֲפַרְסְמוֹנָא דַכְיָא. כֹּלָּא בְהַאי מַזָּלָא שְׁכִיחַ, וְסָתִים. בְּזִמְנָא דְּמָטָא תִשְׁרֵי, יַרְחָא שְׁבִיעָאָה, מִשְׁתַּכְחֵי (יַרְחֵי) אִלֵּין תְּרֵיסַר (ס”א תְלֵיסַר) בְּעַלְמָא עִלָּאָה וּמִתְפַּתְּחֵי תְּרֵיסַר (ס”א תְלֵיסַר) תַּרְעֵי דְרַחֲמֵי, בְּהַהוּא זִמְנָא (ישעיה נה) דִּרְשׁוּ יְיָ’ בְּהִמָּצְאוֹ כְּתִּיב. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי וְגוֹ’, (בראשית א) הַיְינוּ דְכְתִּיב (ויקרא טז) וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב. (בְּהַאי זִמְנָא) (דברים ג) אֲדֹנָי יֱהֹוִה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְךָ אֶת גָּדְלְךָ. יהו”ה שְׁלִים בְּסִטְרוֹי. וְהָכָא בִרְחִישׁוּתָא דָא דְאַרְעָא, לָא שְׁלִים. יְהִי לָא כְתִיב, קָרֵינָן יוֹ”ד עִלָּאָה יוֹ”ד תַתָּאָה, וַיִּיצֶר י’ עִלָּאָה י’ תַתָּאָה, (יְהִי) י’ עִלָּאָה, י’ תַתָּאָה. ה’ בְגַוַויְיהוּ. כְּלָלָא דִשְׁלִימוּ. שְׁלִים, וְלָא לְכָל סְטָר. אִתְּעֲקָר מֵהַאי אֲתָר שְׁמָא דָא, וְאַשְׁתִּיל בְּאַחֲרָא, כְּתִיב וַיִּטַּע יְיָ’ אֱלֹהִים. – ה’ בֵּין יוֹ”ד לְיוֹ”ד דִּיְהִ”י, נָשְׁבָא דְפַרְדַּשְׂקָא דְעַתִּיקָא, לִזְעִירָא דְאַנְפִּין בְּלָא רוּחָא לָא אִתְקְיָּים. בְּהֵ”א, אִשְׁתָּכְלַל הֵ”א עִלָּאָה הֵ”א תַתָּאָה, דִּכְתִּיב (ירמיה א) אֲהָהּ אֲדֹנָי אֱלֹהִים. בְּקִיטְפוֹי דְּקַטְפִין, (צְרִירָא) בְּרוּחָא דְמַתְקְלִין, יה”ו. י’ עִלָּאָה דְאִתְעַטָּר בְּקִטְרָא (ס”א בְעִטְרָא) דְעַתִּיקָא, הִיא קְרוּמָא עִלָּאָה דְאִזְדְּכַךְ וְסָתִים. הֵ”א עִלָּאָה, דְּאִתְעַטָּר בְּרוּחָא דְנוּקְבִין דְּפַרְדַּשְׂקָא, דְּנָפִיק לְאַחֲיָיא. ו’ עִלָּאָה, בּוֹצִינָא דְקַרְדִּינוּתָא דְאִתְעַטָּר בְּסִטְרוֹי, (ס”א בְעִטְרוֹי) מִתְפַּשְּׁטָן אַתְוָון לְבָתָר, וְאִתְכְּלָלוּ בִזְעֵירָא דְאַפִּין. כְּמָה דְּשַׁרְיָא בְגוּלְגֹלְתָא, אִשְׁתַּכָּחוּ מִתְפַּשְּׁטָן בְּכָל גּוּפָא, לְשַׁכְלְלָא כֹלָּא. בַּעֲמָר נְקֵא. כַּד תָּלֵי תַלְיָין אִלֵּין אַתְוָון. כַּד אִתְגְּלֵי לִזְעֵירָא מִתְיַישְּׁבָן בֵּיהּ אִלֵּין אַתְוָון, וְאִתְקְרֵי בְּהוֹן. יו”ד דְּעַתִּיקָא סָתִים בְּעִטְרוֹי, בְּגִין שְׂמָאלָא אִשְׁתְּכַח ה”א אִתְפְּתַח בְּאַחֲרָא וְאִינְקִיב בִּתְרֵין נוּקְבִין, וְאִשְׁתְּכַח בְּתִקוּנִין. וָ”ו אִתְפְּתַח בְּאַחֲרָא, דִּכְתִּיב, (שיר השירים ז) הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים. בְּבוּצִינָא דְקַרְדִּינוּתָא לִמְכַסְיָא פִתְחָא. ו’ לְעֵילָּא ו’ לְתַתָּא, ה’ לְעֵילָּא ה’ לְתַתָּא. י’ לְעֵילָּא וּבָהּ לָא אִשְׁתָּתַּף אַחֲרָא, וְלָא סָלִיק בַּהֲדָהּ, בַּר רְמִיזָא דְּרָמִיז כַּד אִתְגַּלְּיָין תְּרֵין (בְּאוֹרַיְיתָא) וּמִתְחַבְּרָן בְּחַד דַּרְגָּא, חַד רִגְּשָׁא בְגִין לְאִתְפָּרְשָׁא, ו”ד כְּלִילָן בְּיוֹ”ד וַוי כַד אִסְתַּלָּק הַאי, וְאִתְגַּלְיָין. אִינּוּן בּוּסְמִין דְּטִיפְסָא שְׁרִיקִין, לָא עַבְרֵי (ס”א עָבַד) לָא מִתְעַכְּבֵי בְדוּכְתָּא, וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב. בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ. אִם תַּגְבִּיהַ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ. וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ (דף קע”ז ע”ב) דֶּשֶׁא. אֵימָתַי, כַּד שְׁמָא אִתְנְטַע. וּכְדֵין אֲוִירָא נָפִיק, וְנִצוֹצָא אִזְדָּמָן. (תִּיקוּנָא קַדְמָאָה דְּרֵישָׁא) חַד גּוּלְגַלְתָּא אִתְפָּשָּׁט בְּסִטְרוֹי, טַלָּא מָלֵּי עָלָהּ, דִּתְרֵי גַוְונֵי. תְּלַת חַלָלִּין דְּאַתְוָון רְשִׁימִין, אִתְגַּלְּיָין בֵּיהּ. (תְּלִיתָאָה) אוּכָמִין (ס”א כְעוֹרְבָא) כְּעַרְבָאָה תַלְיָין עַל נוּקְבִין עֲמִיקִין, דְּלָא יְכִיל לְמִשְׁמַע יְמִינָא וּשְׂמָאלָא. הָכָא חַד אָרְחָא לְעֵילָּא דָקִיק. (רְבִיעָאָה) מִצְחָא דְלָא נָהִיר, קְטָטוּתָא דְעָלְמָא. בַּר כַּד רַעֲוָא אַשְׁגַּח בֵּיהּ. (חֲמִישָׁאָה) עַיְינִין דִּתְלַת גַוְונֵי, לְמִרְתַּת קָמַיְיהוּ אִתְסְחָן בְּחֲלָבָא דְנָהִיר. כְּתִיב (ישעיה לג) עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלַיִם נָוֶה שַׁאֲנָן, וּכְתִיב (ישעיה א) צֶדֶק יָלִין בָּה. נָוֶה שַׁאֲנָן, עַתִּיקָא דְסָתִים, עֵינֶךָ כְּתִיב. (שְׁתִיתָאָה) חוֹטָמָא פַרְצוּפָא דִזְעֵירָא, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא. תְּלַת שַׁלְהוֹבִין מִתּוֹקָדִין בְּנוּקְבוֹי. (שְׁבִיעָאָה) דַּרְגָּא עֲקִימָא, לְמִשְׁמַע טָב וּבִישׁ. כְּתִיב (ישעיה מב) אֲנִי יְיָ’ הוּא שְׁמִי. וּכְתִיב (דברים לב) אֲנִי אֲמִית וַאֲחֲיֶּה. וּכְתִיב (ישעיה מו) וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבּוֹל. (תהלים ק) הוּא עָשָׂנוּ וְלוֹ אֲנַחְנוּ. (איוב כג) וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ. הוּא אִקְרֵי מָאן דְּסָתִים וְלָא שְׁכִיחַ, הוּא מָאן דְּלָא אִזְדָּמָן לְעֵינָא. הוּא מָאן דְּלָא אִקְרֵי בִשְׁמָא. (ה”א ה”י). א’ כָּלִיל (הוּא) ו’. ו’ כָּלִיל א’ וְלָא כָלִיל ה”ו. (ס”א ה”י) א’ אָזִיל לְאָלֶף. אל”ף אָזִיל ליו”ד, יו”ד אָזִיל ליו”ד, דְּסָתִים מִכָּל סְתִימִין, דְּלָא מִתְּחַבְּרָן בֵּיהּ ו”ד. וַוי כַד לָא נָהִיר י’ בו”ד. כַּד אִסְתַּלָּק י’ מִן ו”ד בְּחוֹבֵי עָלְמָא, עֶרְיָיתָא דְכֹלָּא אִשְׁתְּכַח, עַל דָּא כְתִיב (ויקרא יח) עֶרְוַת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה. וְכַד אִסְתָּלִיק יוֹ”ד מִן הֵ”א, עַל דָּא כְתִיב וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֶּה אִמְּךָ הִיא לֹא תְגַלֵּה עֶרְוָתָהּ. אִמְּךָ הִיא וַדָּאי, (משלי ב) כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא וְגוֹ’.

