הכנות אחרונות לקראת הגאולה
 
כי לה' המלוכה

הרצאה חדשה! המלחמה האחרונה בשנת 2015 – תשע"ה. הרצאה עשירית בסדרה

סדרת צפנים יחידים בתורה + גימטריות נדירות המראים בברור את הצפוי להתרחש השנה – הקשר לצוק איתן ועוד..- באם לא ראית את 9 ההרצאות הקודמות חובה לראות! פתרון סוד דניאל ועוד.. לכניסה לדף ההרצאות לחץ כאן   ראו גם את הסרט המשלים "תשע"ה עת צרה" 3 צפנים 8' דקות [widgetkit …

תיעוד רמזים אחרונים: דליפת הנפט בעברונה – רמז נוסף לשער החמישים והקשר לי' טבת נפילת הממשלה לאחר 671 יום

רמז שקשור לשער החמישים . ביום ד' 3.12.2014 נשפכו כמויות גדולות של נפט בנגב שגרם לזיהום הקרקע במקום שנקרא 'עברונה'  מעניין שעברונה = אותיות עבר נ…  (נ'=חמישים – שיצאנו ממצרים כמעט הגענו לשער הנ'..) ומעניין שפרסמו בערוצי החדשות 'שחמישים' שנה לא יספיקו לתקן הנזק…. למה נקבו דווקא במספר 50 ?? …

הסרט: אובמה נחש 3 – קריסת הערב רב – ביאת אליהו – שער החמישים – רמז רעידת אדמה בנ'פאל | מתעדכן |

עדכון 26.4.2015 – האסון בנפאל: רמז למשכילים בלבד – רעידת אדמה חזקה התרחשה ביום 25.04 למחרת 26.4.2015 התרחשה רעידה נוספת בעוצמה 6.7 תהליך גילוי אליהו בעיצומו: שימו לב יש פעם אחת בכל התורה בדילוג אותיות את הביטוי "התשע"ה אליהו" ויש פעם אחת! בכל התורה את המילים "התאריך נפל" מה הסיכוי ששני …

המשיח קיבל אור ירוק. הרב זיסהולץ | מטבע נדיר התגלה |שלטים נגד ביבי | יום הגאולה בגימטריה

 מה צריך להכין לקראת המלחמה?… וזה לא אוכל!

בס"ד מאת ציון ס.

יש 2 שלטים בולטים נגד ביבי
"אתה הראש אתה אשם"

"מחריב את ישראל"

אז בואו נראה איך הקב"ה מכניס את המילים לקופירייטרים אכולי הקנאה והשנאה:-

מחריב את ישראל =1202

התגלות משיח= 1202

משה בן עמרם במלך המשיח= 1202

מלך המשיח במשה בן עמרם= 1202

שימו לב:-

"אתה אשם"=747

משה בן עמרם= 747 !!!

מחריב ישראל*= 802=בנימן

מחריב=260

פינחס אליהו= 260

מחריב*=261

אירן=261

ביבי יחריב את אירן…

ישראל=541

מצאתי=541

"מצאתי דוד עבדי"…

אתה הראש=912

איראן=912

בן אחר*=912

ראשית*=912

אתה הראש*=913

בראשית=913

אתה תצוה=913

בראשית במילוי= 1820

הפסוק ה-1820 בתורה הוא:-

"החדש הזה לכם…"

החדש הזה לכם= 424

משיח בן דוד= 424

כי אני ה' רופאך= 424

היכונו להתגלות משיח בן דוד🙏🕍

עדכון 16/4/24 נוספה תמונה חדשה

אכן דרך אירן נראה בישראל גאולה = 45 וחמור לבן... של משיח

עדכון 15-4-24 נוספה תמונה חדשה

ה 45 גאולה היא עצם המציאות... ראה מלא רמזים בפוסט רמזי אירן. חרבות ברזל 4#

עדכון 12/4/2024 נוספו 2 תמונות חדשות

הנער בן ה14 רועה הצאן שנרצח בבנימין הי"ד - שמו בנימין אחימאיר (הכי מאיר) בנימין אחימאיר = 432 בן פרצי = 432 גילו '14 = דוד' דוד היה רועה צאן - פרסום ראשון בשעה 14:37 = משיח הויה

האינפלציה האיראנית 358 = משיח 66 = בן דוד
לחץ כאן לפתיחת התמונות הבאות

מאת עמיחי 💌💌"שנה אחת"💌💌

מטבע משנת 132 לספירה התגלה בישראל: מה כתוב עליו?
מטבע נדיר מימי מרד בר כוכבא, ועליו השם "אלעזר הכהן" בכתב עברי קדום, התגלה במדבר יהודה. על המטבע מופיע הכיתוב " שנה אחת לגאלת ישראל ", המטבע התגלה בשמורת הטבע מצוק ההעתקים.

☝🏻☝🏻☝🏻

מתי מתחילה אותה "שנה אחת" ❔

עוד שנה אחת = 844 רגיל
(התגלות)

עוד שנה אחת להתגלות = 1718 רגיל

המספר הזה מזכיר
לכם משהו ❔

כב בתשרי – תשפד = 1718 רגיל

מכאן ☝🏻תקחו שנת אחת לגאולה….
אנו עדיין בחושך כבד
עוד שני צירים לא קלים לפנינו
(והלוואי ולא יהיו)
☝🏻💥☝🏻

גם במסתתר

סוד "שנת אחת" – גאולה = 806 מסתתר
(כב בתשרי)

סוד "שנה אחת" – משיחגאולה = 1358 מסתתר

סוד סיום "שנה אחת" – תשפד = 1234 מסתתר

סוד "שנה אחת" = 750 מסתתר

כמו….
ששת ימי המעשה = 750 מסתתר

סוד – "ששת ימי המעשה" = 806 מסתתר

סיום – "ששת ימי המעשה" = 878 מסתתר
(משיח – מילוי)

סיום – "ששת ימי המעשה " – תשפד = 1234 מסתתר

כמניין…

"קריעת ים סוף" – תשפד = 1234 מסתתר

"תיבת נח" – תשפד = 1234 מסתתר

שימו 💌

סוף "שנה אחת" – כב בתשריתשפד = 2024 מסתתר

106 = קו
384 = משיח הויה
336 = פורים / חמור לבן
1616 המספר החזק של השנה

פורים זה לא רק יום. זה מטאפורה לכל המציאות העתידית
106×4=424

106×3=318

ליל שמורים=666

התיקון הכללי=666

הכל בין פורים לליל הסדר

ליל הסדר(+1)=340

פרס=340

סגולת האבן של האריז"ל לחזרה בתשובה/ ירידה לתרבות רעה/ ירידה ביראת שמים. בדוק ומנוסה!..

_

עלון 1540 תשפד סגולה לחזור בתשובה- לבנה ששמים בתנור- כותבים עליה הבקשה- ואחכ מניחים על קבר של תנא

עלון מס' 1540 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – ז' כסלו – שנה רביעית תשפ"ד

מדה כנגד מדה – "סגולה לחזור בתשובה" שכר ועונש – חלק ש"ח

סגולה לחזור בתשובה- לבנה (שהיתה בתנור) ששמים על קבר של תנא

סגולת האבן מהאריז"ל לחזרה בתשובה

עור של נחש, מגינה על הנושא אותו מכל כלי משחית!

סגולה לחזרה בתשובה

סגולה לחזור בתשובה- לבנה (שהיתה בתנור) ששמים על קבר של תנא

סגולת האבן מהאריז"ל לחזרה בתשובה

  1. יקח לְבֵנָה חדשה (אין הבדל אם זה מלבן או מרובע, אבל צריך שהפינות של הלְבֵנָה תהיינה מרובעות).
  2. צריך להניח את הלְבֵנָה בתנור, ולאפות חלות לשבת (דווקא באפיה שנעשית ביום שישי) והלְבֵנָה נשארת בתנור כל זמן האפיה. (אפית החלות לא קשורה להפרשת חלה)
  3. אחרי אפיית החלות, מוציאים רק את החלות, אבל את הלְבֵנָה משאירים בתוך התנור במשך כל שבוע הבא עד יום שישי הבא, וביום שישי הבא אופים עוד פעם חלות (יוצא שהלְבֵנָה היתה בתנור במשך שתי אפיות ובין אפיה לאפיה הלְבֵנָה נשארת בתנור) התנור צריך להיות דלוק רק בשעת אפית החלות אבל בין אפיה לאפיה, התנור לא צריך להיות דלוק.
  4. אחרי שתי האפיות צריך לכתוב על הלְבֵנָה את הנוסח הבא "פלוני בן פלונית וכשם שהלְבֵנָה זה בוער בתנור אש כך יבער הלב של פלוני בן פלונית שיצא לרעה שיהפוך ליבו לשמים לטובה" (כותבים את השם פעמיים).
  5. מי שכתב את הנוסח הנ"ל על הלְבֵנָה, יאמר בפה את הנוסח שכתוב על הלְבֵנָה שלש פעמים (דוקא מי שכתב יאמר).
  6. יקח את הלְבֵנָה לקבר של קדמון או של תנא או של אמורא, ויניח את הלְבֵנָה על הקבר (אפשר לשלוח מישהו, להניח את הלְבֵנָה על הקבר).

7 . בספרים כתוב שיניח את הלְבֵנָה על הקבר לכמה שבועות, ולכן יש ענין להשתדל להניח על קבר שלא מורידים.

  1. אפשר לכתוב כמה שמות על אותה לְבֵנָה, רק על כל שם יכתוב את הנוסח המלא "פלוני בן פלונית וכשם שלְבֵנָה זו…" "פלוני בן פלונית וכשם שלְבֵנָה זו…"
  2. הסגולה מועילה לא רק להורים על ילדיהם ולא רק על קרוב משפחה, אלא על כל יהודי גם בלי קשר משפחתי. (יש מעלה שהורים יעשו את הסגולה לילדיהם).
  3. הסגולה מועילה לא רק על אחד שירד מהדרך ופרק עול, אלא גם אם יש רק ירידה בתורה ויראת שמים, הסגולה מועילה.
  4. החתם סופר כותב את הסגולה ובתוך דבריו הוא כותב "יניח את האבן איזה שבועות ותראה פלאים" והחת"ס מסיים "בחון בדוק ומנוסה ברוך הוא וברוך שמו".
  5. בספר הזכירה כתוב "והנח שמה שבוע אחד ותראה פלאים וזה בדוק".
  6. מי שעושה את הסגולה, אסור לו לחשוב שאני עושה את זה כי אין לי מה להפסיד, אלא צריך לדעת ולהאמין בבירור, שהתנא (או כל צדיק) מליץ יושר תחת כסא הכבוד עבורו, וצריך גם להאמין לחת"ס וספר הזכירה שזה בחון בדוק ומנוסה, ושהוא יראה פלאים.
  7. מי שיעשה את הסגולה עם הרגשה כזו, הוא יזכה בעז"ה לראות פלאים.

===========————–==========

שאלה?

שמעתי שיש סגולה להחזיר אנשים בתשובה, שכותבים את השם של האדם שרוצים שיחזור בתשובה על גבי אבן (לבינה או בלאטה), ומניחים אותה בתנור יחד עם החלות של שבת, ומשאירים שם שבועיים, ואח"כ מניחים את הלבינה על קבר של צדיק. רציתי לדעת מה הם הפרטים המדוייקים בסגולה זו, ומה הנוסח שצריכים לכתוב בלבינה, כי שמעתי בזה כל מיני אופנים שונים.

להלן פרטי סגולת הלבינה בשילוב המקורות (מתוך ספרי הקטן שושני ציו"ן – עודנו בכת"י).

סגולה ידועה לעורר לחזרה בתשובה למי שיצא בתרבות רעה ח"ו, לקחת לבינה (לבינה חדשה ולא משומשת) ולשים בערב שבת בתנור שהוסק לאפיית חלות לשבת, ולהשאיר את הלבינה שם כל השבוע עד אחרי אפיית החלות שבערב שבת השניה, ואח"כ יקח הלבינה ויכתוב עליה שמו של האדם שיצא לתרבות רעה ר"ל (שמו ושם אמו – פלוני בן פלונית), ויכתוב גם: "וכשם שהלבינה זה בוער בתנור אש, כן יבער הלב של פלוני בן פלונית שיצא לתרבות רעה, שיתהפך לבו לשמים לטובה", ואח"כ יקרא בפיו את הנוסח הנ"ל ג' פעמים. ואח"כ יניח את הלבינה על קבר של צדיק, באופן שיעמוד שם לפחות שבוע אחד[1]. וישנם מגדולי ישראל בדור האחרון שהיו תומכים מאוד בסגולה זו ומפרסמים אותה[2]. ויש מייחסים סגולה זו לרבינו האריז"ל[3].

ונאמרו בזה כמה פרטים ושינויים:

א. במקורות מופיע דצריך שיהיה "תנור אש"[4]. ומ"מ תנור של חשמל שיש בו גוף חימום המתאדם, מסתברא דדינו כתנור של אש[5]. ומיהו יש מי שאומר שלצורך סגולה זו, צריך שיהיה תנור של מאפיה דוקא, ושיהיה התנור בשימוש כל השבוע פרט לשבת[6].

ב. יש להכניס את הליבנה כאשר התנור כבר התחמם, אך לפני הכנסת הבצק של החלות[7]. [ויש מי שהוסיף בזה, דצריכים להניח את החלות על גבי הליבנה, אך אין לזה מקור מוסמך כלל[8]].

ג. לגבי נוסח האמירה, יש נוקטים שצ"ל "בערה בתנור" (לשון עבר) ולא "בוערת בתנור" (לשון הווה)[9]. ויש שנקטו נוסח אחר לגמרי, דהתייחסות היא כלפי התנור ולא כלפי הלבינה: "כשם שזה התנור מתחמם לכבוד שבת, כך יתחמם ליבו של פלוני בן פלוני לאהבת ה' ולמצוותיו"[10].