פִּרְקָא תְּלִיתָאָה

תִשְׁעָה תִקּוּנִין יַקִּירִין אִתְמְסָרוּ לְדִיקְנָא כָּל מָה דְאִתְטְמַּר וְלָא אִתְגַּלְיָיא עִלָּאָה וְיַקִּירָא אִשְׁתְּכַח. (וְהוּא) וְהָא (ס”א דִיקְנָא) גַּנְזֵיהּ (ס”א יַקִּירָא) קְרָא. תִּיקוּנָא קַדְמָאָה דְדִיקְנָא, נִימִין עַל נִימִין מִקָּמֵי פִתְחָא דְּאֻדְנִין עַד רֵישָׁא דְפוּמָא. (תִּנְיָינָא) מֵרֵישָׁא הַאי, עַד רֵישָׁא אַחֲרָא אִשְׁתְּכַח. (תְּלִיתָאָה) מִתְּחוֹת תְּרֵין נוּקְבִין אָרְחָא מַלְיָיא דְלָא אִתְחַזְיָיא. (רְבִיעָאָה) עַלְעִין אִתְחַפְיָּין מֵהַאי גִיסָא וּמֵהַאי גִיסָא. (חֲמִישָׁאָה) בְּהוּ אִתְחַזְּיָין תַּפּוּחִין סוּמָקִין כְּוַורְדָא. (שְׁתִיתָאָה) בְּחַד חוּטָא תַלְיָין אוּכָמִין תַּקִּיפִין עַד חַדּוֹי. (שְׁבִיעָאָה) שִׂפְוָון סוּמָקִין כְּוַורְדָא אִתְפְּנוּן. (תְּמִינָאָה) זְעִירִין נַחְתִּין בִּגְרוֹנָא, וּמְחַפְיָין קְדָלָא. (תְּשִׁיעָאָה) רַבְרְבִין וּזְעִירִין כְּגִידִין (ס”א נָגְדִּין) (ס”א נַחְתִּין) בְּשִׁקּוּלָא. בְּאִלֵּין אִשְׁתְּכַח גִּיבָּר וְתַקִּיף מָאן דְּאִשְׁתְּכַח. כְּתִיב (תהלים קיח) מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ. תִּשְׁעָה אָמַר דָּוִד עַד כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי, לְאַסְחֲרָא וּלְאַגָּנָא עֲלוֹי. וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עוֹשֶׂה פְרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ. תִּשְׁעָה אִלֵּין אִתְעֲקָרוּ מִשְּׁמָא שְׁלִים, וְאַשְׁתִּילוּ לְבָתָר בִּשְׁמָא שְׁלִים, דִּכְתִּיב וַיִּטַּע יְיָ’ אֱלֹהִים. תִּקּוּנִין דְּדִיקְנָא בִתְלֵיסָר אִשְׁתַּכְּחָן אִיהִי, דְּהִיא עִלָּאָה. תַתָּאָה, בְּתִשְׁעָה אִתְחֲזוּן. כ”ב אַתְוָון אִתְגְּלִיפוּ בְגוֹוַנֵיהוֹן (ס”א בְגִינֵהוֹן.). עַל הַאי, (ס”א עַל הַאי מָאן דְחָזֵי בְחֶלְמֵיהּ דִּיקְנָא) חֶלְמָא דְאָחִיד דִּיקְנָא דְּבַּר נָשׁ עִלָּאָה בִידֵיהּ, (נ”א אוֹ דְּאוֹשִׁיט יָדֵיהּ לֵיהּ יִנְדָע דְשָׁלִים בְּמָארֵיהּ) שְׁלִים בְּמָארֵיהּ. שַׂנְאִין תְּחוֹתוֹי יִכְנְעוּן. כָּל שֶׁכֵּן דִּיקְנָא עִלָּאָה דִנְהִירָא (ס”א לְתַתָּאָה) בְּתַתָּאָה, דְּעִלָּאָה רַב חֶסֶד אִקְרֵיהּ, בִּזְעֵירָא חֶסֶ”ד סְתָם, כַּד אִצְטְרִיךְ נְהִירוּ אַנְהַר וְאִקְרֵי רַב חֶסֶד. (ס”א בִידֵיהּ הַא מִתְרַחִיץ דְהָא בִשְׁלָם עִם מָארֵיהּ וִשַׂנְאוֹי יִכַּנְעוּן תְּחוֹתוֹי וְדֵין הוּא בְדִיל דְחָזָא בְחֶלְמֵיהּ כָּל שֶׁכֵּן אִם זָכָה לְאוֹדָעָא מָה הִיא דִיקְנָא עִלָּאָה דְּהוּא נָהִיר לְתַתָּאָה אָרִים עִלָּאָה רַב בְּחֶסֶד אִקְרֵי בִזְעִירָא חֶסֶד סְתָּם). כְּתִיב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה, כְּלוֹמַר, (נ”א חַ”י יָ”הּ) י”ה אִתְפָּשַׁט נְהִירוּ דְדָא בְדָא, כֹּלָּא אִתְרַחֲשׁוּן בְּזִמְנָא חָדָא, מַיִם טָבָאן מַיִם בִּישָׁן. בְּגִין דְּאָמַר יִשְׁרְצוּ, אִתְכְּלָלוּ דָא בְּדָא. חַיָּה עִלָּאָה, חַיָּה תַתָּאָה. חַיָּה (דף קע”ח ע”א) טָבָא. חַיָּה בִישָׁא. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם. הָאָדָם לָא כְתִיב, אֶלָּא אָדָם סְתָם, לְאַפָּקָא אָדָם דִּלְעֵילָּא דְּאִתְעָבִיד בִּשְׁמָא שְׁלִים. כַּד אִשְׁתְּלִים דָּא, אִשְׁתְּלִים דָּא. אִשְׁתְּלִים דְּכַר וְנוּקְבָּא לְאַשְׁלְמָא כֹלָּא. יְהֹוָ”ה סִטְרָא דִדְּכַר. אֱלֹהִים סִטְרָא דְנוּקְבָּא. אִתְפָּשַׁט דְּכוּרָא, וְאִתְתְּקַּן בְּתִקּוּנוֹי כְּאִמָּא, בְּפוּמֵיהּ דְּאָמָה. מַלְכִין דְּאִתְבְּטָלוּ, הָכָא אִתְקַיָּימוּ. דִּינִין דִּדְכוּרָא תַּקִּיפִין בְּרֵישָׁא, בְּסוֹפָא נַיְיחִין. דְּנוּקְבָּא בְּאִיפְּכָא. וְי”ה קוּנְטִירִין דְּקִיטוּרָא בְעִטְפוֹי שְׁקִיעִין. י’ זְעֵירָא בְגַוָוהָא אִשְׁתְּכַח. אִי אִתְבְּסָמוּ דִינִין, בָּעָא עַתִּיקָא. אָתָא חִוְיָא עַל נוּקְבָּא, וְקִינָא דְזוּהֲמָא אִתְתָּקַן בְּגַוָוהּ, לְמֶעְבַּד מָדוֹרָא בִישָׁא. דִּכְתִּיב וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן. קִינָּא דְּמָדּוֹרָא דְרוּחִין בִּישִׁין וְעִלְעוּלִין וְקַטְפוּרִין. אַתְקִין בֵּיהּ בְּהַאי אָדָם, בִּתְרֵין, בִּכְלַל וּפְרַט, אִתְכְּלָלוּ בִפְרַט וּכְלָל, שׁוֹקִין וּדְרוֹעִין, יְמִינָא וּשְׂמָאלָא. דָּא אִתְפְּלַג בְּסִטְרוֹי אִתְתַּקַּן דְּכַר וְנוּקְבָּא יה”ו. י’ דְּכַר. ה’ נוּקְבָּא. ו’ כְּתִיב זָכָר וּנְקֵבָה בְרָאָם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם. דִּיּוּקְנָא וּפַרְצוּפָא דְאָדָם יָתִיב עַל כֻּרְסְיָּא, וּכְתִיב (יחזקאל א) וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה. דָּבָר אַחֵר יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, תַּרְגּוּם יְרַחֲשׁוּן. כְּלוֹמַר, כַּד מְרַחֲשִׁין בְּשִׂפְוָותֵיהּ פִּתְגָּמֵי צְלוֹתָא, בְּזָכּוּתָא, וּבִנְקִיוּת דַּעְתָּא, וּבְמַיָא הָוָה רָחִישׁ נַפְשָׁא חַיָּתָא. וְכַד בָּעֵי בַר נָשׁ לְסַדְּרָא צְלוֹתֵיהּ לְמָארֵיהּ, וְשִׂפְוָותֵיהּ מְרַחֲשָׁן בְּהַאי גַּוְונָא מִתַּתָּא לְעֵילָּא, לְסַלְּקָא יְקָרָא דְמָארֵיהּ, לְאֲתָר דְּשַׁקְיוּ דַעֲמִיקוּ דְּבֵירָא, נָגִיד וְנָפִיק. לְבָתָר יָנְגִיד לְאַמְשָׁכָא מִלְעֵילָּא לְתַתָּא, מֵהַהוּא שַׁקְיָא דְּנַחֲלָא, לְכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא, עַד דַּרְגָּא בַתְרָאָה לְאַמְשָׁכָא נְדָבָה לְכֹלָּא מֵעֵילָּא לְתַתָּא. לְבָתָר בָּעֵי לְקַשְּׁרָא קִשְׁרָא בְּכֹלָּא, קִשְׁרָא דְכַוָּנָה דִּמְהֵימְנוּתָא וְיַעְבְּדוּן כָּל מִשְׁאַלוֹהִי, בֵּין שְׁאֶלְתָּא דְּצִּבּוּרָא, בֵּין שְׁאֶלְתָּא דְּיָחִידָא. וּשְׁאֶלְתָּא דְּאִית לְבַר נָשׁ לְשַּׁאֲלָא מִמָּארֵיהּ, הֵן מְסוּדָרוֹת בט’ גַוְונֵי, אִית בְּאַלְפָא בֵיתָא, וְאִית בְּאַדְכָּר מְכִילּוֹהִי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רַחוּם וְחַנּוּן וְגוֹ’. אִית בִּשְׁמָהָן יַקִירָן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּגוֹן אֶהְיֶה, יָהּ, יהו, אֵל, אֱלֹהִים, יְיָ’ צְבָאוֹת, שַׁדַּי, אֲדֹנָי. אִית בְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת, כְּגוֹן: מַלְכוּת, יְסוֹד, הוֹד, נֶצַח, תִפְאֶרֶת, גְּבוּרָה, חֶסֶד, בִּינָה, חָכְמָה, כֶּתֶר. אִית בְּאַדְכָּר צַדִּיקַיָּיא, כְּגוֹן הָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים וְהַמְּלָכִים. אִית בְּשִׁירֵי וּבְתוּשְׁבַּחְתֵּי, דְּאִית בְּהוֹן קַבָּלָה אֲמִיתִּית. וְעֵילָּא מִנְּהוֹן מָאן דְּיָדַע לְתַקֵּן תִּקּוּנִין לְמָארֵיהּ, כְּדְקָא יֵאוֹת. וְאִית בִּידִיעָה סַלְּקָא מִתַּתָּא לְעֵילָּא, וְאִית מָאן דְּיָדַע לְהַמְשִׁיךְ שִׁפְעָא מֵעֵילָּא לְתַתָּא. וּבְכָל ט’ גַוְונֵי אִלֵּין, צְרִיכָא כַוָנָה גְדוֹלָה, וְאִי לָא עָלֵיהּ קְרָא דִכְתִּיב, (שמואל א ב) וּבֹזַי יֵקָלּוּ. וּבְכַוָונַת אָמֵן, דְּהוּא כָלִיל תְּרֵין שְׁמָהָן יְהוָֹ”ה אֲדֹנָ”י. וְהָאֶחָד גָּנִיז טוּבֵיהּ וּבִרְכוֹהִי, בְּאוֹצָר הַנִּקְרָא הֵיכָל, וְהוּא רָמוּז בַּפָּסוּק (חבקוק ב) וְה’ בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו וּלְדָּא רָמְזּוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כָּל טוּב הָאָדָם בְּבֵיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב) בְכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא, וּמְתַּרְגְמִינָן בְכָל דְּעִמִּי. וְאִי מְכַוְּון בְכָל חַד וְחַד מט’ גַוְונֵי כְּדְקָא יֵאוֹת, דָּא הוּא בַר נָשׁ דְּאוֹקִיר לִשְׁמָא דְמָארֵיהּ לִשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְעַל דָּא כְּתִיב כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ, אֲכַבֵּד בְּעָלְמָא דֵּין, לְקַיֵּים וּלְמֶעְבַּד כָּל צָרְכוֹי. וְיֶחֶזּוּן כָּל עַמָּמֵי אַרְעָא, אֲרֵי שְׁמָא דְה’ אִתְקְרֵי עָלֵיהּ, וִידַחֲלוּן מִנֵּיהּ. וּבְעָלְמָא דְאָתֵי, יִזְכֵּי לְמֵיקָם בִּמְחִיצַּת חֲסִידִים, אַף עַל פִּי דְּלָא קָרֵי כָל צוֹרְכֵיהּ, כֵּיוַן דְּזָכָה לְאַשְׁגְּחָא יְדִיעַת מָארֵיהּ, וְאִיכְוָון בֵּיהּ כַּדְקָא יֵאוֹת. מָאי וּבֹזַי יֵקָלּוּ. דָּא הוּא מָאן דְּלָא יָדַע לְאַחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא, וּלְקַשְּׁרָא קִשְׁרָא דִמְהֵימְנוּתָא, וּלְאַמְשָׁכָא לְאֲתָר דְּאִצְטְרִיךְ, וּלְאוֹקִיר שְׁמָא דְּמָארֵיהּ טָב לֵיהּ דְּלָא אִתְבְּרֵי. וְכָּל שֶׁכֵּן מָאן דְּלָא אִתְכַּוָּון בְּאָמֵן. וְעַל דָּא, כָּל מָאן דְּמַרְחִישׁ בְּשִׂפְוָותֵיהּ בִּנְקִיוּתָא דְלִבָּא, בְּמַיָּא דִּמְנַקֵּי, מָאי כְתִיב בַּהֲדֵיהּ, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם, כְּלוֹמַר, בִּשְׁבִיל אָדָם דְּיָדַע לְאַחֲדָא צֶלֶם וּדְמוּת כְּדְקָא יֵאוֹת, וְיִרְדוּ בִדְגַּת הַיָּם. (עד כאן ד”א).