ד. יש שנקטו, דנוסח "כשם שלבינה זו וכו'" אין צורך לכותבו בלבינה, אלא רק לאמרו בפה, אבל שמו של האדם ושם אמו, צריכים לכתוב בליבנה[11]. ואולם ברוב המקורות מבואר דצריכים לכתוב כל הנוסח בלבינה (פעם אחת) וגם לומר בפה (ג' פעמים)[12]. ויש שכתבו לדקדק שהנוסח יהיה כתוב בשורה נפרדת מתחת לשורת השם[13].

ה. לפי הסוברים דיש לכתוב את הנוסח על גבי הלבינה, יש לכתוב אחר שהוסרה מהתנור בשבת השניה[14]. ואולם יש מי שכתב, שצריכים לכתוב דוקא לפני שמכניסים לתנור בשבת הראשונה, ואם נתקלקלו האותיות מחמת החום, לכתוב שוב, ואז להניח על קבר הצדיק[15]. ושיטה שלישית נמצאת בכת"י של היר"א ז"ל, דיש לכתוב את הנוסח בערב שבת השניה ושוב להכניס לתנור, כלומר מניחים בשבת הראשונה בלי כתיבה, ומשאירים בתוך התנור כל השבוע, ואח"כ בערב שבת השניה כותבים את הנוסח וגם אומרים את הנוסח ג' פעמים, ושוב משליכין לתנור שהוסק לחלות, ואח"כ מוציאים כדי להניח בקבר הצדיק[16].

ו. יש מי שאומר, שהכתיבה הנ"ל צריכה להיות בכתב אשורי[17].

ז. ובענין טיב הלבינה, יש שכתבו דצריך שהלבינה תהיה דוקא בצורת מלבן[18]. ויש שכתבו דאין צורך שתהיה דוקא מלבן, ואפשר מרובע, והעיקר שלא יהיו צדדים מעוגלים אלא שיהיו כל הפינות מרובעות[19].

ח. י"א דצריך שתהיה הלבינה עשויה מחימר (ולא מאבן וכיו"ב)[20]. וי"א דגם חרס (קרמיקה) מרובעת היטב, מהניא[21]. ויש שנהגו לייצר בעצמם את הלבינה ע"י חימר[22]. ויש שנקטו דאין צורך בלבינה דוקא אלא העיקר שתהיה אבן חלקה[23].

ט. יש מי שכתב, דצריך שהלבינה תשאר שלמה לאחר שמוציאים אותה מן התנור[24].

י. יש מי שאומר, דכאשר מניחים את הלבינה במצבת הצדיק, עדיף להניחה דוקא בראשו של הצדיק[25]. ועכ"פ צריך שתהיה על המצבה ולא לידה[26].

יא. יש שנקטו, דמה שכתוב להשאיר את הלבינה על קבר צדיק למשך שבוע אחד, היינו באופן שתשאר שבת אחת[27]. ויש שנקטו דצריך שתשאר "איזה שבועות"[28].

יב. יש מי שכתב, דלפני שמניחים את הלבינה על מצבת הצדיק, יש לבקש מהצדיק מחילה[29].

יג. יש מי שכתב, שהסגולה הנ"ל מועילה רק למי שיצא לתרבות רעה ממש, ולא למי שזקוק לחיזוק ביראת שמים[30]. ואולם גדולי הדור האחרון[31] המליצו על סגולה זו גם עבור נערים שנחלשו ביראת שמים באופן משמעותי, אע"פ שלא יצאו לתרבות רעה כפשוטו.

[1] סגולה זו יש בה הרבה "גירסאות", וכאן הבאנו את הסגולה באופן שמופיעה במקור שנראה לכאו' הקדום ביותר, והוא ספר הזכירה (המבורג תס"ט) למוהר"ר זכריה סמינר מווילנא זלה"ה דף ח"ן ע"א. ואחריו העתיקו בספר דרך ישרה (ליוורונו תקמ"ח) למוהר"ר ראובן ן' אברהם זלה"ה, שער הסגולות דף פ"ד ע"ב, ובספר דגל מחנה יהודה להרה"ק רבי יהודה צבי מסטרעטין זצוק"ל בסוף הספר בקונטרס הסגולות (בעמוד האחרון), ועוד רבים (כפי שנזכיר בהמשך).

ובאופן כללי, בספרי סגולות מצוי לרוב סגולות שמתבססות על סוד זה של שריפת חומר גשמי לצורך "שריפת הלב" לטובה, אך באותם סגולות בדרך כלל המטרה היא להשיג אחוה בן איש לרעהו ולא בין אדם למקום. ולכו חזו להג"ר יוסף צוברי זלה"ה בספר אמת ואמונה סי' ל"ח ובהערה שם, עיי"ש.

[2] הרה"ג ר' ישראל יעקב פישר זצוק"ל מח"ס שו"ת אבן ישראל.

[3] ספר הזכירה שם. והגאון מוהר"ר רפאל אוחנא זצ"ל בספרו מראה הילדים מע' ת' אות א'. והמקובל מוהר"ר אברהם חמווי זלה"ה בספרו האח נפשנו מערכת תיקון אות ג'. וכן הוא בכתבי יד קבלה מעשית המיוחסים להיר"א זלה"ה דף מ"ו ע"א, שכתב בסוף דבריו שמקור הדברים הוא מכתבי האר"י ז"ל.

[4] ספר הזכירה הנ"ל.

[5] כדמצינו ברמב"ם פי"ב מהל' שבת ה"א, דהמחמם את הברזל הרי זה תולדה של מבעיר וחייב בשבת. וראה נא בעניינו מה בענין אם גוף חימום נחשב כאש ממש (ובענין ביאור דברי הרמב"ם הנז' והחולקים עליו) בספרי הדל ללקוט שושנים ח"ה שורש ב' נספח ב' סימן ב', עי"ש בארוכה בס"ד.

[6] הרה"ק ר' חיים הכהן פרחיה זצ"ל (המכונה "החלבן"), כך שמעתי בשמו מהרב נסים כפיר הי"ו (שהיה משמשו בקודש רבות בשנים). איברא דלפי מה שהבנתי ממנו, הטעם שהצריך תנור של מאפיה אינו מפני שצריכים שיהיה "אש" ממש (ואפשר דמועיל גם חשמל, ובפרט שגם במאפיות רוב התנורים כיום הם חשמליים פרט לתנורים לייצור "לפות") אלא היינו טעמא מפני שצריך שהיה תנור שפועל כל הזמן במשך כל השבוע פרט לשבת (ואם פועל בשבת ח"ו לא מהני).

[7] שו"ת מנחת משה (למוהר"ר משה נתן נטע יונגרייז זצוק"ל אבדק"ק טיסא פירעד) הנדמ"ח בסוף הספר עמ' שי"ח. ובאמת כן משמע מלשון ספר הזכירה הנ"ל וספר דרך ישירה הנ"ל (ועוד אחרונים שנזכיר בהמשך), דצריך להכניס את הלבינה בערב שבת הראשון לאחר שהתנור כבר הוסק לשם אפיית חלות, אלא דלא מבואר שם דיש צורך להכניס טרם אפיית החלות, אלא אפשר דסגי להכניס בתנור שעודנו חם מה שהוסק לצורך החלות.

[8] שו"ת דברות משה בובליל ח"ב בקו' מילאוים לשמחת בנים עמ' ל"ח, בשם "זקן אחד". והרגיש שם המחבר דלא נראה כן מלשון הספרים שמביאים את הסגולה.

[9] ספר רפאל המלאך ערך "תשובה". ועוד. ולכאו' לפי מה שיבואר בהמשך בשם כתבי יד המיוחסים להיר"א ז"ל, דאחרי הכתיבה צריכים להכניס שוב לתנור הבוער, מתיישב היטב כתיבת נוסח "בוערת" בהווה, כי כותבים על שם סופה שתהיה בוערת.

[10] ספר שימוש תהילים כהן מזמור צ'.

[11] ספר דגל מחנה יהודה הנ"ל. וכן נקט בספר שימוש תהילים כהן מזמור צ' [איברא דבשימוש תהילים אפשר דנקט כן מפני שסובר דהאמירה מתייחסת לתנור ולא ללבינה, כמובא לעיל, וממילא אין מקום לכתיבה על הלבינה].

[12] ספר הזכירה הנ"ל ודרך ישרה הנ"ל, ובאוסף כת"י הנ"ל, וכך היא פשטות העולה לפי הלשון שהובאה סגולה זו בספר שם טוב קטן (למוהר"ר בנימין ביניש הכהן מקראטשין ז"ל) עמ' ל', ובשאר הספרים המזכירים סגולה זו.

[13] ספר רפאל המלאך ערך "תשובה".

[14] כן הוא לפי ספר הזכירה ורוב המקורות המביאים סגולה זו.

[15] שו"ת מנחת משה יונגרייז הנ"ל. עיי"ש. וגם באוסרי לגפן ח"י עמ' של"א ד"ה וצריך שתשאר, נקט בהנח"ה סובר"ת שהכתיבה היא לפני שמכניסים לתנור, אלא שכתב דאם נמחק הכתב לית לן בה.

[16] אוסף כתבי יד קבלה מעשית בחיבור המיוחס לכאו' להיר"א זלה"ה, דף מ"ו ע"א.

[17] שו"ת מנחת משה יונגרייז הנ"ל.

[18] ספר שם טוב קטן הנ"ל. ואולם בספר הזכירה הנ"ל, ובספר דרך ישרה הנ"ל, ובדגל מחנה יהודה הנ"ל, ושאר מקורות, לא מוזכרת קפידא זו.

[19] אוסרי לגפן ח"י עמ' של"א אות רס"ט.

[20] לבוש יוסף שמחות ח"ב עמ' רצ"ד.

[21] אוסרי לגפן ח"י הנ"ל.

[22] מנהג עתיק אצל יהודי מזרח אירופה. ומ"מ בכל המקורות לא מוזכר כלל קפידא כזו, אלא העיקר שתהיה הלבינה "חדשה".

[23] ספר שימוש תהילים כהן מזמור צ'.

[24] אוסרי לגפן ח"י הנ"ל.

[25] ספר שימוש תהילים כהן מזמור צ'.

[26] אוסרי לגפן חט"ז (א) עמ' שס"ח אות פ"ד.

[27] ספר ויוסף שאול פלדמן סגולות מע' ב' אות י"ג.

[28] ספר שם טוב קטן הנ"ל.

[29] שו"ת מנחת משה יונגרייז הנ"ל.

[30] אוסרי לגפן ח"י עמ' של"א אות רס"ט.

[31] הגרי"י פישר זצוק"ל בעל שו"ת אבן ישראל. אלא דלשיטה זו מסתברא למימר לכאו', דכאשר כותבים (ואומרים) את הנוסח, יש לדלג על המילים "שיצא לתרבות רעה", ובכן בכת"י של היר"א (שהזכרנו לעיל) לא מופיעות המילים "שיצא לתרבות רעה".

סגולה לחזרה בתשובה

מרגישים שאבא שבשמיים קורא לכם? רוצים להצית את הלב לעבודת ה'?

הילדים שלכם מחפשים תשובות לשאלות באמונה? אתם רוצים לעזור לילדים למצוא את הדרך אל אבא שבשמיים?

הסגולה הנדירה שמצליחה לפרוץ את המחסום של שערי האמונה והחזרה בתשובה אל בורא עולם.

על פי סוד המקובלים, לב האדם אשר מתאמץ בעבודת הבורא, רמוז ודומה לאבן.

א. כדי ליצור מסילות בלב האבן, יש לקחת אבן בצורת לב ולרשום עליה את השם ושם האם.

ב. לאחר מכן, לערוך הפרשת חלה על חלות שבת ולהזכיר שוב את השם ושם האם.

ג. לאחר מכן, לקחת את האבן הנ"ל ולהכניסה אל תוך תנור ולהניחה בסמוך לחלות שנאפות לכבוד שבת.

ד. להתפלל לחזרה בתשובה ולומר: "אנא אב הרחמים, פתח לב עבדך (השם ושם האם) באמונתך, באהבתך וביראתך וכמו שאבן זו מתחממת, כך יתחמם לב עבדך (השם ושם האם) לאהוב את שמך הגדול אמן".

ה. בסיום האפיה, מוציאים את האבן מהתנור ומניחים אותה על גבי נר נשמה שבוערת 10 ימים ברצף. יש להזהר שהאבן אינה חוסמת את הנר וגורמת לה להכבות.

ו. לאחר שהאבן התחממה עשר ימים ברצף, יש להניחה על קבר של צדיק.

הישועה תגיע בקרוב והלב ייפתח לאמונה ולחזרה בתשובה בבורא עולם במהרה!

סגולה נגד פיגועים

למרות כל האיומים, אנחנו סומכים על בורא עולם שישמור עלינו מכל פגע ופיגוע, מכל חבלה ומחבל. אבל אם אתם מחפשים סגולה נגד פיגועים, תופתעו לשמוע שיש אחת כזאת, ממקורות הקודש.

עור של נחש, מגינה על הנושא אותו מכל כלי משחית!

כך כתוב בספרים הקדושים:

לנשיכת נחש וסגולות עורו עיין בסה"ק האח נפשנו מערכת זו באורך, ובכתבי מוהרח"ו הקדוש, ושם נאמר קבלה מרבי אלעזר ע"ה כל הנושא עליו עור נחש באבנטו לא ישלוט בו כלי זיין.

בספר דגל מחנה יהודה להרה"ק מסטרעטין וז"ל:

מי שיצא לתרבות רעה, קח לבינה חדשה ושים בתנור של אש (שהסיק) [שהוסק] בעש"ק לחלות לחם על שבת, ויניח שם עד שבת השני אחר שנאפה החלות, ואח"כ יקח משם הלבינה ויכתוב שמו של פב"פ שם אמו, ואמור על הלבינה: "כשם שהלבינה הזו בוערת בתנור של אש, כן יבער לב פב"פ שיצא לתרבות רעה, שיתהפך לבו לשמים לטובה". ואח"כ יאמר הכותב הזה עליו ג"פ (נ.ב. כנראה הכוונה שיחזור על אמירה זו שלש פעמים). ואח"כ שים הלבינה בקבר של צדיק אחד, והנח שם שבוע אחד, ותראה נפלאות.