פִרְקָא רְבִיעָאָה

עַתִּיקָא, טָמִיר וְסָתִים. זְעֵירָא דְאַנְפִּין, אִתְגַּלְיָיא וְלָא אִתְגַּלְיָיא. דְּאִתְגַּלְיָיא, בְּאַתְוָון כְּתִיב. דְּאְתְכַּסְיָיא, סָתִים בְּאַתְוָון, דְּלָא מִתְיַישְּׁבָן בְּאַתְרוֹי, בְּגִין דְּאִיהוּ לָא אִתְיְישָׁבוּ בֵיהּ עִלָּאִין וְתַתָּאִין. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְגוֹ’, הַיְינוּ דִּכְתִּיב, (תהלים לו) אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ יְיָ’. חַד בִּכְלָלָא דְּאַחֲרָא מִשְׁתַּכְּחָא. בְּהֵמָה בִּכְלָלָא דְאָדָם, (ויקרא א) אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיְיָ’ מִן הַבְּהֵמָה, מִשּׁוּם דְּאִתְכְּלַל בִּכְלָלָא דְאָדָם. כַּד נָחַת אָדָם דִּלְתַתָּא (דף קע”ח ע”ב) בְּדִיּוּקְנָא עִלָּאָה, אִשְׁתְּכָחוּ תְרֵין רוּחִין מִתְּרֵין סִטְרִין, דִּימִינָא וּשְׂמָאלָא כָלִיל אָדָם. דִּימִינָא, נִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא. דִּשְׂמָאלָא נֶפֶשׁ חַיָּה. חָב אָדָם אִתְפָּשָׁט שְׂמָאלָא, וְאִתְפָּשָׁטוּ אִינּוּן בְּלָא גוּפָא. כַּד מִתְדַּבְּקִין דָּא בְדָא, אִתְיַּילְדָן כְּהַאי חַיָּה דְאוֹלִידַת (רוּחִין) סַגִּיאִין בְּקִטְרָא חָדָא. כ”ב אַתְוָון סְתִימִין, כ”ב אַתְוָון אִתְגַּלְּיָין, י’ סָתִים, י’ גַּלְיָיא. סָתִים וְגַלְיָיא, בְּמַתְקְלָא דְטַפְסִין, אַתְּקָלוּ. י’ נָפְקִין מִנֵּיהּ דְּכַר וְנוּקְבָּא ו”ד, בְּהַאי אֲתָר, ו’ דְּכַר, ד’ נוּקְבָּא. בְּגִין דָּא, ד”וּ תְרֵין. ד”וּ דְכַר וְנוּקְבָּא. ד”וּ תְּרֵין קַפְלִין. תְּרֵין י’ בִּלְחוֹדוֹי דְכַר. ה’ נוּקְבָּא. ה’ ד’ הֲוַת בְּקַדְמִיתָא, וּמִדְּאִתְעַבְּרַת בְּי’ בְּגַוָּהּ, (אוֹלִידָת) אַפִּיקַת ו’, (הֲרֵי כִי בה’ אִית ד”ו וּבֵיהּ אִית ה”ה הֲרֵי יה”ו) אִתְחֲזֵי יוֹ”ד בְּחֶזְוֵיהּ כְּלָלָא דיה”ו. מִדְּאַפִּיקַת יוֹ”ד דְּהוּא דְכַר וְנוּקְבָּא, אִתְיַישְּׁבַת לְבָתָר, וּמְכַסְיָיא לְאִמָא. וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם, (בראשית ו) הַיְינוּ דִּכְתִּיב, (יהושע ב) שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר, מָאי בְנוֹת הָאָדָם. דִּכְתִּיב, (מלכים א ג) אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זוֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ. בְּגִינֵיהוֹן כְּתִיב, כִּי רָאוּ כִי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ וְגוֹ’. אָז תָּבֹאנָה וְלָא בְקַדְמִיתָא. בְּקִיסְטְרָא דְּקִיטוּרֵי דְפִיגָאן, תְּרֵין מִתְחַבְּקָן הֲווֹ לְעֵילָּא, לְתַתָּא נָחְתוּ יַרְתּוּ עַפְרָא, אִבֵּדוּ חוּלָקָא טָבָא דְהֲוָה בְהוּ. עָטָרָא דְבוּמְלָא (ס”א דְחֶמְלָא) וְאִתְעַטָּר בְּקוּסְטָא דְעִנְבָא. וַיֹּאמֶר יְיָ’ אֶל מֹשֶׁה מַה תִצְעַק אֵלָי. (שמות יד) אֵלָי דַיְיקָא. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִּסָּעוּ. וְיִּסָּעוּ דַיְיקָא. בְּמַזָּלָא הָוָה תָלֵי, דְּבָעָא לְאוֹקִיר דִּקְנֵיהּ. (שמות טו) וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו עַד כָּאן. כִּי אֲנִי יְיָ’ רֹפְאֶיךָ, לְהַאי דַוְקָא.

פִּרְקָא חֲמִישָׁאָה

הוֹי גוֹי חוֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֹן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים וְגוֹ’ (ישעיה א). שִׁבְעָה דַרְגִּין יוֹ”ד ה”ה ו”ה ה”י ו”ו אַפִּיק ד’ ה”ה הו”י, ה”ה אַפִּיק ו”ו ד”ו לְבַר אַסְתִּיר אָדָם דְּכַר וְנוּקְבָּא דְאִינּוּן ד”ו דִכְתִּיב בָּנִים מַשְׁחִיתִים. בְּרֵאשִׁית בָּרָא. בְּרֵאשִׁית מַאֲמָר. בָּרָא חֲצִי מַאֲמָר. אָב וּבֵן. סָתִים וְגַלְיָא. עֵדֶן עִלָּאָה דְסָתִים וְגָנִיז. עֵדֶן תַתָּאָה, נָפִיק לִמְטָלְטְלֵי (ס”א לְמַטְלָנוֹי) וְאִתְגַּלְיָא יְהֹוָה. יָהּ. אֱלֹהִים. אֵת. אֲדֹנָי אֶהְיֶה. יְמִינָא וּשְׂמָאלָא כַחֲדָא אִשְׁתָּתָפוּ, הַשָּׁמַיִם. וְאֵת, דִּכְתִּיב, (דברי הימים א כט) וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח אִינּוּן כַּחֲדָא אִשְׁתָּתָפוּ. הָאָרֶץ, דִּכְתִּיב, (תהלים ח) מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ. (ישעיה ו) מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמַּיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, עַתִּיקָא לִזְעֵירָא, אִתְפְּרַשׁ, וְאִתְדְּבַק. לָא אִתְפְּרַשׁ מַמָּשׁ פּוּמָא מְמַלֵּל רַבְרְבָן. אַנְתִּיק וְאִתְעַטָּר בְּכִתְרִין זְעִירִין, בַּחֲמִשָּׁה זִינִין מַיִם, וּכְתִיב (במדבר יט) וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים. (ירמיה י) הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם. (תהלים קטז) אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי יְיָ’ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים. (שמואל א כה) וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה וְגוֹ’. וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן. י”ה, יו”ד ה”א, אהי”י בֵין מַיִם לָמָּיִם. מַיִם שְׁלֵימִין, וּמַיִם דְּלָא שְׁלִימִין. רַחֲמִין שְׁלִימִין, רַחֲמִין דְּלָא שְׁלֵימִין. וַיֹּאמֶר יְיָ’ לָא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעוֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר. (בראשית ו) וַיֹּאמֶר יְיָ’, כַּד אִתְיַישְׁבָא בִזְעֵירָא. מִכָּאן (נ”א דְּכַד אָמַר בְּשֵׁם אֹמְרוֹ) (לוֹמַר) דָּבָר. דְּעַתִּיקָא סָתִים קָאָמַר לָא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם דִּלְעֵילָּא, מִשּׁוּם דִּבְהַהוּא רוּחָא דְאִתְנָשְׁבָא מִתְּרֵין נוּקְבִין דְּפַרְדַּשְׂקָא, מָשִׁיךְ לְתַתָּאֵי. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב (יְמֵי עוֹלָם) וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. יוֹ”ד שְׁלִים וְלָא שְׁלִים. י’ בִּלְחוֹדוֹי מֵאָה. תְּרֵין אַתְוָון תְּרֵין זִמְנִין, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. י’ בִּלְחוֹדוֹי כַד (דף קע”ט ע”א) אִתְגַּלְיָא בִזְעֵירָא, אִתְמְשָׁךְ בְּעֶשֶׂר אַלְפִין שְׁנִין. מִכָּאן כְּתִיב, (תהלים קלט) וַתָּשֶׁת עָלַי כַפֶּכָה. הַנְּפִילִים הָיוּ בָאָרֶץ, (בראשית ו) הַיְינוּ דִכְתִּיב וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים. מֵאֲתָר דְּאִתְפְּרַשׁ גִּנְתָּא, אִקְרֵי הַנְּפִילִים, דִּכְתִּיב וּמִשָּׁם יִפָּרֵד. הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם, וְלָא לְבָתָר זִמְנָא. עַד דְּאָתָא יְהוֹשֻׁעַ, וּבְנֵי הָאֱלֹהִים אִסְטָמָרוּ. עַד דְּאָתָא שְׁלֹמֹה וּבְנוֹת הָאָדָם אִתְכְּלָלָא, הָדָא הוּא דִכְתִיב, (קהלת ב) וְתַעֲנוּגוֹת. תַּעֲנֻגֹת קָארֵי (תַעֲנוּגִים לֹא קָארֵי) בְּנֵי הָאָדָם (נ”א דְאִתְרְמִיזוּ) דְּאִתְרְמִיוּ מֵהַאי רוּחִין אַחֲרָנִין, דְּלָא אִתְכְּלָלוּ בְחָכְמָה עִלָּאָה, דִּכְתִּיב, (מלכים א ה) וַיְיָ’ נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה, וּכְתִיב (מלכים א ה) וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם. מִשּׁוּם דְּהָנֵי לָא אִתְכָּלָלוּ בְאָדָם. וַיְיָ’ נָתַן חָכְמָה, ה’ עִלָּאָה. וַיֶּחְכַּם, דְּמִינָהּ אִתְחַכָּם לְתַתָּא. הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, עוֹלָם דִּלְעֵילָּא. אַנְשֵׁי הַשֵּׁם, דְּאִתְנָהֲגָן בִּשְׁמָא. מָאי שְׁמָא. שְׁמָא קַדִּישָׁא, דְּאִתְנָהֲגָן בֵּיהּ דְּלָא קַדִּישִׁין לְתַתָּא, וְלָא אִתְנָהֲגָן אֶלָּא בִּשְׁמָא. אַנְשֵׁי הַשֵּׁם סְתָם, וְלָא אַנְשֵׁי הוי”ה. לָאו מִסְתִּים סְתִימָא, אֶלָּא גְרִיעוּתָא, וְלָא גְרִיעוּתָא אַנְשֵׁי הַשֵּׁם סְתָם, מִכְּלָלָא דְאָדָם נַפְקוּ, כְּתִיב (תהלים מט) אָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין, אָדָם בִּיקָר, בְּיָקִירוּ דְמַלְכָּא, בַּל יָלִין, בְּלָא רוּחָא. תְּלֵיסַר מַלְכֵּי קְרָבָא, בְּשִׁבְעָה. שִׁבְעָה. מַלְכִּין בְּאַרְעָא, אִתְחֲזִיאוּ נָצְחֵי קְרָבָא. תִּשְׁעָה דְסַלְּקִין בְּדַרְגִּין, דְּרַהֲטִין בִּרְעוּתְהוֹן, וְלֵית דְּיִמְחֵי בִידֵיהוֹן. חֲמִשָּׁה מַלְכִּין קַיְימִין בִּבְהִילוּ, לְקַמֵּי אַרְבַּע לָא יַכְלִין לְמֵיקָם. אַרְבַּע מַלְכִּין נָפְקִין לְקַדְמוּת אַרְבַּע, בְּהוֹן תַּלְיָין כַּעֲנָבִין בְּאִתְכְּלָא צְרִירָן בְּהוּ שִׁבְעָה רְהִיטִין. סָהֲדִין סָהֲדוּתָא וְלָא קַיְימִין בְּדוּכְתַּיְיהוּ. אִילָנָא דְמִבְסָם יָתִיב בְּגוֹ. בַּעֲנָפוֹי אֲחִידָן וּמְקַנְנָן צִפֹּרִין. תְּחוֹתוֹי תַטְלֵל חֵיוָתָא דִּשְׁלִיטָא בְהַהוּא אִילָנָא בִתְרֵי כְבִישִׁין, לְמֵיהַךְ בְּשִׁבְעָה סַמְכִין סָחֲרָנֵיהּ, בְּאַרְבַּע חֵיוָון, מִתְגַּלְגְּלִין בְּאַרְבַּע סִטְרִין. חִוְיָא דְּרָהִיט בש”ע דִּלּוּגִין, דָּלִיג עַל טוּרִין, מְקַפֵּץ עַל גִּבְעָתָא, דִּכְתִּיב, (שיר השירים ב) מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת. זְנָבֵיהּ בְּפוּמֵיהּ, בְּשִׁנוֹי, נָקִיב בִּתְרֵין גִּיסִין. כַּד נָטִיל גִּיסְטְרָא אִתְעָבִיד לִתְלַת רוּחִין. כְּתִיב וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים. וּכְתִיב (משלי כב) חֲנוֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ. לַנַּעַר הַיָּדוּעַ. אֶת הָאֱלֹהִים, וְלָא אֶת יְיָ’. וְאֵינֶנּוּ, בְּשֵׁם זֶה, כִּי לָקַח אוֹתוֹ אֱלֹהִים לְהִקָרֵא בִשְׁמוֹ. תְּלַת בָּתֵּי דִינִין, אַרְבַּע אִינּוּן. אַרְבַּע בָּתֵּי דִּינִין דִּלְעֵילָּא. אַרְבַּע לְתַתָּא. דִּכְתִּיב, (ויקרא יט) לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה. דִּינָא קַשְׁיָא. דִּינָא דְלָא קַשְׁיָא, דִּינָא בְשִׁקּוּלָא, דִּינָא דְלָא בְשִׁקּוּלָא. דִּינָא רַפְיָא. (דִּינָא) דְּאֲפִילּוּ לָא הַאי וְלָא הַאי. וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב. הַיְינוּ דִכְתִּיב בְּשַׁגַּם וְגוֹ’, הָאָדָם דִּלְעֵילָּא. וּכְתִיב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. (שמות לד) וּמֹשֶׁה לָא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו, הַיְינוּ דִכְתִּיב, (בראשית ג) כָּתְנוֹת עוֹר. קָרַן, דִּכְתִּיב, (שמואל א טז) וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן. לֵית מְשִׁיחָא אֶלָּא בְקֶרֶן, (תהלים פט) וּבְשִׁמְךָ תָּרוּם קַרְנֵנוּ. (תהלים קלב) שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד. הַיְינוּ עֲשִׂירָאָה דְמַלְכָּא. וְאַתְיָא מִן יוֹבְלָא דְהִיא אִימָא, דִּכְתִּיב, (יהושע ו) וְהָיָה בִּמְשׁוֹךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל. קֶרֶן בְּיוֹבְלָא אִתְעַטָּר עֲשִׂירָאָה בְּאִימָּא. קֶרֶן, דְּנָטִיל קֶרֶן וְרֵיוַח לְאָתָבָא רוּחֵיהּ לֵיהּ. וְהַאי קֶרֶן דְּיוֹבְלָא הוּא. וְיוֹבֵל ה’. וה’ נְשִׁיבָא דְרוּחָא לְכֹלָּא. וְכֹלָּא תַיְיבִין לְאַתְרַיְיהוּ, דִּכְתִּיב, (ירמיה א) אֲהָהּ יְיָ’ אֱלֹהִים, כַּד אִתְחֲזֵי ה’ לה’, יְיָ’ אֱלֹהִים אִתְקְרֵי שֵׁם מָלֵּא וּכְתִיב (ישעיה ב) וְנִשְׂגָּב יְיָ’ לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא. (ס”א כַּד אִתְחַזַּר ה’ לה’ וְאִסְתַּלַק י’ פּוּרְעַנוּתָא אָתֵי לְעַלְמָא וְאִי לָאו בִשְׁבִיל אָדָם יהו”ה לָא אִתְקָיָּים עַלְמָא וְכֹלָּא אִתְחָרַב וְעַל דָא כְתִיב וְנִשְׂגָּב וְגו’) עַד כָּאן סָתִים וְאִתְעַטַּר צְנִיעוּתָא דְמַלְכָּא, דְּהַיְינוּ סִפְרָא דְצְנִיעוּתָא. זַכָּאָה (נ”א לְמָאן דְּנָפַק וְיָדַע) לְמַאן דְּעָאל וְנָפַק וְיָדַע שְׁבִילוֹי וְאָרְחוֹי. ברוך יהו”ה לעולם אמן ואמן. (דף קע”ט ע”ב).