להקדשת עלונים לעילוי נשמת או לברכה ולתרומות, נא להתקשר לטל: 02-6523510

לקבלת עלונים וספרים ורשימת 410 גדולי הדורות שאסרו את הפאה, בטל: 054-850-5928 או במייל: 9951300@gmail.com

הרב שלום יהודה גראס

אבדק"ק האלמין

בית שמש, ארץ הקודש

מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג הִיא מִלְחֶמֶת הָאֱמוּנָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה" | סוד החשמל

מוּבָא בְּסֵפֶר 'אוֹר יְחֶזְקֵאל' (אמונה) וְנִרְאֶה נָא מַה הִיא דַּרְגַּת הָאֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ד' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת …

עבודה בשבת – האם כדאי לעבוד בשבת? בעלים של רפטינג נהר הירדן- סגרנו את האתר בשבת והרווחים זנקו באופן דרסטי! שבת היא מקור הברכה

 

ערן גיגי, בעלי 'רפטינג נהר הירדן', הפתיע באמרו: "מהיום שסגרנו בשבת – מחזור ההכנסות שלנו זינק דרסטית". את הדברים אמר גיגי בוועידת התיירות החרדית הראשונה בישראל שהתקיימה בבנייני האומה.

לפני חמש שנים החליטו בעלי 'רפטינג נהר הירדן' לסגור את המתחם בשבת. "בצפון, הכסף הגדול זה בשישי ושבת", אמר גיגי. "אחרי המון מחשבה באנו לרו"ח שלנו ואמרנו לו החלטנו לסגור את האתר בשבת, הוא הסתכל עלינו במבט כאילו נפלו השמיים. הפדיון הכי גדול הוא ביום שבת. אבל עשינו את זה, בהתחלה עם חששות אך היינו שלמים וגאים ואחרי חמש שנים אני יכול לומר – מאותו רגע המחזור העסקי שלנו עלה באופן משמעותי. מאז שסגרנו בשבת ראינו ברכה גדולה".

הרב מרדכי בלוי, יו"ר משמרת הקודש והחינוך אמר: "חופשה והתאווררות זה דבר חיובי, זה טוב לנפש, זה טוב לגוף וזה טוב כדי שאחרי בן הזמנים יוכל תלמיד הישיבה לשוב ולשקוד באוהלה של תורה, אבל בן תורה לא ינפוש או יטייל במקום שלא מבצע אי אלו התאמות לאורח חייו, בראש ובראשונה שמירת שבת קודש. אנחנו לא כופים אף אחד, אבל בעל עסק בתחום התיירות שמבין את כוח הקנייה החרדי העצום צריך להבין שבשביל להביא קהל חרדי צריך לבצע הנגשה בהתאם לדרישות הנהוגות בציבור החרדי".

משה יצחק רושגולד, מנכ"ל ועידת 'לתור': "אנו חותמים ועידה עמוסה ומשמעותית. הבשורה הגדולה היא שמהיום, לתיירות החרדית בישראל יש בית. יצרנו כאן קהילה עם כוח גדול ורצון טוב ומכאן תצא תורה. לפי כל סקר שבוצע, רוב מוחלט של הציבור החרדי יעדיף לנפוש בישראל. את המגמה הזו צריכים לחזק וזו הסיבה שהקמנו את ועידת לתור. הגיעו לכאן מאות נותני שירות בתחום התיירות באמירה ברורה: אנחנו רוצים את הציבור החרדי ומהיום הזה הם יוצאים עם כלים מה שיחשוף אותם לציבור ענק וכוח צרכני נאמן ומשמעותי".

 

בעלי רפטינג נהר הירדן: "מהיום שסגרנו בשבת – מחזור ההכנסות שלנו זינק דרסטית"

כדי  לסגור עסק בשבת- צריכים אמונה בבורא עולם.- הוא ברא את העולם, הוא מקור כל הפרנסה לכל הברואים לכל הבריות- כגון בהמות דגים עופות , ציפורים רמשים  ובע"ח. האם ראיתם פרה שדואגת  אם ישאר לה משהו לאכול ליום של מחרת ? הקב"ה  מפרנס את כל היצורים בעולם, וגם  את הבנאדם, כל שכן את היהודי. רק  הבחירה  והניסיון של יהודי היא באיפה אופן כדאי לו להתפרנס. האם בכל יום בימות החול- וגם בשבת. או בשבת לשבות- לפי רצון ה'- כי שבת היא מקור הברכה.

, הקב"ה  קבע את החוקים  של הבריאה. ואם הוא מצווה לשבות שבת- אז זה הדבר הנכון ביותר לעשות.

אמונה מתחילה איפה שנגמר השכל

סגירת העסק בשבת היא פעולה שהיא לכאורה נגד היגיון אנושי-  משביתים כביכול את מקור הפרנסה העיקרי- ביום שבת  ואז זוכים ליתר פרנסה. היתכן?.

כי לפי שכל והיגיון אנושיים- ביום שבת אנשים פנויים- ומחפשים אטרקציות ולכאורה  ביום  זה אפשר לזכות בפרנסה עצומה יותר מכל ימי השבוע יחדיו!

ואיך יתכן שסוגרים  לכאורה את ה"שיבר "המרכזי של העסק- שהוא  יום השבת- והתוצאה היא שהרווחים עולים  דרסטית? כאן נכנסת האמונה.

דוקא אם   תשבית את העסק! ולא תעבוד! זה יהיה מקור הברכה שלך- כי שבת הא מקור הברכה

כי מי שעושה  את רצון ה'- לעולם לא מפסיד.

מפתח הפרנסה הוא  רק ביד ה'!

וכל האנשים והלקוחות הם רק שליחי ה'- והם לא מקור הפרנסה!

לכן אנו בניגוד לגויים- שהם חושבים ופועלים  רק  לפי  היגיון ושכל אנושיים

הגויים חושבים :

  • אם אני מבין- אני עושה
  •  ואם אני לא מבין- אני לא עושה

כלומר "נשמע ונעשה"..קודם אני אשמע,, ואם מתאים לי.. אני אעשה.

אנו היהודים  שהקב"ה בחר בנו כעם סגולה- פועלים אחרת. אנו אומרים נעשה ונשמע.- אנו קודם  פועלים באמונה- עושים רצון ה',  ואח"כ מחפשים את השכל של הדבר (וגם אם לא מוצאים  שכל נפעל באמונה). ולמה? כי שכל אנושי זה דבר מצומצם מאד! לעומת שכל אלוקי.

איך כל  התנאים אמוראים חז"ל/ חכמי ישראל  כתבו את הזוהר/סודות התורה  ואת סודות היקום? האם היו להם מכשירים טכנולגיים? לא!  רבי שמעון בר יוחאי זצוק"ל הרי ישב 13 שנה במערה- איך השיג את כל סודות היקום הכתובים בזוהר הקדוש?- תשובה:  ע"י זיכוך עצמי עצום הגיע לאמונה ודבקות כ"כ גדולים ב- שזכה לקבל  את כל סודות היקום.

השכל האנושי כמה שיהיה הכי  כביר בעולם– עדיין הוא   הגבלה עצומה לעומת שכל אלוקי..  כל שכל והיגיון אנושיים..יכולים להשתנות והם לא דבר קבוע.  אדם מבין דבר בצורה מסוימת ובטוח שזה הדבר הנכון. מחר יצא מחקר  או איש חכם אחר שיוכיח לו שהוא טועה..  ואותו אדם יקבל את השכל החדש .  .

לעומת זאת ,אמונה  על דרך משל זה דבר שהוא יציב במו חקיקה בסלע, ששום רוח בעולם לא תשנה את החקיקה. ושכל  אנושי זה כמו לכתוב על מצבה דבר מה, ומחר ירד גשם וימחוק את הכתוב. השכל האנושי הוא רק  כלי אמצעי להגיע לדבקות בה', אבל לא הוא העיקר.. לכן לעולם האמונה קודמת לידיעה/ שכל.

וכאן אנו רואים שלפי שכל אנושי – אם עובדים בשבת  כביכול מרויחים יותר- אבל זו אשלייה- כי כל הכסף שהרויח בשבת- ילך לתיקונים/ רופאים/ תרופות מוסכים/ אינסטלטור/ משפטים / עו"ד וכו ל"ע.

באה התורה ואומרת- השבת- מקור הברכה.  תשבות בשבת- והיא תהיה מקור הפרנסה שלך. ועובדה  שמי שפועל כך לפי רצון ה'- לעולם ירויח ולא יפסיד.

 

ולכן הניסיון של אדם שעובד בשבת, הוא להתחזק באמונה שהשבת היא מקור הברכה- ואם ישבות בשבת ולא יעבוד-  הוא רק יזכה לשפע ברכה והצלחה.

כי ה"בוס" הכי טוב בעולם הוא ה'- וכדאי להיות עובדיו הנאמנים.

 

 

 

 

 

בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ נָחָה הַתֵּבָה עַל הָרֵי אֲרָרָט הִפְצִיץ פּוּטִין אֶת סֶכֶר נוֹבָה קַחוֹבְקָה בְּחַרְסוֹן | סוד החשמל

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ב"ר לד, יא) שֶׁבִּזְמַן הַגְּאֻלָּה תִּהְיֶה בְּחִינַת מַבּוּל לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וַה' יָפֵר אֶת הַבְּרִית וְהַהַבְטָחָה שֶׁנָּתַן לְנֹחַ שֶׁלֹּא יֵרֵד שׁוּב מַבּוּל וְתִהְיֶה נֶחָמָה לְעָם יִשְׂרָאֵל. הַיְנוּ שֶׁהַמַּבּוּל רַק יָצָא לְהַפְסָקָה עַד הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה שֶׁאָז הוּא יִתְחַדֵּשׁ מֵחָדָשׁ לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם. וְנָבִיא אֶת דְּבָרָיו: "עוֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ", רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אָחָא מַה סְּבוּרִים בְּנֵי נֹחַ שֶׁבְּרִיתָן כְּרוּתָה וְעוֹמֶדֶת לָעַד, כָּךְ אָמַרְתִּי לָהֶם "עוֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ וְגוֹ'", כָּל זְמַן שֶׁהַיּוֹם וְהַלַּיְלָה קַיָּמִין בְּרִיתָן קַיֶּמֶת, וּכְשֶׁיָּבֹא אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ "וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה", בְּאוֹתָהּ שָׁעָה "וַתֻּפַר בַּיּוֹם הַהוּא". וּמָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (יתרו מא.) כַּד אִתְקַיַּים בָּהּ, "יָבְשָׁה הָאָרֶץ" מִמֵּי טוֹפָנָא, יִפְקוּן מִן גָּלוּתָא. וְרָזָא דְמִלָּה וַיְהִי כֵ"ן, דְּאִיהוּ שִׁבְעִין שְׁנִין. רוֹאִים שֶׁסִּיּוּם שִׁבְעִים שְׁנוֹת חֶבְלֵי מָשִׁיחַ יִהְיֶה בְּיוֹם סִיּוּם הַמַּבּוּל כְּשֶׁיָּבְשָׁה הָאָרֶץ שֶׁהָיָה בְּיוֹם י"ז בְּסִיוָן כְּשֶׁנָּחָה תֵּבַת נֹחַ עַל הָרֵי אֲרָרָט, אָז הִתְחִילָה הָאָרֶץ לְהִתְיַבֵּשׁ בְּאֹפֶן שֶׁהַתֵּבָה יָכְלָה לָנוּחַ עַל הָאָרֶץ. וּכְמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהַמַּבּוּל יִתְחַדֵּשׁ שׁוּב מֵהַנְּקֻדָּה בָּהּ הִפְסִיק. וְכֵיוָן שֶׁהָאָרֶץ הִתְחִילָה לְהִתְיַבֵּשׁ בְּיוֹם י"ז סִיוָן, אָז בַּיּוֹם הַזֶּה מַמָּשׁ יִתְחַדֵּשׁ הַמַּבּוּל לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם וְנִזְכֶּה לְאַתְחַלְתָּא דִּגְאֻלָּה. אָכֵן אָנוּ רוֹאִים בְּיוֹם י"ז בְּסִיוָן תשפ"ג הִפְצִיץ פּוּטִין אֶת סֶכֶר נוֹבָה קַחוֹבְקָה בְּחַרְסוֹן וְגָרַם לַהֲצָפַת חֵלֶק מֵהָעִיר חַרְסוֹן בְּתוֹךְ כַּמָּה שָׁעוֹת; אֲלָפִים כְּבָר אִבְּדוּ אֶת רְכוּשָׁם וּבוֹרְחִים מֵהָאֵזוֹר. רוֹאִים כָּאן הַצָּפָה שֶׁל מַיִם בְּסוֹד מַבּוּל בַּיּוֹם הַזֶּה מַמָּשׁ. הַמָּקוֹם אֵינוֹ רָחוֹק מֵאֵזוֹר הָרֵי אֲרָרָט שֶׁבְּטוּרְקִיָּה שֶׁשָּׁם נָחָה הַתֵּבָה, הַיְנוּ בְּאוֹתוֹ יוֹם, וְקָרוֹב לְאוֹתוֹ מָקוֹם, מִתְחַדֵּשׁ הַמַּבּוּל לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם כְּדִבְרֵי הַזֹּהַר.

עוֹד רָאִינוּ מַפָּלָה שֶׁל פּוּטִין בְּיוֹם י"ז בְּחֶשְׁוָן תשפ"ג בְּאוֹתוֹ מָקוֹם בְּחַרְסוֹן שֶׁהוּא יוֹם תְּחִלַּת הַמַּבּוּל שֶׁהָרוּסִים נֶאֶלְצוּ לָסֶגֶת מֵהָאֵזוֹר וְנָחֲלוּ שָׁם מַפָּלָה גְדוֹלָה, כִּי גַם בְּיוֹם תְּחִלַּת הַמַּבּוּל צָרִיךְ לְהִתְנוֹצֵץ מַשֶּׁהוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְכֵן "יָבְשָׁה הָאָרֶץ" בְּגִימַטְרִיָּא רוּסְיָה וְחַרְסוֹן עִם הַמִּלִּים, וּבְגִימַטְרִיָּא נְהַר הַדְּנַיְיפֶּר שֶׁעָלָיו בָּנוּי הַסֶּכֶר שֶׁהוּפְצַץ בְּחַרְסוֹן. וְכֵן רוּסְיָה וְחַרְסוֹן בְּגִימַטְרִיָּא מַרְחֶשְׁוָן שֶׁאָז הִתְחִיל הַתַּהֲלִיךְ. וְהוֹסִיף חָכָם אֶחָד שֶׁפוּטִי"ן אוֹתִיּוֹת טוֹפָנָ"א הַכִּנּוּי לַמַּבּוּל בְּתַרְגּוּם, וְכֵן הַפָּסוּק 155 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה כְּמִנְיַן פּוּטִי"ן הוּא הַפָּסוּק (בראשית ו, יז) "וַאֲנִי הִנְּנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ". וְכֵן הוֹסִיף הרה"ג ר' דָּוִד וַיְצְמַן שליט"א שֶׁי"ז חֶשְׁוָון בְּגִימַטְרִיָּא 387 שֶׁבְּהִפּוּךְ 783 הַיְנוּ תשפ"ג. וְקֵץ י"ז סִיוָן בְּגִימַטְרִיָּא גַּרְעִין. וְכֵן נְהַר דְּנַיְיפֶּר בְּגִימַטְרִיָּא אֲרֻבּוֹת שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַמַּבּוּל "וַאֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ".

וְכֵן הַפָּסוּק "קֵץ כָּל בָּשָׂר" שֶׁמְּרַמֵּז גַּם עַל הַקֵּץ הָאַחֲרוֹן מְדַבֵּר עַל הַמַּבּוּל. כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (תיקונים קיג:) "קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי", "קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ". וּרְאֵה זֶה פֶלֶא הַפָּסוּק "קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ" בְּגִימַטְרִיָּא סֶכֶר נוֹבָה קַחוֹבְקָה חַרְסוֹן וְעוֹלִים לַמִּסְפָּר 888 שֶׁהוּא הַמִּסְפָּר שֶׁל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה שֶׁיָּבוֹא מֵאוֹר הַשְּׁמִינִי. וְכֵן סֶכֶר נוֹבָה קַחוֹבְקָה עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא 587 שֶׁהוּא מִסְפָּר אֶחָד פָּחוֹת מֵהַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג שֶׁעוֹלֶה 588.

וְכֵן חַרְסוֹן בְּגִימַטְרִיָּא גּוֹג שׁוֹבָב עִם הַמִּלִּים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב עַל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג: (יחזקאל לח, ג) "הִנְנִי אֵלֶיךָ גּוֹג נְשִׂיא ראשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל: וְשׁוֹבַבְתִּיךָ וְנָתַתִּי חַחִים בִּלְחָיֶיךָ וְהוֹצֵאתִי אוֹתְךָ וְאֶת כָּל חֵילֶךָ סוּסִים וּפָרָשִׁים לְבֻשֵׁי מִכְלוֹל כֻּלָּם קָהָל רָב צִנָּה וּמָגֵן תֹּפְשֵׂי חֲרָבוֹת כֻּלָּם". וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁגּוֹג נְשִׂיא מֶשֶׁךְ הִיא מַלְכוּת רוּסְיָה לְפִי הָרמ"ד וָואלִי. וּבְרַשִּׁ"י שָׁם "וְשׁוֹבַבְתִּיךָ" אֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ שׁוֹבָב, כָּל הַהוֹלֵךְ בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ נִקְרָא שׁוֹבָב כְּמוֹ "וַיֵּלֶךְ שׁוֹבָב בְּדֶרֶךְ לִבּוֹ". וְיִתָּכֵן שֶׁלְּפִי מַה שֶּׁרוֹאִים הַיּוֹם יֵשׁ כָּאן שְׁנֵי שְׁלַבִּים, קֹדֶם שְׁלַב הַשּׁוֹבָבוּת, כְּמוֹ שֶּׁרוֹאִים שֶׁפּוּטִין הִשְׁתּוֹבֵב וְנִסָּה לִכְבּוֹשׁ אֶת אוֹקְרַיְנָה וְכוּ', וְכָעֵת שֶׁהוּא נִכְשַׁל וְהֻשְׁפַּל לְעֵינֵי כָל הָעוֹלָם, עוֹבְרִים לִשְׁלַב הַפִּתּוּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בָּהַשְׁפָּלָה וְזֶה עָלוּל לְהוֹבִילוֹ לְמִלְחֶמֶת עוֹלָם. 

כָּתוּב (בראשית ה, כו) "וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת וְגוֹ': וַיְחִי לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בֵּן: וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ יְהֹוָ"ה". שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' דָּוִד וַיְצְמַן שליט"א שֶׁאִם נִתְבּוֹנֵן בַּמִסְפָּרִים שֶׁהָיוּ לִפְנֵי הַמַּבּוּל אֵצֶל הַצַּדִּיקִים הַמֻּזְכָּרִים בַּפְּסוּקִים שֶׁהֵבֵאנוּ שֶׁמֵּהֶם הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם וְנִבְנָה מֵחָדָשׁ בִּבְחִינַת אָדָם הָרִאשׁוֹן קֹדֶם הַחֵטְא, בְּסוֹד הָאוֹר שֶׁל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה, רוֹאִים שֶׁמְּתוּשֶׁלַח חַי אַחֲרֵי שֶׁהוֹלִיד אֶת לֶמֶךְ 782 שָׁנִים, הַיְנוּ תשפ"ב שָׁנִים. 782 הַשָּׁנִים הָאֵלּוּ מִתְחַלְּקוֹת לִשְׁתֵּי קְבוּצוֹת שָׁנִים; 182 שָׁנִים כְּמִנְיַן יַעֲקֹ"ב עַד שֶׁהוֹלִיד לֶמֶךְ אֶת נֹחַ, וְעוֹד 600 שָׁנִים עַד שֶׁנִּפְטַר מְתוּשֶׁלַח וְהִתְחִיל הַמַּבּוּל כְּשֶׁנֹּחַ הָיָה בֶּן 600 שָׁנָה. בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה שֶׁל סוֹד הַקֵּץ בָּאֶלֶף הַשִּׁישִׁי שֶׁמִּתְחַלֵּק לְ600 וְעוֹד יַעֲקֹ"ב עַד תשפ"ב כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְלָכֵן הַקֵּץ נִדְרָשׁ בַּזֹּהַר עַל פְּתִיחַת הַמַּבּוּל: (וירא קטז:) בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי יִפָּתְחוּ שַׁעֲרֵי הַחָכְמָה לְמַעְלָה וּמַעְיָנוֹת הַחָכְמָה לְמַטָּה, וְיִתְכּוֹנֵן הָעוֹלָם לְהִכָּנֵס בַּשְּׁבִיעִי, כְּבֶן אָדָם שֶׁמִּתְכּוֹנֵן בְּיוֹם שִׁשִּׁי מִשֶּׁמַּעֲרִיב הַשֶּׁמֶשׁ לְהִכָּנֵס בְּשַׁבָּת. וְסִימָן לַדָּבָר "בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ". וְרוֹאִים שֶׁמִּשְּׁנַת ת"ר הִתְחִילָה תְּקוּפַת עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, כְּמוֹ בַּמַּבּוּל. אֶלָּא שֶׁבַּמַּבּוּל זֶה הָיָה יַעֲקֹ"ב שָׁנִים וְאַחֲרֵי זֶה 600 שָׁנִים וְאָז הִתְחִיל הַמַּבּוּל, וּבַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה זֶה הַהֵפֶךְ 600 שָׁנִים וְאַחַר כָּךְ יַעֲקֹ"ב שָׁנִים וְנִזְכֶּה לַגְּאֻלָּה. כִּי בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה הַתִּקּוּן יֵעָשֶׂה לְפִי הַסֵּדֶר. קֹדֶם יִהְיוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת הַשָּׁנִים, וְאַחַר כָּךְ עוֹד יַעֲקֹ"ב שָׁנִים לְהַגִּיעַ לֶעָקֵב וּלְסוֹף הַתִּקּוּן. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּמַּבּוּל כְּשֶׁפָּגְמוּ אֶת הָאוֹר, זֶה הָיָה הָפוּךְ כְּדֶרֶךְ הַפְּגָם שֶׁהוֹפֵךְ כָּל דָּבָר, לָכֵן הָיוּ קֹדֶם יַעֲקֹ"ב הַשָּׁנִים וְאַחַר כָּךְ שֵׁשׁ מֵאוֹת הַשָּׁנִים. וּכְמוֹ שֶׁה' עִכֵּב אֶת תְּחִלַּת הַמַּבּוּל שִׁבְעָה יָמִים עַד שֶׁנִּשְׁלְמוּ יְמֵי הָאֲבֵלוּת שֶׁל הַצַּדִּיק מְתוּשֶׁלַח, גַּם בְּיוֹם י"ז בְּסִיוָן תשפ"ג כְּשֶׁהִפְצִיץ פּוּטִין אֶת הַסֶּכֶר, זֶה הָיָה בַּיּוֹם שֶׁקָּמוּ מֵהַשִּׁבְעָה עַל פְּטִירַת גְּדוֹל הַדּוֹר הַצַּדִּיק רַבִּי יְרַחְמִיאֵל גֵּרְשׁוֹן אֵיְידְלְשְׁטֵיְן זצוק"ל. 

 

בְּכָל הַתּוֹרָה יֶשְׁנָם 70 פְּסוּקִים שֶׁבְּכָל אֶחָד מֵהֶם 70 אוֹתִיּוֹת, וְיֵשׁ בָּהֶם יַחַד 700 אוֹתִיּוֹת שֶׁבַ"ע.

 

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (במדב"ר יד, יא) אָמַר רַבִּי פִּנְחָס שְׁנֵי אוֹיְבִים לֹא נֶאֶרְרוּ עַד שֶׁהִשְׁלִים עֲלֵיהֶם שִׁבְעִים פְּסוּקִים, הַנָּחָשׁ וְהָמָן הָרָשָׁע, הַנָּחָשׁ מִ"בְּרֵאשִׁית" עַד "אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה", שִׁבְעִים פְּסוּקִים, הָמָן מִ"אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ" עַד "וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן", שִׁבְעִים פְּסוּקִים לְתַכְלִית שִׁבְעִים נִתְלָה עַל חֲמִשִּׁים. נִרְאֶה שֶׁהַמִּדְרָשׁ מְרַמֵּז שֶׁקִּלְלַת הַנָּחָשׁ וְהָמָן הִיא עַד שִׁבְעִים פְּסוּקִים לְרַמֵּז עַל שִׁבְעִים שָׁנִים שֶׁל חֶבְלֵי מָשִׁיחַ, אֲבָל לְתַכְלִית שִׁבְעִים, כְּשֶׁנִּגְמָרוֹת הַשָּׁנִים הָאֵלּוּ אֵין לָרָע שׁוּם שַׁיָּכוּת. וְלָכֵן גַּם הַפָּסוּק הַשִּׁבְעִים מִסּוֹף הַתּוֹרָה לִתְחִילָתָהּ מְדַבֵּר עַל הַנָּחָשׁ: (דברים לב, כד) "עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר". וְכֵן שֵׁם הוי"ה הַשִּׁבְעִים מִתְּחִילַת הַתּוֹרָה מוֹפִיעַ בַּפָּסוּק שֶׁמְּרַמֵּז עַל הַגְּאֻלָּה (בראשית טו, ח) "וַיֹּאמַר אֲדֹנָי הוי"ה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה". וְכֵן נִרְאֶה שֶׁהַמִּדְרָשׁ מְרַמֵּז שֶׁקִּלְלַת הַנָּחָשׁ וְהָמָן הִיא עַד שִׁבְעִים פְּסוּקִים מִסְפָּר שֶׁבַע, דִּבְמִסְפָּר שֶׁבַע יֵשׁ זֶה לְעֻמַּת זֶה, וְיֶשְׁנָהּ הַקְּלָלָה שֶׁל נָחָשׁ וְהָמָן. אֲבָל לְתַכְלִית שִׁבְעִים, כְּשֶׁנִּגְמָר מִסְפָּר שֶׁבַע, שָׁם אֵין לָרָע שׁוּם שַׁיָּכוּת. נִתְלָה עַל חֲמִשִּׁים, הָמָן נִתְלָה, וְאֵין לוֹ מְצִיאוּת בַּמִּסְפָּר חֲמִשִּׁים, שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַשְּׁמִינִי שֶׁבָּא אַחֲרֵי שֶׁבַע כָּפוּל שֶׁבַע. וְכֵן מָצִינוּ בְּ'מִדְרַשׁ פְּלִיאָה' (אות קכה) "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן", עַד הֵיכָן גִּדְּלוֹ, אָמַר ר' יַעֲקֹב עַד עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּהָמָן מַגִּיעַ עַד לַחֲמִשִּׁים וְלֹא מֵעֵבֶר לָזֶה. וְכֵן הָמָן שָׁלַח אֶת הָאִגְּרוֹת לַהֲרֹג אֶת כָּל הַיְּהוּדִים בְּי"ג בְּנִיסָן, וּמָרְדֳּכַי שָׁלַח אֶת הָאִגְּרוֹת לְבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה בְּיוֹם כ"ג בְּסִיוָן. יוֹצֵא שֶׁהַגְּזֵרָה הָיְתָה שִׁבְעִים יוֹם. וְעַיֵּן בְּ'מֵעַם לֹעֵז' (אסתר ז, א) שֶׁהָמָן שָׁלַח אֶת הָאִגְּרוֹת בַּיּוֹם שֶׁעָלָה לִגְדֻלָּה, יוֹצֵא שֶׁגְּדֻלַּת הָמָן הָיְתָה שִׁבְעִים יוֹם. וְכֵן הַכָּתוּב הַמְדַבֵּר עַל נְפִילַת הָמָן (אסתר ו, יג) "כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו", בְּגִימַטְרִיָּא 888. וְזֶה גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל הַכָּתוּב: (אסתר ח, ב) "הִנֵּה וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדֳּכָי". 

שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' דָּוִד וַיְצְמַן שליט"א שֶׁבְּכָל הַתּוֹרָה יֵשׁ 70 פְּסוּקִים בִּמְדֻיָּק שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד מֵהֶם 70 אוֹתִיּוֹת בִּמְדֻיָּק. בְּ70 פְּסוּקִים אֵלּוּ יֵשׁ 263 אוֹתִיּוֹת שִׁי"ן, וּ257 אוֹתִיּוֹת בֵּי"ת, וּ180 אוֹתִיּוֹת עַיִ"ן, יַחַד 700 אוֹתִיּוֹת שֶׁבַ"ע. וְיֵשׁ גַּם חֲלֻקָּה פִּלְאִית בְּתוֹךְ הַ70 פְּסוּקִים; שֶׁל 5 קְבוּצוֹת שֶׁל 14 פְּסוּקִים בְּכָל קְבוּצָה: 14 פְּסוּקִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם 17 מִלִּים, 14 פְּסוּקִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם 18 מִלִּים, 14 פְּסוּקִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם 19 מִלִּים, 14 פְּסוּקִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם 20 מִלִּים. 14 פְּסוּקִים שֶׁרֻבָּם הַיְנוּ 8 מִתּוֹכָם, 16 מִלִּים וְהַשְּׁאָר 21 אוֹ 22 אוֹ 11 מִלִּים. וְאֵין בְּכָל הַתּוֹרָה עוֹד מִסְפַּר דּוֹמֶה לָזֶה, הַיְנוּ אֵין 65 פְּסוּקִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם 65 אוֹתִיּוֹת וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. 

רַק שְׁנֵי פְּסוּקִים מִתּוֹךְ הַשִּׁבְעִים פְּסוּקִים יֵשׁ בְּכָל אֶחָד מֵהֶם 6 אוֹתִיּוֹת עַיִ"ן שֶׁעוֹלֶה 70 רֶמֶז עַל חִבּוּר מִסְפַּר 6 וּמִסְפַּר 7 שֶׁמִּשָּׁם גַּם עוֹלִים לַמִּסְפָּר 8 וְהַפְּסוּקִים מְרַמְּזִים עַל שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל מִסְפַּר 8: (שמות לו, יז) "וַיַּעַשׂ לֻלָאֹת חֲמִשִּׁים עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הַקִּיצֹנָה בַּמַּחְבָּרֶת וַחֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עָשָׂה עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הַחֹבֶרֶת הַשֵּׁנִית". (דברים כא, ד) "וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל". הַפָּסוּק שֶׁל "חֲמִשִּׁים לוּלָאוֹת" מְרַמֵּז עַל שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים. וְכֵן עֶגְלָה עֲרוּפָה מְרַמֶּזֶת עַל הַכַּפָּרָה שֶׁל פָּרָה אֲדֻמָּה שֶׁהִיא מֵהָאוֹר שֶׁל אִמָּא עִלָּאָה מִשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים, כְּפִי שֶׁשָּׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' א. ה. שליט"א שֶׁעֶגְלָה עֲרוּפָה מְרַמֶּזֶת עַל חֵטְא הָעֵגֶל שֶׁפָּגְמוּ בִּבְחִינַת הָעֹרֶף, כַּמּוּבָא בְּ'אוֹצְרוֹת חַיִּים' לְהָאֲרִיזַ"ל (רחל ולאה פ"ג) "וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא" רָצָה לוֹמַר כִּי הִגִּיעַ הַפְּגָם שֶׁלָּהֶם עַד לֵאָה שֶׁהִיא קֶשֶׁר תְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ בִּמְקוֹם הָעֹרֶף. וּכְמוֹ שֶׁעוֹרְפִים אֶת הָעֶגְלָה בַּנַּחַל, כָּךְ עָשָׂה מֹשֶׁה תִּקּוּן לְחֵטְא הָעֵגֶל כְּשֶׁהִשְׁלִיךְ אֶת עֲפָרוֹ לַנַּחַל. וְכֵן רוֹאִים גַּם בְּעֶגְלָה עֲרוּפָה וְגַם בְּפָרָה אֲדֻמָּה שֶׁמְּכַפֶּרֶת עַל חֵטְא הָעֵגֶל שֶׁשְּׁנֵיהֶם בָּאִים לְכַפֵּר וְגִדְרָם כְּקָרְבַּן חַטָּאת וְעוֹשִׂים תִּקּוּן לְמֵת, עֶגְלָה עֲרוּפָה מְתַקֶּנֶת אֶת הַנִּרְצָח, וּפָרָה אֲדֻמָּה מְתַקֶּנֶת טְמֵאֵי מֵתִים. וּכְשֵׁם שֶׁפָּרָה אֲדֻמָּה אָסוּר שֶׁיַּעֲלֶה עָלֶיהָ עֹל אוֹ זָכָר, כָּךְ עֶגְלָה עֲרוּפָה. וּכְשֵׁם שֶׁפָּרָה אֲדֻמָּה מְטַהֶרֶת עִם מַיִם חַיִּים, כָּךְ עֶגְלָה עֲרוּפָה צְרִיכָה לִהְיוֹת בַּנַּחַל, וּבֵית דִּין רוֹחֲצִים יְדֵיהֶם וְכוּ'. וּכְשֵׁם שֶׁפָּרָה אֲדֻמָּה הִיא הָאֵם הַמְקַנַּחַת צוֹאַת בְּנָהּ רֶמֶז עַל אִמָּא עִלָּאָה שֶׁמִּמֶּנָּה בָאָה הַכַּפָּרָה. כך עגלה ערופה מתקנת את הפגם של רצח האוֹרֵחַ אוֹתִיּוֹת אוֹר ח', שֶׁבָּא מֵהַשְּׁמִינִי, וְהַכַּפָּרָה לִפְגַם הָאוֹרֵחַ צְרִיכָה לָבֹא מֵהַשְּׁמִינִי. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הרה"ג ר' אֵלִיָּהוּ שְׁטֶרְן זצ"ל שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז עַל הַפָּרָה אִמָּהּ שֶׁל הָעֶגְלָה בְּעֶגְלָה עֲרֻפָה. וְכֵן מִיתַת מֹשֶׁה וּקְבוּרָתוֹ מוּל בֵּית פְּעוֹר כְּדֵי לְתַקֵּן עֲוֹן פְּעוֹר, שׁוּב חוֹזֵר הָרֶמֶז שֶׁל מִיתָה וְעוֹרֶף. וְרוֹאִים שֶׁלְּשׁוֹנוֹת הַפְּסוּקִים בְּכָל הַג' מְקוֹמוֹת דּוֹמִים, (דברים לד, ו) "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ". (דברים כא, א) "לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ". (שמות לב, א) "כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ".

כְּשֵׁם שֶׁקְּבוּרַת מֹשֶׁה בַּגַּי מוּל בֵּית פְּעוֹר מְרַמֶּזֶת עַל הַקֵּץ הָאַחֲרוֹן, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (קה"ר יב, ט) רַבִּי שָׁאוּל דְנָוֶוה מַתְנִי לֵהּ בְּשֵׁם ר' שִׁמְעוֹן אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם מָתַי קֵץ הַגְּאֻלָּה הֱוֵי אוֹמֵר לוֹ "כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי" כְּתִיב, ר' יְהוּדָה בְּר' סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוֵי שְׁלֹשָה סִימָנִים סִימַנְתִּי לְךָ וְסִיַּמְתִּי לְךָ בִּקְבֻרָתוֹ שֶׁל מֹשֶה "בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר", וְאַף עַל פִּי כֵן "וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ" לִבָּא לְפוּמָא לֹא גַּלֵּי, כָּךְ פָּרָה אֲדֻמָּה מְסַמֶּלֶת אֶת הַקֵּץ הָאַחֲרוֹן בּוֹ נִזְכֶּה לַפָּרָה הָאֲדֻמָּה הָעֲשִׂירִית עַל יְדֵי הַמָּשִׁיחַ. וְלָכֵן הָאוֹת עַיֵּ"ן הָאַחֲרוֹנָה בַּפָּסוּק שֶׁל עֶגְלָה עֲרוּפָה בַּמִּלִּים "הָעֶגְלָה בַּנָּחַל" הִיא הָאוֹת עַיִ"ן מִסְפַּר תשפ"ג מִסּוֹף הַתּוֹרָה אִם נִסְפֹּר אוֹתִיּוֹת עַיִ"ן עַד לְשָׁם. וְהִיא הָאוֹת 218 שֶׁהִיא שְׁנַת תשפ"ג מִסּוֹף הָאֶלֶף אִם נִסְפֹּר אֶת הָאוֹתִיּוֹת מִסּוֹף הַ70 פְּסוּקִים עַד הָאוֹת הַזֹּאת. וְכֵן ע' פְּסוּקִים וְע' אוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא בְּעִתָּהּ ה'תשפ"ג. וְכֵן עַיִ"ן עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא תשפ"ג.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין צט.) יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, שִׁבְעִים שָׁנָה. וּמָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין צ:) שָׁאֲלוּ רוֹמִיִּים אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא, מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֵּה מֵתִים, וְיוֹדֵעַ מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת, אָמַר לְהוּ, תַּרְוַויְיהוּ מִן הַמִּקְרָא הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה". וְדִילְמָא, "וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה". אָמַר לְהוּ, נְקוּטוּ מִיהָא פַּלְגָא בִּידַיְכוּ דְּיוֹדֵעַ מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת. אִיתְּמַר נַמִי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֵּה מֵתִים, וְיוֹדֵעַ מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת שֶׁנֶּאֱמַר, "הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם". וּבֵאֵר הרה"ג ר' אַבְרָהָם כַּהֲנָא שליט"א שֶׁקָּם בְּגִימַטְרִיָּא 140 וּמְרַמֵּז עַל 70 שָׁנָה חֶבְלֵי מָשִׁיחַ, וְעוֹד 70 שָׁנָה יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, לָכֵן נִמְצֵאת מִלָּה זֹאת בָּאֶמְצַע, וּמְשַׁמֶּשֶׁת לְכָאן וּלְכָאן לְרַמֵּז שֶׁיֵּשׁ בָּה חֲלֻקָּה לְפַעֲמַיִם 70, אֶחָד כְּנֶגֶד הַמַּצָּב הַקָּשֶׁה שֶׁל "וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה", לְרַמֵּז עַל חֶבְלֵי מָשִׁיחַ, וְהַשֵּׁנִי עַל תְּחִיַּת הַמֵּתִים שֶׁנִּרְמֶזֶת בַּחֵצִי הַשֵּׁנִי שֶׁל הַ70 שֶׁבּוֹ יִהְיוּ יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ. 

שָׁמַעְתִּי רֶמֶז נִפְלָא מהרה"ג ר' א. י. שליט"א שֶׁלָּכֵן כָּתוּב (במדבר ח, ב) "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת", כִּי "בְּהַעֲלֹתְךָ" אוֹתִיּוֹת "לֹא תִכְבֶּה" שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּזְבֵּחַ "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה" אִם נַחֲלִיף א' בְּע', לְרַמֵּז שֶׁמַּעֲלִים אֶת הָאֵשׁ בַּמְּנוֹרָה מִמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן שֶׁשָּׁם תָּמִיד יֵשׁ אֵשׁ שֶׁלֹּא תִכְבֶּה. וְכֵן מִזְבַּח הָעוֹלָה נִרְמָז בִּ"בְּהַעֲלֹתְךָ" מִלְּשׁוֹן עוֹלָה. וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה הֲרֵי בְּדֶרֶךְ כְּלָל הָאוֹת א' הִיא פְּנִימִית בִּבְחִינַת כָּתְנוֹת אוֹר, וְהָאוֹת ע' הִיא חִיצוֹנִית בִּבְחִינַת כָּתְנוֹת עוֹר, וְאֵיךְ כָּאן הִתְחַלֵּף שֶׁהָא' נִרְמֶזֶת בְּמִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, וְהָע' נִרְמֶזֶת בַּמְּנוֹרָה שֶׁבִּפְנִים. נִרְאֶה לְבָאֵר כֵּיוָן שֶׁהָאוֹת עַיִ"ן הִיא סוֹד הָעֵינַיִם שֶׁהוּא סוֹד הַמְּנוֹרָה, לָכֵן הָא' הִתְחַלְּפָה לְעַיִ"ן כְּשֶׁהִגִּיעַ לַמְּנוֹרָה. וְכֵן בְּעֶשֶׂר מְנוֹרוֹת שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָיוּ יַחַד שִׁבְעִים נֵרוֹת כְּמִנְיַן עַיִ"ן. 