Read more: http://www.ha-zohar.info/?p=7073#ixzz3DYbTbTwz

קישור לאתר התמונות של הצדיקים הקדושים

יש ללחוץ כדי לגשת אל itzhaknew.pdf

עלון 99 (4) עלון 100 (5) עלון 101-102 (1)

תופעה נדירה שהתרחשה בארץ…

רמז של הקשת בענן בצורת עיגול

מאת: יוסף בלו
חברים חישבת גימטריה וקיבלתי משהו מפליא
קשת בענן שלוש ושישים מעלות = 3267 = אלף תשע מאות חמישים ואחד שנה לחורבן הבית המקדש

🔸️רמזי דוד 14 וגאולה חדשים 🔸️רמזי הקורונה מאנגליה ממשיכים 🔸️רשת סבן (7) אילבן מגיעה לישראל 

🔮 נדיר 🔮
(בארה"ב)

כל ארבעת הכדורים שנשלפו מהכד הכילו את הספרה 7 , שידועה כמספר מזל בתרבויות ודתות שונות. בעקבות כך הפרס הכספי בהגרלה נאלץ להתחלק בין 1,400 משתתפים

רבים מאיתנו שמעו במהלך החיים שהספרה 7 היא סימן למזל והצלחה.

ארבעת המספרים שיצאו בהגרלה היו 7-7-7-7, מה שהוביל למספר שיא של 1,400 זוכים. כמניין 'דוד'

ושימו לב שבכתבה נכתב "חמישה" אותיות "המשיח"

ראה מאות רמזים נוספים במספר 14 בגלריות דוד המלך

המספר 7 זה גימטריה של מזל 77

המרמז על מעבר לדרגת השבע שמקבלים את השבת נכנסים לעולם המשיח

כזכור

"קבלת שבת = 1234
התגלות השכינה = 1234
התגלות יהוה ומשיח = 1234"

(שבע = 372 = בן ישי)

ביאת המשיח = 776
צירוף מקרים = 776

הנספר 776 זה 77 (שבת) לתוך ה6 (עולם החומר)

לעולם יש 6 רוחות יש ששה ימים בשבוע … 600 = שקר כשהולכים רק עם ה6 זה שקר. צריך להכניס את מימד המזל מימד ה7. ואז מגלים אלוקותו יתברך ומקבלים את ה 67  זה תהליך ההבנה שיש רק ה' בעולם. זה נקרא "בינה =67"

🔸️ המשך רמזי הקורונה מאנגליה 🔸️

חמישה שחקנים מנבחרת אנגליה לא רוצים להתחסן  

(כזכור: חמישה = המשיח) ובבריטניה ששם ראש ממשלתה כמניין "מלך המשיח" אנו רואים  רמזי קורונה רבים. וזה המשך לרמזים שנכתבו בפוסט מרכזי קורונה כאן: 

בבריטניה הכל הפוך. מי שמקבל בוסטר נדבק יותר… 

גולשים יקרים: כדי שנעלה פוסט רמזים נוסף נצטרך לאסוף תרומות עד לסכום כולל של 700 ש"ח. התרומות של כולם יתווספו יחד ויוצגו בעמוד הראשי של האתר. ניתן להקדיש לעילוי נשמת. להצלחה וכ"ו

לתרומה כעת לחץ כאן

עדכון זה לזכות צ"ו וא.מ שתרמו לאתר להצלחת כל בני ביתם ומשפחתו…

🔸️ רשת סבן אילבן מגיעה לישראל 🔸️

שוב המספר שבע ושוב מארה"ב. הרשת הענקית מארה"ב מגיעה

הרשת פותחת 400 סניפים

"ו400 איש עמו…" ארה"ב זה שורש עשו… 400 חנויות "נוחות"

עשיו הלך עם 400 שזה האות האחרונה 'ת' האות שהכי רחוקה מהאלף… התכלית להביא את הרחוק ביותר מלמטה לכיוון הקב"ה דווקא הרחוק משמח את הקב"ה יותר… תכלית היהודי לקרב את כל העולם לה' יתברך…

אין שום מציאות אחרת מלבד הקב"ה הרמזים שאנו רואים מראים לנו שאנו נכנסים עוד לתוך עולם הגאולה…

בעתה = 477 כמניין אתמול 477 שתבוא הגאולה נבין שהכל קרה אתמול רק לא ראינו. כי אנו שקועים בתוך האגו והתאוות שלנו… אבל הקב"ה נמצא כאן איתנו ושומר על כל אחד ועושה לו את הכי טוב בשבילו והכל רק חסד וטוב… 

רצה הקב"ה להשכין שכינתו בתחתונים.
מטרת הבריאה זה לא העולם הבא…

המטרה זה העולם הזה דווקא.