לְהַלָּן 70 הַפְּסוּקִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם 70 אוֹתִיּוֹת לְפִי הַסֵּדֶר שֶׁמּוֹפִיעִים בַּתּוֹרָה; אֶפְשָׁר לִרְאוֹת שֶׁרֹב הַפְּסוּקִים עוֹסְקִים בְּעִנְיְנֵי הַמַּלְכוּת שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת מִסְפַּר שֶׁבַע, הַיְנוּ: אוֹ עִנְיְנֵי הַמַּנְהִיג וְהַמֶּלֶךְ עַצְמוֹ שֶׁנִּכְלֶלֶת בָּהֶם הַבְטָחַת ה' לָאָבוֹת לַהֲקִימָם לְעָם, אוֹ עִנְיָנִים צִבּוּרִיִּים שֶׁשַּׁיָּכִים לַמַּלְכוּת, אוֹ קָרְבְּנוֹת הַנְּשִׂיאִים שֶׁנִּכְלָלִים בַּמַּלְכוּת, אוֹ עִנְיְנֵי תְאוֹמִים וְדָגִים וְנָחָשׁ וְסֻכּוֹת וּנְגָעִים וְעוֹד, הַמְסַמְּלִים אֶת הַמַּלְכוּת:

וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ הָ֚בָה נִלְבְּנָ֣ה לְבֵנִ֔ים וְנִשְׂרְפָ֖ה לִשְׂרֵפָ֑ה וַתְּהִ֨י לָהֶ֤ם הַלְּבֵנָה֙ לְאָ֔בֶן וְהַ֣חֵמָ֔ר הָיָ֥ה לָהֶ֖ם לַחֹֽמֶר׃
וַיּוֹצֵ֨א אֹת֜וֹ הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הַבֶּט־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָה וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֥ה יִהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ׃
חָלִ֨לָה לְּךָ֜ מֵעֲשֹׂ֣ת׀ כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה לְהָמִ֤ית צַדִּיק֙ עִם־רָשָׁ֔ע וְהָיָ֥ה כַצַּדִּ֖יק כָּרָשָׁ֑ע חָלִ֣לָה לָּ֔ךְ הֲשֹׁפֵט֙ כָּל־הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה מִשְׁפָּֽט׃
וְעַתָּ֗ה הָשֵׁ֤ב אֵֽשֶׁת־הָאִישׁ֙ כִּֽי־נָבִ֣יא ה֔וּא וְיִתְפַּלֵּ֥ל בַּֽעַדְךָ֖ וֶֽחְיֵ֑ה וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֗יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכָל־אֲשֶׁר־לָֽךְ׃
כִּֽי־בָרֵ֣ךְ אֲבָרֶכְךָ֗ וְהַרְבָּ֨ה אַרְבֶּ֤ה אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְכַח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֣ת הַיָּ֑ם וְיִרַ֣שׁ זַרְעֲךָ֔ אֵ֖ת שַׁ֥עַר אֹיְבָֽיו׃
וְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַֽיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנוֹ֙ בְּעוֹדֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל־אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם׃
וַיְהִי֙ כִּֽי־זָקֵ֣ן יִצְחָ֔ק וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵרְאֹ֑ת וַיִּקְרָ֞א אֶת־עֵשָׂ֣ו׀ בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בְּנִ֔י וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו הִנֵּֽנִי׃
יַֽעַבְד֣וּךָ עַמִּ֗ים וְיִֽשְׁתַּחֲוּ֤ לְךָ֙ לְאֻמִּ֔ים הֱוֵ֤ה גְבִיר֙ לְאַחֶ֔יךָ וְיִשְׁתַּחֲוּ֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֣י אִמֶּ֑ךָ אֹרְרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּֽמְבָרֲכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ׃
וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר כִּלָּ֣ה יִצְחָק֮ לְבָרֵ֣ךְ אֶֽת־יַעֲקֹב֒ וַיְהִ֗י אַ֣ךְ יָצֹ֤א יָצָא֙ יַעֲקֹ֔ב מֵאֵ֥ת פְּנֵ֖י יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו וְעֵשָׂ֣ו אָחִ֔יו בָּ֖א מִצֵּידֽוֹ׃
וַיֹּאמֶר֮ יַעֲקֹב֒ אֱלֹהֵי֙ אָבִ֣י אַבְרָהָ֔ם וֵאלֹהֵ֖י אָבִ֣י יִצְחָ֑ק יְהוָ֞ה הָאֹמֵ֣ר אֵלַ֗י שׁ֧וּב לְאַרְצְךָ֛ וּלְמוֹלַדְתְּךָ֖ וְאֵיטִ֥יבָה עִמָּֽךְ׃
וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב ק֛וּם עֲלֵ֥ה בֵֽית־אֵ֖ל וְשֶׁב־שָׁ֑ם וַעֲשֵׂה־שָׁ֣ם מִזְבֵּ֔חַ לָאֵל֙ הַנִּרְאֶ֣ה אֵלֶ֔יךָ בְּבָרְחֲךָ֔ מִפְּנֵ֖י עֵשָׂ֥ו אָחִֽיךָ׃
וַיְצַ֞ו אֶת־אֲשֶׁ֣ר עַל־בֵּיתוֹ֮ לֵאמֹר֒ מַלֵּ֞א אֶת־אַמְתְּחֹ֤ת הָֽאֲנָשִׁים֙ אֹ֔כֶל כַּאֲשֶׁ֥ר יוּכְל֖וּן שְׂאֵ֑ת וְשִׂ֥ים כֶּֽסֶף־אִ֖ישׁ בְּפִ֥י אַמְתַּחְתּֽוֹ׃
וַיָּבֹ֣א יוֹסֵף֮ וַיַּגֵּ֣ד לְפַרְעֹה֒ וַיֹּ֗אמֶר אָבִ֨י וְאַחַ֜י וְצֹאנָ֤ם וּבְקָרָם֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֔ם בָּ֖אוּ מֵאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְהִנָּ֖ם בְּאֶ֥רֶץ גֹּֽשֶׁן׃
וַיִּ֨קֶן יוֹסֵ֜ף אֶת־כָּל־אַדְמַ֤ת מִצְרַ֙יִם֙ לְפַרְעֹ֔ה כִּֽי־מָכְר֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ אִ֣ישׁ שָׂדֵ֔הוּ כִּֽי־חָזַ֥ק עֲלֵהֶ֖ם הָרָעָ֑ב וַתְּהִ֥י הָאָ֖רֶץ לְפַרְעֹֽה׃
וַיָּ֣שֶׂם אֹתָ֣הּ יוֹסֵ֡ף לְחֹק֩ עַד־הַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה עַל־אַדְמַ֥ת מִצְרַ֛יִם לְפַרְעֹ֖ה לַחֹ֑מֶשׁ רַ֞ק אַדְמַ֤ת הַכֹּֽהֲנִים֙ לְבַדָּ֔ם לֹ֥א הָיְתָ֖ה לְפַרְעֹֽה׃
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י הִנְנִ֤י מַפְרְךָ֙ וְהִרְבִּיתִ֔ךָ וּנְתַתִּ֖יךָ לִקְהַ֣ל עַמִּ֑ים וְנָ֨תַתִּ֜י אֶת־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לְזַרְעֲךָ֥ אַחֲרֶ֖יךָ אֲחֻזַּ֥ת עוֹלָֽם׃
הָ֥בָה נִֽתְחַכְּמָ֖ה ל֑וֹ פֶּן־יִרְבֶּ֗ה וְהָיָ֞ה כִּֽי־תִקְרֶ֤אנָה מִלְחָמָה֙ וְנוֹסַ֤ף גַּם־הוּא֙ עַל־שֹׂ֣נְאֵ֔ינוּ וְנִלְחַם־בָּ֖נוּ וְעָלָ֥ה מִן־הָאָֽרֶץ׃
וַיִּשְׁמַ֤ע פַּרְעֹה֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וַיְבַקֵּ֖שׁ לַהֲרֹ֣ג אֶת־מֹשֶׁ֑ה וַיִּבְרַ֤ח מֹשֶׁה֙ מִפְּנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ־מִדְיָ֖ן וַיֵּ֥שֶׁב עַֽל־הַבְּאֵֽר׃
וַיִּקַּ֨ח עַמְרָ֜ם אֶת־יוֹכֶ֤בֶד דֹּֽדָתוֹ֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֣לֶד ל֔וֹ אֶֽת־אַהֲרֹ֖ן וְאֶת־מֹשֶׁ֑ה וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י עַמְרָ֔ם שֶׁ֧בַע וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃
וְאֶלְעָזָ֨ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֜ן לָקַֽח־ל֨וֹ מִבְּנ֤וֹת פּֽוּטִיאֵל֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ אֶת־פִּֽינְחָ֑ס אֵ֗לֶּה רָאשֵׁ֛י אֲב֥וֹת הַלְוִיִּ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃
וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י הָעִבְרִים֙ שְׁלָחַ֤נִי אֵלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר שַׁלַּח֙ אֶת־עַמִּ֔י וְיַֽעַבְדֻ֖נִי בַּמִּדְבָּ֑ר וְהִנֵּ֥ה לֹא־שָׁמַ֖עְתָּ עַד־כֹּֽה׃
וּמֵ֣ת כָּל־בְּכוֹר֮ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ מִבְּכ֤וֹר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשִּׁפְחָ֔ה אֲשֶׁ֖ר אַחַ֣ר הָרֵחָ֑יִם וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה׃
כִּ֣י בָא֩ ס֨וּס פַּרְעֹ֜ה בְּרִכְבּ֤וֹ וּבְפָרָשָׁיו֙ בַּיָּ֔ם וַיָּ֧שֶׁב יְהוָ֛ה עֲלֵהֶ֖ם אֶת־מֵ֣י הַיָּ֑ם וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָלְכ֥וּ בַיַּבָּשָׁ֖ה בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם׃
זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה לִקְט֣וּ מִמֶּ֔נּוּ אִ֖ישׁ לְפִ֣י אָכְל֑וֹ עֹ֣מֶר לַגֻּלְגֹּ֗לֶת מִסְפַּר֙ נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם אִ֛ישׁ לַאֲשֶׁ֥ר בְּאָהֳל֖וֹ תִּקָּֽחוּ׃
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה עֲבֹר֙ לִפְנֵ֣י הָעָ֔ם וְקַ֥ח אִתְּךָ֖ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַטְּךָ֗ אֲשֶׁ֨ר הִכִּ֤יתָ בּוֹ֙ אֶת־הַיְאֹ֔ר קַ֥ח בְּיָדְךָ֖ וְהָלָֽכְתָּ׃
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים בְּאָזְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם׃
וְהִגִּישׁ֤וֹ אֲדֹנָיו֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְהִגִּישׁוֹ֙ אֶל־הַדֶּ֔לֶת א֖וֹ אֶל־הַמְּזוּזָ֑ה וְרָצַ֨ע אֲדֹנָ֤יו אֶת־אָזְנוֹ֙ בַּמַּרְצֵ֔עַ וַעֲבָד֖וֹ לְעֹלָֽם׃
וְיִֽהְי֣וּ תֹֽאֲמִם֮ מִלְּמַטָּה֒ וְיַחְדָּ֗ו יִהְי֤וּ תַמִּים֙ עַל־רֹאשׁ֔וֹ אֶל־הַטַּבַּ֖עַת הָאֶחָ֑ת כֵּ֚ן יִהְיֶ֣ה לִשְׁנֵיהֶ֔ם לִשְׁנֵ֥י הַמִּקְצֹעֹ֖ת יִהְיֽוּ׃
וַיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־הָעָ֔ם אַתֶּ֥ם חֲטָאתֶ֖ם חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֑ה וְעַתָּה֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־יְהוָ֔ה אוּלַ֥י אֲכַפְּרָ֖ה בְּעַ֥ד חַטַּאתְכֶֽם׃
וַיְצַ֣ו מֹשֶׁ֗ה וַיַּעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בַּֽמַּחֲנֶה֮ לֵאמֹר֒ אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֗ה אַל־יַעֲשׂוּ־ע֛וֹד מְלָאכָ֖ה לִתְרוּמַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וַיִּכָּלֵ֥א הָעָ֖ם מֵהָבִֽיא׃
וַיַּ֜עַשׂ לֻֽלְאֹ֣ת תְּכֵ֗לֶת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָֽאֶחָ֔ת מִקָּצָ֖ה בַּמַּחְבָּ֑רֶת כֵּ֤ן עָשָׂה֙ בִּשְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַקִּ֣יצוֹנָ֔ה בַּמַּחְבֶּ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית׃
וַיַּ֜עַשׂ לֻֽלָאֹ֣ת חֲמִשִּׁ֗ים עַ֚ל שְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַקִּיצֹנָ֖ה בַּמַּחְבָּ֑רֶת וַחֲמִשִּׁ֣ים לֻלָאֹ֗ת עָשָׂה֙ עַל־שְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַחֹבֶ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית׃
קַ֤ח אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֔וֹ וְאֵת֙ הַבְּגָדִ֔ים וְאֵ֖ת שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֑ה וְאֵ֣ת׀ פַּ֣ר הַֽחַטָּ֗את וְאֵת֙ שְׁנֵ֣י הָֽאֵילִ֔ים וְאֵ֖ת סַ֥ל הַמַּצּֽוֹת׃
וַיִּשְׁחָ֓ט׀ וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ מִדָּמ֔וֹ וַיִּתֵּ֛ן עַל־תְּנ֥וּךְ אֹֽזֶן־אַהֲרֹ֖ן הַיְמָנִ֑ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִֽית׃
וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־הֶ֣חָזֶ֔ה וַיְנִיפֵ֥הוּ תְנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה מֵאֵ֣יל הַמִּלֻּאִ֗ים לְמֹשֶׁ֤ה הָיָה֙ לְמָנָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃
וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר אֵֽין־ל֜וֹ סְנַפִּ֣יר וְקַשְׂקֶ֗שֶׂת בַּיַּמִּים֙ וּבַנְּחָלִ֔ים מִכֹּל֙ שֶׁ֣רֶץ הַמַּ֔יִם וּמִכֹּ֛ל נֶ֥פֶשׁ הַחַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר בַּמָּ֑יִם שֶׁ֥קֶץ הֵ֖ם לָכֶֽם׃
כֹּל֩ הוֹלֵ֨ךְ עַל־גָּח֜וֹן וְכֹ֣ל׀ הוֹלֵ֣ךְ עַל־אַרְבַּ֗ע עַ֚ד כָּל־מַרְבֵּ֣ה רַגְלַ֔יִם לְכָל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל־הָאָ֑רֶץ לֹ֥א תֹאכְל֖וּם כִּי־שֶׁ֥קֶץ הֵֽם׃
וְאִם־בֹּ֨א יָבֹ֜א הַכֹּהֵ֗ן וְרָאָה֙ וְ֠הִנֵּה לֹא־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּבַּ֔יִת אַחֲרֵ֖י הִטֹּ֣חַ אֶת־הַבָּ֑יִת וְטִהַ֤ר הַכֹּהֵן֙ אֶת־הַבַּ֔יִת כִּ֥י נִרְפָּ֖א הַנָּֽגַע׃
וְכִפֶּ֣ר עַל־הַקֹּ֗דֶשׁ מִטֻּמְאֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִפִּשְׁעֵיהֶ֖ם לְכָל־חַטֹּאתָ֑ם וְכֵ֤ן יַעֲשֶׂה֙ לְאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד הַשֹּׁכֵ֣ן אִתָּ֔ם בְּת֖וֹךְ טֻמְאֹתָֽם׃
לְמַעַן֮ יֵדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
וַיְדַבֵּ֨ר יְהוָ֧ה אֶל־מֹשֶׁ֛ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד בְּאֶחָד֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְצֵאתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר׃
לִבְנֵ֤י יוֹסֵף֙ לִבְנֵ֣י אֶפְרַ֔יִם תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃
כָּל־פְּקוּדֵ֨י הַלְוִיִּ֜ם אֲשֶׁר֩ פָּקַ֨ד מֹשֶׁ֧ה וְׄאַׄהֲׄרֹ֛ׄןׄ עַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם כָּל־זָכָר֙ מִבֶּן־חֹ֣דֶשׁ וָמַ֔עְלָה שְׁנַ֥יִם וְעֶשְׂרִ֖ים אָֽלֶף׃
וְנָ֨שְׂא֜וּ אֶת־יְרִיעֹ֤ת הַמִּשְׁכָּן֙ וְאֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד מִכְסֵ֕הוּ וּמִכְסֵ֛ה הַתַּ֥חַשׁ אֲשֶׁר־עָלָ֖יו מִלְמָ֑עְלָה וְאֶ֨ת־מָסַ֔ךְ פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
וְאִם־אֵ֨ין לָאִ֜ישׁ גֹּאֵ֗ל לְהָשִׁ֤יב הָאָשָׁם֙ אֵלָ֔יו הָאָשָׁ֛ם הַמּוּשָׁ֥ב לַיהוָ֖ה לַכֹּהֵ֑ן מִלְּבַ֗ד אֵ֚יל הַכִּפֻּרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יְכַפֶּר־בּ֖וֹ עָלָֽיו׃
וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתּוּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן נַחְשׁ֖וֹן בֶּן־עַמִּינָדָֽב׃
וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן אֱלִיצ֖וּר בֶּן־שְׁדֵיאֽוּר׃
וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן אֱלִישָׁמָ֖ע בֶּן־עַמִּיהֽוּד׃
וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן־פְּדָהצֽוּר׃
וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן־עַמִּישַׁדָּֽי׃
וַיַּ֨עַשׂ מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן וְכָל־עֲדַ֥ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל לַלְוִיִּ֑ם כְּ֠כֹל אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה יְהוָ֤ה אֶת־מֹשֶׁה֙ לַלְוִיִּ֔ם כֵּן־עָשׂ֥וּ לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ כִּי־יִהְיֶֽה־טָמֵ֣א׀ לָנֶ֡פֶשׁ אוֹ֩ בְדֶ֨רֶךְ רְחֹקָ֜הׄ לָכֶ֗ם א֚וֹ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעָ֥שָׂה פֶ֖סַח לַיהוָֽה׃
וְלָמָ֣ה יְ֠הוָה מֵבִ֨יא אֹתָ֜נוּ אֶל־הָאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ לִנְפֹּ֣ל בַּחֶ֔רֶב נָשֵׁ֥ינוּ וְטַפֵּ֖נוּ יִהְי֣וּ לָבַ֑ז הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ שׁ֥וּב מִצְרָֽיְמָה׃
וַאֲנִ֗י הִנֵּ֤ה לָקַ֙חְתִּי֙ אֶת־אֲחֵיכֶ֣ם הַלְוִיִּ֔ם מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֶ֞ם מַתָּנָ֤ה נְתֻנִים֙ לַֽיהוָ֔ה לַעֲבֹ֕ד אֶת־עֲבֹדַ֖ת אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם אֶל־בָּלָ֗ק הִֽנֵּה־בָ֙אתִי֙ אֵלֶ֔יךָ עַתָּ֕ה הֲיָכֹ֥ל אוּכַ֖ל דַּבֵּ֣ר מְא֑וּמָה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֧ים אֱלֹהִ֛ים בְּפִ֖י אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר׃
וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו בָּלָ֗ק לְךָ־נָּ֨א אִתִּ֜י אֶל־מָק֤וֹם אַחֵר֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְאֶ֣נּוּ מִשָּׁ֔ם אֶ֚פֶס קָצֵ֣הוּ תִרְאֶ֔ה וְכֻלּ֖וֹ לֹ֣א תִרְאֶ֑ה וְקָבְנוֹ־לִ֖י מִשָּֽׁם׃
אָבִינוּ֮ מֵ֣ת בַּמִּדְבָּר֒ וְה֨וּא לֹא־הָיָ֜ה בְּת֣וֹךְ הָעֵדָ֗ה הַנּוֹעָדִ֛ים עַל־יְהוָ֖ה בַּעֲדַת־קֹ֑רַח כִּֽי־בְחֶטְא֣וֹ מֵ֔ת וּבָנִ֖ים לֹא־הָ֥יוּ לֽוֹ׃
אֵ֛לֶּה תַּעֲשׂ֥וּ לַיהוָ֖ה בְּמוֹעֲדֵיכֶ֑ם לְבַ֨ד מִנִּדְרֵיכֶ֜ם וְנִדְבֹתֵיכֶ֗ם לְעֹלֹֽתֵיכֶם֙ וּלְמִנְחֹ֣תֵיכֶ֔ם וּלְנִסְכֵּיכֶ֖ם וּלְשַׁלְמֵיכֶֽם׃
וַֽיַּעֲל֞וּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכּ֗וֹל וַיִּרְאוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וַיָּנִ֕יאוּ אֶת־לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְבִלְתִּי־בֹא֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָהֶ֖ם יְהוָֽה׃
לָנֻ֨ס שָׁ֜מָּה רוֹצֵ֗חַ אֲשֶׁ֨ר יִרְצַ֤ח אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ בִּבְלִי־דַ֔עַת וְה֛וּא לֹא־שֹׂנֵ֥א ל֖וֹ מִתְּמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֑ם וְנָ֗ס אֶל־אַחַ֛ת מִן־הֶעָרִ֥ים הָאֵ֖ל וָחָֽי׃
וְעַתָּה֙ לָ֣מָּה נָמ֔וּת כִּ֣י תֹֽאכְלֵ֔נוּ הָאֵ֥שׁ הַגְּדֹלָ֖ה הַזֹּ֑את אִם־יֹסְפִ֣ים׀ אֲנַ֗חְנוּ לִ֠שְׁמֹעַ אֶת־ק֨וֹל יְהוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ ע֖וֹד וָמָֽתְנוּ׃
כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּךָ֞ בָּחַ֣ר׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה מִכֹּל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃
וְיָ֣דַעְתָּ֔ כִּֽי־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֑ים הָאֵל֙ הַֽנֶּאֱמָ֔ן שֹׁמֵ֧ר הַבְּרִ֣ית וְהַחֶ֗סֶד לְאֹהֲבָ֛יו וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָ֖ו לְאֶ֥לֶף דּֽוֹר׃
נָת֤וֹן תִּתֵּן֙ ל֔וֹ וְלֹא־יֵרַ֥ע לְבָבְךָ֖ בְּתִתְּךָ֣ ל֑וֹ כִּ֞י בִּגְלַ֣ל׀ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה יְבָרֶכְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָֽל־מַעֲשֶׂ֔ךָ וּבְכֹ֖ל מִשְׁלַ֥ח יָדֶֽךָ׃
עַל־פִּ֨י הַתּוֹרָ֜ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ וְעַל־הַמִּשְׁפָּ֛ט אֲשֶׁר־יֹאמְר֥וּ לְךָ֖ תַּעֲשֶׂ֑ה לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל׃
כִּֽי־יַכְרִ֞ית יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֶת־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ אֶת־אַרְצָ֑ם וִֽירִשְׁתָּ֕ם וְיָשַׁבְתָּ֥ בְעָרֵיהֶ֖ם וּבְבָתֵּיהֶֽם׃
וְהוֹרִ֡דוּ זִקְנֵי֩ הָעִ֨יר הַהִ֤וא אֶת־הָֽעֶגְלָה֙ אֶל־נַ֣חַל אֵיתָ֔ן אֲשֶׁ֛ר לֹא־יֵעָבֵ֥ד בּ֖וֹ וְלֹ֣א יִזָּרֵ֑עַ וְעָֽרְפוּ־שָׁ֥ם אֶת־הָעֶגְלָ֖ה בַּנָּֽחַל׃
הִשָּׁ֧מֶר בְּנֶֽגַע־הַצָּרַ֛עַת לִשְׁמֹ֥ר מְאֹ֖ד וְלַעֲשׂ֑וֹת כְּכֹל֩ אֲשֶׁר־יוֹר֨וּ אֶתְכֶ֜ם הַכֹּהֲנִ֧ים הַלְוִיִּ֛ם כַּאֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִ֖ם תִּשְׁמְר֥וּ לַעֲשֽׂוֹת׃
מִתֵּ֣ת׀ לְאַחַ֣ד מֵהֶ֗ם מִבְּשַׂ֤ר בָּנָיו֙ אֲשֶׁ֣ר יֹאכֵ֔ל מִבְּלִ֥י הִשְׁאִֽיר־ל֖וֹ כֹּ֑ל בְּמָצוֹר֙ וּבְמָצ֔וֹק אֲשֶׁ֨ר יָצִ֥יק לְךָ֛ אֹיִבְךָ֖ בְּכָל־שְׁעָרֶֽיךָ׃
הִגַּ֤דְתִּי לָכֶם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֥י אָבֹ֖ד תֹּאבֵד֑וּן לֹא־תַאֲרִיכֻ֤ן יָמִים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה עֹבֵר֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן לָב֥וֹא שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (שלח קנז.) בֹּא וּרְאֵה, שְׁנֵי עֵצִים הֵם, אֶחָד לְמַעְלָה וְאֶחָד לְמַטָּה, בָּזֶה חַיִּים וּבָזֶה מָוֶת. מִי שֶׁמַּחֲלִיפָם, גּוֹרֵם לוֹ מָוֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מֹשֶׁה נָקַט עֵץ הַחַיִּים, וְלָכֵן רָצָה לָדַעַת אִם הָיָה מָצוּי בָּאָרֶץ אִם לֹא, וּמִשּׁוּם זֶה אָמַר הֲיֶשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ. שֶׁהֲרֵי עֵץ הַחַיִּים נֶחְמָד לַכֹּל. וְהֵם לֹא הֵבִיאוּ אֶלָּא עֲנָבִים וְרִמּוֹנִים וּתְאֵנִים, בְּאִילָן אַחֵר תְּלוּיִים וַאֲחוּזִים. רוֹאִים שֶׁחֵטְא הַמְרַגְּלִים הָיָה שֶׁלָּקְחוּ מִפֵּירוֹת עֵץ הַדַּעַת, בִּמְקוֹם לָקַחַת מִפֵּירוֹת עֵץ הַחַיִּים, הַ'חֲתַם סוֹפֵר' שׁוֹאֵל; הֲרֵי מֹשֶׁה אָמַר "וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ" וּמַדּוּעַ הֵבִיאוּ הַמְרַגְּלִים רַק גֶּפֶן תְּאֵנָה וְרִמּוֹן וְלֹא זַיִת וְתָמָר שֶׁהֵם גַּם מִפְּרִי הָאָרֶץ. וְנִרְאֶה לְפִי דִבְרֵי הַזֹּהַר שֶׁגֶּפֶן תְּאֵנָה וְרִמּוֹן מְסַמְּלִים אֶת נִגְלוֹת הַתּוֹרָה בִּבְחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, מֵאִידָךְ זַיִת וְתָמָר מְסַמְּלִים אֶת עֵץ הַחַיִּים וְלָכֵן לֹא לָקְחוּ מֵהֶם, כִּי גֶפֶן שֶׁלֹּא עוֹשִׂים מִמֶּנָּה יַיִן מְסַמֶּלֶת עֲדַיִן אֶת הַבְּחִינָה הַחִיצוֹנִית, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר 'אֱמוּנַת עִתֶּיךָ' (תשנ"ז ע' רפב) בְּשֵׁם הר"ש אוֹסְטוֹפֶּלֶער עַל הַכָּתוּב "וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים", שֶׁהָאוֹתִיּוֹת שֶׁבָּאוֹת קֹדֶם הַמִּלָּה עֲנָבִם הֵן סַמָּאֵ"ל. וְכֵן תְּאֵנָה הִיא עֵץ הַדַּעַת לְפִי פַּשְׁטוּת הַפְּסוּקִים בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית. וְכֵן עַל הָרִמּוֹן מוּבָא בְּ'סֵפֶר הַלִּקּוּטִים' לְהָאֲרִיזַ"ל (יחזקאל ע' תטז) שֶׁהַמִּלָּה מְטַטְרוּ"ן, מִתְחַלֶּקֶת לְטָט, רִמּוֹ"ן. טָט בְּגִימַטְרִיָּא חַ"י, וּבָזֶה אֵין אֲחִיזָה לַקְּלִפּוֹת. וְרִמּוֹן בְּגִימַטְרִיָּא רָצוֹא, וְשָׁם יֵשׁ אֲחִיזָה לַקְּלִפּוֹת. וְעַל זֶה נֶאֱמַר בַּגְּמָרָא ר' מֵאִיר רִמּוֹן מָצָא, תּוֹכוֹ אָכַל קְלִפָּתוֹ זָרַק. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּזַּיִת גַּם הַפְּרִי וְגַם הַשֶּׁמֶן מְסַמְּלִים אֶת פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה, כַּמּוּבָא בְּ'תוֹרַת מְנַחֵם' (ח' ע' 130) שֶׁמֶן הוּא בְּחִינַת חָכְמָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ", שֶׁקֹּדֶשׁ הוּא בְּחִינַת חָכְמָה, וְהַזַּיִת שֶׁהוּא מְקוֹר הַשֶּׁמֶן, בְּחִינַת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָעַצְמִי. וְזֶה הַטַּעַם שֶׁהַזַּיִת אֵינוֹ מְקַבֵּל הַרְכָּבָה, וְעַד שֶׁפּוֹעֵל גַּם בְּהַשֶּׁמֶן שֶׁיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ שֶׁאֵינוֹ מִתְעָרֵב עִם הַשְּׁאָר מַשְׁקִין. וְכֵן תָּמָר מְרַמֵּז עַל הַתְּמוּרוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹרַת הָרֶמֶז שֶׁמְּחַבֶּרֶת אֶת הַפְּשָׁט לַסּוֹד. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' א. ה. שליט"א שֶׁלָּכֵן תָּמָר שָׁלְחָה לִיהוּדָה בְּרֶמֶז לִפְנֵי לֵדַת שֹׁרֶשׁ מָשִׁיחַ, "הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת" וְגוֹ'. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' א. י. שליט"א שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז בַּכָּתוּב עַל הַמְרַגְּלִים שֶׁכָּרְתוּ וְהִתְרַחֲקוּ מִתּוֹרַת הָרֶמֶז: (במדבר יג, כג) "וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים".