מטרת הבריאה זה לגלות שכאן הקב"ה נמצא איתך והוא מתלבש דרך כל הסובב שלך ודרך כל האירועים שעוברים עליך.
צריך להגיע למצב של "עולמך תראה בחייך…"

ולגלות שהבורא אוהב אותך ומסתתר אחרי כל דיבור ומצב נמצא הבורא. תחשוב מה הוא מרמז לך בכל ה"צירוף מקרים = 776 = שלמות = 776 = ביאת המשיח = 776

מטרת הבריאה זה לגלות את י-הוה כאן דווקא בעולם! לעשות מהלב שלי מקדש מ' קדוש … ראה: סוד המ’ והרמז  

מאמר חזק שרץ ברשת שווה לקרוא

אז אתמול הייתי בשיעור של הרב זיו קצבי.
זה היה אחד מהשיעורים היפים ביותר ששמעתי.
השיעור הזה נשאר בי קצת כמו שנשאר לך טעם טוב וחמימות של איזה משקה חם, רשימו של הרגשה.
וככה הסתובבתי לי אתו בלב מאתמול…
והיום היה לי רגע בהיר, אחרי שקיבלתי איזו הודעה,
ועלו לי כמה מחשבות.

••••••*

הבנתי שעבור כל אדם שמבקש לדעת, יגיע הרגע שבו הוא יבין מה חשוב לו ומה לא.
רגע שבו יתברר לנו, מתוך ניסיון כזה או אחר, מה עיקרי ומה משני, במה הטעם ומהו התפל, במטבח שהוא חיינו.

אדם שמבקש לצבור רכוש, מעמד, כבוד,
הנשמה שלו תהיה ממוקדת בקליפה, וגם כשהוא כביכול עובד את השם אלוקיו, זו עבודה על עצמו, בעיקר…
כי הרי הוא מבקש עזרה מהשם כדי שיהיה לו משהו.
בית, מכונית, מעמד, כבוד…

מי שעבר את השלב הזה והגיע למקום שהוא מבין שהוא חלק ממערך קצת יותר גדול, יודע להשתמש בכלים שהשם משפיע עליו לטובת הכלל ולא רק לרווחתו.

אדם כזה, שהבין שה' הוא הטוב המוחלט,
בדרך כלל יהיה מסופק ומאושר, מטבע הכרת הטוב.
אדם במקום כזה כבר מגיע למצב של משפיע, ולא רק מושפע.

וממילא יתחיל לשאול את עצמו שאלות כמו:
איפה אני מונח?
האם אני עושה כל שיש ביכולתי כדי להשאיר אחרי כמה שיותר יופי, שמחה, טוב, וכמה שפחות נזק?
למי אני בעצם עוזר?

וזאת משום שככל שמשווים צורה להשם יתברך, כך נעשות התכונות האלוקיות יקרות וקרובות.
ארך אפיים, טוב ומטיב, וכו'.

ומאחר שהשם הוא משפיע,
ככל שאנחנו מתקרבים אליו באמת, כך אנחנו מבקשים להשפיע.

מתחילים לשאול את עצמנו,
מה אני באמת נותן מעצמי?
מה אני משאיר ממני פה, על האדמה?

••••••*

למדנו בשיעור אתמול, עם הרב זיו, על ההתייחסות של החסידות לעולם הזה.

בעבר היתה התפישה הרווחת שהעולם הזה הוא מן מסדרון, משחק תיקונים שבו צוברים נקודות זכות וחובה, ומי שהיה ילד טוב נכנס לגן עדן ומי שלא – לגיהנום, חס וחלילה.

על פניו, נדמה שגן עדן הוא העיקר, הפרס… הממתק שמחכה בקצה המסע שהוא העולם הזה.

אבל החסידות מלמדת אותנו שהעולם הזה הוא הוא העיקר!

ולראייה, אילו היה גן העדן העיקר, מדוע היינו צריכים לרדת הנה לכתחילה?
לצבור נקודות?
אם כך הוא, אז כיצד יתכן שלעתיד לבוא כל המערך של הניקוד הזה יהיה בטל ומבוטל?
העולם הוא העיקר.
כאן ועכשיו.

גילוי האלוקות בכל רגע ורגע, כל דקה ודקה, פה ממש.
איפה שקשה ולא ברור. לא רק איפה שקל ונוח.

האם אני זוכר שאלוקים נמצא פה?
האם אני זוכר ששם הויה הוא הפועל כאן, ממש כאן,
לא רק כשכיף לי, אחרי ארוחה טובה, במיטה נוחה,
אלא גם בפנצ'ר בגלגל?
בעבודה שלא התקבלתי אליה?

האם אני נאמן וישר גם כשלא רואים אותי הבריות?

האם כשמישהו מציע לי לחטוא, לעשות דבר אסור, האם יראת שמים מונעת אותי מעשותו?
או שמא יראת אדם היא שמונעת?

האם הייתי פועל בדרך ישרה אם לא היה מחכה לי עונש בסוף המסלול, גשמי או רוחני?

🖤 הרב נתן שיטה יפה לבדוק אם אתה באמת נמצא עם אלוקיך בכל רגע –
לשאול את עצמנו האם למקום שבו אנחנו נמצאים לא היינו מתביישים להביא אתנו את השם יתברך.
אהבתי את הרעיון הזה 🖤

האם אני זוכר שיש רק אחד שרואה הכל פועל הכל?

••••••*

אברהם ויצחק חפרו בורות.

בור = בהמשגה רוחנית – אין מים אלא תורה.
העולם הזה הוא כמו בור, מלא בחול ואבנים, שאברהם ויצחק היו צריכים לחפור כדי לגלות מתוכו את המים, התורה.

אברהם שהיה כולו חסד, באו הפלשתים וכיסו את הבורות שחפר.
תנועה של חסד היא תנועה שנעשית מעצמה. צורך להשפיע של המשפיע ללא קשר למקבל.
בגלל שרק חסד ללא גבול מאפשר פריצות, באו הפלשתים וכיסו בחול (חולין) את הבורות.

בא יצחק, חפר את הבורות שחפר אביו אברהם, אבל הפעם הפלשתים לא יכולים היו לכסות אותם.
מדוע?
משום שיצחק בא בגבורות.
זה אפשר לו לבצע את החסד בדיוק רב יותר, ושם גבול שלא אפשר לפלישתים (ההבל, הקליפות, העולם הזה) לכסות את הקודש בחולין.

אבל יעקב…
יעקב הגיע למדרגה מזוככת, למקום של מיזוג בין חסד וגבורות. לקו האמצע. ולכן ממנו יצאו 12 שבטי-יה.

יעקב כבר לא צריך היה לחפור בורות.
אחרי 14 שנים בבית שם ועבר, כשכבר יצא משם, יעקב חולם את חלום הסולם.

כשהוא מתעורר, הוא מבין ששם הויה פועל בכל דבר ודבר,
וכאן עולה תמיהה גדולה –
יעקב למד 14 שנים תורה בבית שם ועבר, בקדושה עליאית…
האם לא ידע זאת כבר קודם?

אלא, שיעקב הגיע למדרגה חדשה –
הוא כבר לא היה צריך לחפור אבנים וחול, הוא כבר לא היה צריך "לחפור" את העולם הזה כדי לגלות את המים, התורה, האלוקות.
הוא גילה שגם הבור, גם האבנים וגם החול, החולין – הם אלוקות.

כשהשם הוא קונו של אדם והאדם מחובר לקניין הזה –
אי אפשר לקנות אותו בהבלי העולם הזה.
לא בכסף, לא בכבוד, לא בשום דבר.
יש לו הכל כבר עכשיו, ברגע שיש לו הבנה שהכל הוא אלוקות. זה הרגש הטוב המוחלט.
ברגע שיש לנו הרגש מוחלט של טוב, מה יכול להשתוות לו?
מי ימכור שבת אחת שלו, אם הוא יודע את הערך שלה?

כשאדם מחובר לקונו, כיעקב אבינו, הוא יודע שגם 14 שנים של לימוד תורה במקום קדוש וגם העיזים שהוא הולך לרעות עכשיו – חד הם.

כי הכל אלוקות.

וזאת הבקשה של הנשמה.
כי כשהבטן מקרקרת, מרגישים את זה. כשרעבים, מרגישים את זה.
אבל הנשמה לא מקרקרת כשלא מקיימים מצוות.
והנשמה, כל תכלית הירידה שלה לכאן היא לגלות את האלוקות בכל דבר ודבר בגשמיות.

לכן העבודה היא כאן ועכשיו, לכן העולם הזה הוא העיקר.

ציור: בן ישעיהו

 להורדת/ הדפסת   " ערכה של שעה" – 18 עמודים : לחץ  על הקישור :    ערכה של שעה 

לפי כסא  מלך והרי"ח הטוב זי"ע (עמוד ז' בחוברת ערכה  של שעה)

שעת זוהר הקדוש בשבת קודש- שווה לאלף שנה פשט ביום חול

מי שלומד 6 שעות זוהר הקדוש ביום שבת- זוכה לתקן שש אלפים   ימי הבריאה (כל העולם מתעלה על ידו)

 ולפי "אורחות צדיקים- שער השמחה"  אם לומד שעה אחת זוהר מתוך שמחה– ערכו כפול  אלף-  לכן שווה ערך למיליון שנה תורה  פשט של חול

ואם לומד   מתוך יסורים– ערכו כפול מאה= מאה מיליון שנה תורה!!

ושנייה אחת שווה ל 28,000 שנה תורה!

 צא וחשב בלימוד הזוהר הקדוש בשבת -ובכל שעה את/אתה משמח את הקב"ה ומקיים את הפסוק "ועתה יגדל כ"ח ה'"

ערכה-של-שעה-חוברת-56

מסר חשוב מאד

מאת בנימין גולדן

>> לצפייה בקליפ לחץ כאן <<

ט' מר חשון תשפ"א.

עודכן ביום חמישי י' אלול תשפ"א – לרגל הולדת נכדי הי"ו , לרפואתו ולרפואת אמו/בתי אלינור , וב"ה נזכה להכניסו בבריתו של אאע"ה במועדו בבריאות טובה בקדושה ובשמחה רבה.

תורת הרמז

מהי תורת הרמז ומה זה גימטריאות ?

עקב אי הידיעה וההבנה במהות ובחשיבות תורת הרמז ובעיקר בגימטריאות, מובאים כאן , דברים על "קצה המזלג" , ע"מ לסבר את האוזן.

כידוע, על תורתנו הקדושה יש אין סוף פירושים.
וזאת משום שהקב"ה הוא אינסופי, כך התורה, שהיא חכמתו, גם היא אינסופית.

ידוע שיש 70 פנים לתורה וגם בהם יש רבדים שונים ורבים

ואולם יש 4 רבדים עיקריים וחשובים המכונים – פרד"ס:-

פ – פשט.

ר – רמז

ד – דרש.

ס – סוד.

כמעט כולם יודעים ומכירים את ה"פשט" , ה"דרש" וה"סוד".

ואולם , "תורת הרמז" פחות מוכרת ולעיתים אף קצת מזולזלת , הן משום אי ידיעה והן משום חוסר הבנה בסיסית בה.

כמו כן, אין לה "תורה מסודרת" ואין לה ספרים שהם ספרי יסוד כפי שיש לנו ב-3 הרבדים האחרים של התורה

הגימטריאות הן פרק בתורת הרמז , פרק חשוב , אך הן לא הכל.

תורת הרמז לא מוגבלת לרובד מסויים של התורה והיא נמצאת בכל רובד וכוללת כל אחד מהרבדים הנ"ל !!!

מה כוללת תורת הרמז ?

צורת האותיות, חשבון האותיות (גימטריאות), תמורת האותיות(א"ת ב"ש, אל בם, אי"ק בכ"ר…), ראשי תיבות, סופי תיבות, נוטריקון, מילוי האותיות, אותיות לפני, אותיות אחרי, המספר מסתתר , נקוד האותיות , אור חוזר(למפרע) , הפיכת מספרים לאותיות, אותיות מנצפך, מיקום האותיות , גימטריה קטנה, גימטריה גדולה וכו'…

תורת הרמז היא כה גבוהה עד ש"הזוהר הקדוש" משוה אותה לסוד ואף מכנה אותה "ראייה" (במקום רמז ) , כמו בזהר שם כתוב :-"תא חזי"(בוא וראה).

תורת הרמז היא התורה המתגלה לציבור הרחב ממש לפני התגלות משיח בבחינת "ויקבר אתו בגי"(בגימטריה) שהוא בסוד ובבחינת "כל גיא ינשא"- שתורת הרמז תתנשא בקרוב מעל שאר הרבדים

סיכום ביניים

תורה שבכתב ותורה שבע"פ-הגוף

זהר קבלה וחסידות – הנשמה

תורת הרמז- תורת משיח- נשמה לנשמה

מקורות חשובים המאירים על תורת הרמז והגימטריאות:-

"זהר חדש"- "גימטריאות וחשבון וכ'ו…משם נכנס האדם לדעת מעלה".

"הרמב"ם"-(באגרת לחכמי פרובנס):-

"דעו רבותי , שאין ראוי לנו להאמין , אלא באחד משלושה דברים-הראשון שתהיה עליו ראייה ברורה מדעתו של אדם, כגון חכמת החשבון גימטריאות והתקופות…"

"הרמ"ק" – בספרו "פרדס רמונים":- "ידיעת סודות תורתנו הקדושה הוא על ידי הצרופים, גימטריאות, התמורות , ראשי התיבות, סופי התיבות, תוכי התיבות, ראשי הפסוקים, סופי הפסוקים, דילוג אותיות וצרוף אותיות"

"הגר"א"-"רמז הוא פתח שער הסודות".

"רמב"ן"-ב"מאמר הגאולה" מרחיב ומחשיב את מעלת הגימטריאות והרמזים שיוצאים מהפסוקים שבתורה.

"הגר"א"-על הפסוק כל "גיא ינשא"- "שלעתיד לבוא תתנשא ותתרומם עוד יותר תורת הרמז".

וכן מצינו ב"זהר" (תקו"ז קכ):- "כל גיא ינשא", אלו גימטריאות פרפראות לחכמה"

ובספר "פענח רזא" על הכתוב בדברים :-

"כי לא דבר רק הוא מכם" הוא כותב ש:-

"כי לא דבר רק הוא מכם"= 679= גימטריאות !!!

שאין דבר שהוא ריק מהתורה ,ותמיד תוכל למצוא ולחדש בה על דרך הרמז והסוד

בשיחות מוהר"ן(אות רג) אמר:-"התורה שלי גבוהה מאוד , ובכל מקום שאני משתמש עם צירופי אותיות , דהיינו הראשי התיבות, סופי התיבות, וצירופים, היא גדולה ביותר".

"המאירי" (אבות):- "לאחר שישלים עצמו בחכמת התלמוד, יתחיל בחכמת האחדות . והמבוא להם הם תקופות ומזלות גימטריאות ומהן יבוא לטבעיות ולאלהות"

"רבינו בחיי"-"תקופות וגימטריאות מעוררות את הכח השכלי ומביאים אותו להרבות בידיעה האלוהית".

"החתם סופר"(תורת משה דרוש לי טבת) – "אל גנת אגוז ירדתי".
"גנת"-ר"ת-גימטריה, נוטריקון, תמורה .
ועל כן, יש באגוז ד' קליפות:-העליונה רע ומר, ואיננו ראוי אלא לצביעה, והיא קליפת החכמה היונית , רע ומר ואינו אלא צבוע. קליפה שניה- המשמרת את הפרי היא פרוש הפשוט שאין מקרא יוצא מפשוטו, והוא משמר תוכו ועל ידו מטלטלים את הפרי.
והקליפה הדקה הנאכלת עם הפרי היא כל דרשות חז"ל להוציא מהם עקרי המצוות דינים ומשפטים על דרך הפשוט.
ועיקר המאכל הוא מעשה מרכבה וסודות המצוות והיינו "גנת אגוז". האור הגנוז רמוז בו.
גנת=453=מלך המשיח.
שבימיו כל "גיא ינשא", ותורת הרמז תתנשא ותתעלה מאוד.

ראו דברים מדהימים ואפילו מפחידים מאוד:-

"זהר חדש"(תשט"ז קטז)-"כל מי שלא יודע גימטריאות וחשבונות, עתיד לרדת לשאול, כמו שבארוה במדרש "כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה"

"המתוק מדבש"- "שהגימטריאות מייחדות קוב"ה ושכינתיה, ומי שאינו מייחדם עלול להיכשל בעבירות שמורידות אותו לשאול".

"הזהר הקדוש"- (בראשית מו) -"כל החשבונות בסיהרא". כלומר, כל החשבונות בלבנה, שהיא בבחינת השכינה בגלותה , ולכן כל החישובים הם ע"מ להביא למילואה ותיקונה.

זהר (פנחס רכ ) – חשבון זה הוא עולם התלוי בדיבור". כי עקר ההתבודדות הוא חשבון הנפש- לחשב חשבונו של עולם , לקשר הכל לאחד לתכלית -"נשגב שמו לבדו" וע"י כך לבטל את הרע שפירושו הריחוק מאחד(למו"מ נא).
ובהתבודדות מגיעים את בבחינת והמה בקשו חשבונות רבים", כי תפקידנו להפוך הכל לחשבון אחד בפה בלב ובנשמה- ככתוב "שמע ישראל…ה' אחד"

"תורת הגימטריאות"

*ובברייתא הנדפסת
בסוף "מסכת אבות"- מפורטות שם 32 מידות שהתורה נדרשת בהן , והמידה ה-29 היא "הגימטריא". ובאריכות רבה מפורט במדרש רבה (קורח פרשה יח סימן כא).

ו"בפרקי אבות" בסוף פרק ג' כתוב:-"רבי אליעזר בן חסמא אומר קנין ופתחי נידה , הן גופי הלכות. תקופות וגימטריאות , פרפראות לחכמה

מכאן , כנראה, נובעות התפיסה והטעות הגדולה באשר למעמדן ומקומם של הגימטריאות וזאת עקב , כך נראה לי, המילים "פרפראות לחכמה"….

ואולם , וכפי שכבר אמרו שאם "קנין ופתחי נידה הן הן "גופי" ההלכות , הרי ש"תקופות וגימטריאות" שהן "פרפראות לחכמה" -הרי הן הן "הנשמה" של הגוף והן העיקר

"סוד גימטריאות" – שעל ידן נעשים עיניים לשכינה" ,"שהיא עולמתא שפירתא דלית לה עיינין"(זהר משפטים צה) , היינו שמקבלת הארת החכמה הנקראת עיניים-ואז ממלאות בשפע להשפיע לעולמות ביש"ע שזה סוד הפסוק "עינייך ברכות בחשבון על שער בת רבים", היינו לתקן את "חשבונות רבים", לקשר הכל לאחד שזו עיקר החכמה .
ולכן,
"חכם" =68="הכל אחד"=חיים

ובגימטריה גדולה "חיים"=628=אורייתא

אותיות מנצפך

אלו 5 האותיות הסופיות/הכפולות אשר יכולות לקבל גם ערך גימטרי שונה מהאותיות הרגילות שלהן:-

לאחר האות האחרונה ת'(=400) מתווספות האותיות הסופיות:-

ך=500.

ם=600.

ן=700.

ף=800.

ץ=900.

אות גדולה/רבתי

האותיות הגדולות בתורה מקבלות ערך של אלפים:-

א' רבתי=1000.

ב' רבתי=2000.

ג' רבתי=3000….

"הוספת הכולל"

ועניין הוספת המילה("הכולל") לחישוב הרגיל הוא סוד גדול, כי הנה הכולל הוא בחינת "שער החמישים" הכולל את כל מ"ט השערים("ערבי נחל נח"ל) , כי משה רבינו הוסיף יום אחד מדעתו (שבת פז)-היינו בחינת הוספת מספר 1 לכולל, שזהו הכח של הצדיקים הגדולים…."

וזה בבחינת "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון" אלו המושלים ביצרם. כי "חשבון עיר סיחון", היינו שיחה והתבודדות , בבחינת חשבונות וגימטריאות….

הערה:-

הכולל"=91=הויה אד-ני

מדוע , לכאורה , ישנה גישה מזלזלת כלפי תורת הרמז ובדגש על גימטריאות ?

פרוש הגר"א על הזהר(פקודי רנה)- "קליפה ירוקה פישון פשט, ובה אין צריך הכאה. וכד מטו לקליפה תנינא, דאיהי תקיפא רמז -בהו, שם "כל הולך על גחון", "ולא ידע איש את קברתו", ושם האי נחש קשור לון".

רואים שעל תורת הרמז יש נחש חזק ותקיף והיא שייכת לנהר הגיחון , שורש הנחש שנקרא גחון.

והאותיות שלפני "נחש" הן "רמז" ואותיות שלאחר "נחש" הן "סטת" :

מ נ ס

ז ח ט

ר ש ת
__ _ _
247 358 469

סה"כ=1074=שיר השירים .

עליו נאמר שהוא קודש קודשים.

והמספר המסתתר בין אותיות המילה "גימטריאות" הוא 858 כמניין "קדש קדשים"

נחבר אותיות לפני ואותיות אחרי כך:-

247+469=716.

פעמיים נחש=716

(358×2=716)

כלומר, סה"כ יש לנו 3 פעמים נחש עם המילה נחש !!!

ומשום ש:- נחש=358=משיח , הרי שזהו "נחש תקיפא" היושב על תורת הרמז

וכן המילה "גימטריה" לפי חשבון מיקום האותיות, המניין 70=סוד.

ואותיות "רז"(סוד) נמצאות במילה "רמז" והאות מ' רומזת על "משיח" הכלוא ע"י ה"נחש".

רז=207=אור. הוא אורו של מלך המשיח המופיע כבר בראשית הבריאה.

ולכל מי שרוצה להעמיק שיקרא את הספרות בת ימינו כמו ספר "תורת הרמז" של הרב יקותיאל פיש("סוד החשמל") ו/או את ספריו של הרב שמואל יניב תלמידו של הרה"ג הרב יצחק גינזבורג שליטא וכמובן את ספריו של הרב יצחק גינזבורג ועוד.

תורת הרמז היא- תורת משיח; התורה שמתגלה ונחשפת לפני ביאת המשיח ובזמן התגלותו היא תתנשא ותתרומם לעיני כל ובקרוב מאוד , אכי"ר.

ואולם ע"מ לזרז את ביאת המשיח עלינו לצפות , להתפלל , לבקש ולדרוש באמת את:-

מלכות ה"

מלכות בית דוד- משיח.

בניין בית המקדש השלישי

וחזרה בתשובה ומאהבה של כל אחד מעם ישראל- לאלהינו שבשמים

רק משיח יפסיק את המגפה ואת הפירוד ושנאת החינם

משיח-ר"ת-
משיח יבטל שנאת חינם

משיח-ר"ת-
משיח שיבוא יביא חיסון.

המשך חודש הסליחות והתשובה בקדושה בשמחה ובבריאות טובה לכל עם ישראל.

שנה טובה וחג שמח כתיבה וחתימה טובה

🕍💎🕍💎🕍💎🕍

מיאמי/פלורידה

ב"ה בקרוב בישראל

🕍ציון דוד סיבוני🕍

>> הסבר סוגי גימטריה כאן <<

מאת עמיחי:

😰👁😰

י ד י ע ו ת
א ח ר ו נ ו ת
(טור דעה)

"לפעמים צרת רבים היא חצי נחמה: לא במקרה הזה. הקורונה מאמללת את כל הממשלות בדרך דומה, אבל בסוף, כל ראש ממשלה צריך להיבחר בנפרד. האתגר כפול: לקבל החלטות קשות, לא פופולריות, בתנאים של אי־ודאות, ולשרוד את ההחלטות האלה פוליטית. שום דבר שעשה בנט בעבר לא הכין אותו לאתגר בסדר גודל כזה – לא הצבא, לא ההיי־טק, לא מועצת יש"ע, לא לשכת נתניהו ובוודאי לא הספרון שפירסם בשנה שעברה, תחת הכותרת " איך לנצח מגפה ". חזרתי אל הספרון השבוע. עצרתי בשער הספר: חץ ירוק שמנתץ לרסיסים, באחת, נגיף שחור. כמה קל, כמה הירואי, כמה תלוש מהמציאות. תנו לחץ לנצח"

⬆️🤯⬆️

מדובר בראש ממשלה מגלומן שחשב מראש רק על הכסא. מנותק לחלוטין – חובבן. הכי לא מתאים.
טובתו האישית – ולעזאזל העם.

מידה כנגד מידה – זו כל התורה .

פתחת בנאום חוצב להבות
מר ונמהר. פנית לביבי במילים קשות מאוד – לעיני כל ישראל.
הנאום היה חריף מאוד – עז פנים שכמוך.
ברוב יהירותך מיהרת ופרסמת ספר
"איך לנצח מגפה "

עכשיו – תתמודד !
אבל בשיא המגפה אתה בורח עם משפחתך לחופשה מיותרת בצפון.
מ נ ו ת ק (!)
נשארת ל ב ד להאבק במגפה.
כולם עזבו אותך – גם הלפיד וגם עוכר התורה "מריצה"
זאת אחלה "מידה כנגד מידה".

הכל מהשם יתברך. סימני על לגאולה.

"איך לנצח מגפה" – סימן לגאולה – התשפא = 1358 רגיל !!!