וְכֵן נִרְאֶה לְבָאֵר אֶת הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר בְּחֵטְא מֵי מְרִיבָה: (במדבר כ, ה) "וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת" רוֹאִים שֶׁהִתְלוֹנְנוּ רַק עַל גֶּפֶן תְּאֵנָה וְרִמּוֹן לְרַמֵּז שֶׁהַטַּעַם שֶׁאֵין מַיִם לִשְׁתּוֹת הוּא מִשּׁוּם שֶׁעוֹסְקִים רַק בְּנִגְלוֹת הַתּוֹרָה שֶׁהֵם בִּבְחִינַת גֶּפֶן תְּאֵנָה וְרִמּוֹן. וְכֵן תְּאֵנָה גֶפֶן רִמּוֹן ר"ת תג"ר שֶׁמְּרַמֵּז עַל תִּגְרָא וּמְרִיבָה שֶׁעָשׂוּ הַמְרַגְּלִים, וְזֶה גַם הַטַּעַם שֶׁל חֵטְא מֵי מְרִיבָה שֶׁהַמַּיִם עָשׂוּ תִגְרָא וּמְרִיבָה עִם מֹשֶׁה וְלֹא רָצוּ לְהַשְׁפִּיעַ בִּגְלַל הַחִסָּרוֹן בִּפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה. וְכֵן שָׁמַעְתִּי שֶׁג' אֵלּוּ גֶּפֶן תְּאֵנָה וְרִמּוֹן הֵם הָרְחוֹקִים בְּיוֹתֵר מִתֵּבַת אֶרֶץ בְּשִׁבְעַת הַמִּינִים, לָכֵן הַמְרַגְּלִים אֲשֶׁר רָצוּ לְהַרְחִיק אֶת יִשְׂרָאֵל מֵהָאָרֶץ הֵבִיאוּ דַוְקָא אוֹתָם. וְכֵן בִּתְאֵנָה גֶּפֶן וְרִמּוֹן יֵשׁ אוֹתִיּוֹת נוּ"ן, וּבְזַיִת וְתָמָר אֵין אוֹתִיּוֹת נוּ"ן, וּמָצִינוּ שֶׁהָאוֹת נוּ"ן מְסַמֶּלֶת אֶת נְפִילַת הַשְּׁכִינָה וִירִידַת הַתּוֹרָה לְדַרְגּוֹת נְמוּכוֹת. כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר 'שִׂיחַ יִצְחָק' (ליקוטים ו') אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִפְּנֵי מַה לֹא נֶאֶמְרָה נוּ"ן בְּאַשְׁרֵי כִּי נוּ"ן מְרַמֵּז עַל הַשְּׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, בְּסוֹד נ' הֲפוּכָה דְּ"וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן", וְהוּא מְרַמֵּז עַל נְפִילָה דִּילֵהּ בְּגָלוּתָא בֵּין נוּנֵי יַמָּא רַבָּא וּתְהוֹמָא רַבָּא, וְהֵם ב' נוּנִי"ן, לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִיחַ, וְלִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלְתּוֹן, שֶׁהֵם זו"נ דִּלְהוֹן, נ' כְּפוּפָה הוּא הַנְּקֵבָה, וְנ' פְּשׁוּטָה דְּכוּרָא דִּלְהוֹן. וְלָכֵן רָצָה יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן שֶׁיֵּשׁ ג' נוּנִי"ן בִּשְׁמוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַתִּקּוּן. וְכֵן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה יֵשׁ נוּ"ן בִּשְׁמוֹ.

בַּכָּתוּב עַל מַפָּלַת אֱדוֹם בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה יֵשׁ רֶמֶז לְסוֹד עֲשִׂיַּת הַיַּיִן הָאָדֹם: (ישעי' סג, א) "מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ: מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ וּבְגָדֶיךָ כְּדֹרֵךְ בְּגַת פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וּמֵעַמִּים אֵין אִישׁ אִתִּי וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי וְיֵז נִצְחָם עַל בְּגָדַי וְכָל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי: כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה". נִרְאֶה לְבָאֵר מַדּוּעַ תְּלוּיָה הַגְּאֻלָּה בְּהַבְשָׁלַת הָעֲנָבִים, דְּמָצִינוּ שֶׁיַּיִן קָשׁוּר עִם מִסְפַּר 70 כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (ערובין סה.) יַיִן בְּגִימַטְרִיָּא סוֹד [שִׁבְעִים] נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד. וְרוֹאִים שֶׁהַמִּסְפָּר 70 הוּא הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל יַיִן אוֹ סוֹד, וְכֵן הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה שֶׁתְּלוּיָה בְּלֵדַת מָשִׁיחַ שֶׁתִּפָּתַח הַמֵּסְתוּמָה אַחֲרֵי עַיִ"ן שָׁנִים שֶׁל חֶבְלֵי מָשִׁיחַ, תְּלוּיָה בַּסּוֹד שֶׁל הַבְשָׁלַת הָעֲנָבִי"ם. שֶׁאָנוּ מְצַפִּים לְגִלּוּי סוֹדוֹת הַתּוֹרָה בִּבְחִינַת נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד. וְכָל עוֹד הָעֲנָבִים אֵינָם בְּשֵׁלִים לְהוֹצִיא מֵהֶם אֶת הַסּוֹד, אֲנַחְנוּ עֲדַיִן בִּתְקוּפַת עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' א. י. שליט"א שֶׁעֲנָבִים בְּגִימַטְרִיָּא עָקֵב, רֶמֶז עַל תְּקוּפַת עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא שֶׁנִּרְמֶזֶת כָּאן עַד הַבְשָׁלַת הָעֲנָבִים. 

גֶּפֶן תְּאֵנָה וְרִמּוֹן שַׁיָּכִים לְמִסְפַּר שֶׁבַע שֶׁיֵּשׁ זֶה לְעֻמַּת זֶה כְּדִלְעֵיל, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַזַּיִת וְהַשֶּׁמֶן מְסַמְּלִים אֶת הַשְּׁמִינִי בְּסוֹד חָכְמָה וּבִינָה כַּיָּדוּעַ שֶׁשָּׁם אֵין אֲחִיזָה לָרַע, וְכֵן הַתָּמָר הוּא מֵעֵבֶר לְסוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְלָעוֹלָם הַשְּׁמִינִי כְּדִלְעֵיל. וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (מעשרות ב, ח) שֶׁהַתְּאֵנִים נִקְרָאוֹת בְּשֵׁם בְּנוֹת שֶׁבַע, וְרוֹאִים שֶׁפְרִי הַתְּאֵנָה שַׁיָּךְ לַמִּסְפָּר שֶׁבַע. וְכֵן מָצִינוּ בַּתּוֹסְפוֹת (ר"ה טו: ד"ה בנות) הַטַּעַם שֶׁתְּאֵנִים נִקְרָאוֹת בְּנוֹת שֶׁבַע, לְפִי שֶׁגָּרְמוּ שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת [בְּחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן]. וְכֵן הַשִּׁעוּר לְהוֹצָאַת שַׁבָּת הוּא תְּאֵנָה, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (ברכות מא.) כִּגְרוֹגֶרֶת לְהוֹצָאַת שַׁבָּת. וּבַחֲלֻקַּת הַסְּפִירוֹת הַתְּאֵנָה הִיא כְּנֶגֶד הַנֶּצַח, וְהָרִמּוֹן כְּנֶגֶד הַהוֹד, שֶׁהֵם שְׁנֵי רְגָלִים שֶׁמַּשְׁלִימִים זֶה אֶת זֶה. וְלָכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (במדב"ר טז, יד) "וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל", לֹא רָצוּ לִטֹּל מִפֵּרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אִלּוּלֵי כָּלֵב שֶׁשָּׁלַף אֶת הַזַּיִ"ן וַיָּרָץ לִפְנֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם אִם אֵין אַתֶּם נוֹטְלִים אוֹ אַתֶּם הוֹרְגִים אוֹתִי אוֹ אֲנִי הוֹרֵג אֶתְכֶם. נִרְאֶה דְּלָכֵן רָצָה כָּלֵב שֶׁיִּקְחוּ מִפֵּרוֹת הָאָרֶץ אֶת הָאֶשְׁכֹּל וְהַתְּאֵנָה וְהָרִמּוֹן, שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת מִסְפַּר שֶׁבַע שֶׁשּׁוֹרֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלָכֵן הוּא שָׁלַף אֶת הַזַּיִ"ן מִסְפָּר שֶׁבַע, כְּדֵי לְהַכְרִיחָם לְהִתְחַבֵּר עִם מִסְפָּר שֶׁבַע. וְכֵן כָּתוּב (במדבר יג, כ) "וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים", לְרַמֵּז שֶׁיָּמִים אֵלּוּ הָיוּ מְסֻגָּלִים לְהִתְקַשֵּׁר עִם פְּרִי הָעֲנָבִים וְכֵן מָצִינוּ בְּרַשִּׁ"י (שם כג) שְׁמוֹנָה נָטְלוּ אֶשְׁכּוֹל, לְרַמֵּז שֶׁהָאֶשְׁכּוֹל הוּא הַמִּסְפָּר שֶׁבַע דַּרְכּוֹ מִתְקַשְּׁרִים לַמִּסְפָּר שְׁמוֹנֶה. וּמוּבָא בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי שָׁם (במדבר יג, כג) "וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם". אֵלּוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב. וְכֵן מָצִינוּ בִּיהוֹשֻׁעַ (פ"ו) שֶׁקֹּדֶם שֶׁהִתְחִילוּ לִכְבּשׁ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִקִּיפוּ אֶת יְרִיחוֹ שִׁבְעָה יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁבַע פְּעָמִים. וְגַם כָּאן נִרְאֶה דְּזֶה הָיָה לְהִתְקַשֵּׁר עִם מִסְפָּר שֶׁבַע קֹדֶם שֶׁנִּכְנָסִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' דָּוִד פֶּרֶץ שליט"א שֶׁנִּכְנְסוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּחֹדֶשׁ נִיסָן שֶׁהוּא הַשְּׁבִיעִי מִתִּשְׁרֵי, וּבַתַּאֲרִיךְ י' שֶׁמְּסַמֵּל אֶת סְפִירַת הַמַּלְכוּת הָעֲשִׂירִית, וְהַמְרַגְּלִים שֶׁשָּׁלַח יְהוֹשֻׁעַ הָיּו פִּינְחָס וְכָלֵב שֶׁהֵם בְּגִימַטְרִיָּא י' פְּעָמִים שֵׁם הוי"ה

101 גדולי עולם פסקו : מי שיש בידו להוכיח ולא עושה זאת כאילו רצח את חבירו- מקבץ תוכחות לעם ישראל

עלון 1025מזכי הרבים חלק ז ידינו לא שפכו את הדם הזה

 

עלון מס' 1025 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על צניעות ויסודי הדת – ל"ג בעומר – תשפ"ג

מזכי הרבים – חלק ז'

101 גדולי עולם פסקו שמי שיש בידו להוכיח ולא עושה זאת כאילו רצח את חבירו

ידינו מלאו דמים

כדאי להתעורר לפני שיהיה מאוחר

מקבץ תוכחות להצלת עם ישראל

 

101 גדולי עולם פסקו: "מי שיש בידו להוכיח ולא עושה זאת, אלא אומר "שלום עליך נפשי" מעלה עליו הכתוב כאילו רצח את חבירו", [ספרי שכר ועונש חלקים ד-ה, ספר התוכחה כהלכתה, ספר מזכי הרבים, ספר חובת מחאה], ומדוע? מכיון שהיה בידו להוכיחו ולהצילו מבאר שחת, והוא לא עשה זאת. לכן, הוא מתחייב בדמו ודם זרעו עד סוף כל הדורות, והחפץ חיים כתב על זה בספריו חומת הדת  ובספר נדחי ישראל בהקדמה, [וראה בעלון 1041-1042 באריכות] וזה תוכן דבריו: שלכל ישראל יש דין ערבות מאחד לשני, ועל כל עם ישראל מוטלת חובת התוכחה מאחד לשני, מכיון שאם יש בכוחו להוכיח והוא לא הוכיח, הוא יחויב על כל אחד ואחד שיכל להוכיח ולא הוכיח עד סוף כל הדורות, ועל זה אנחנו אומרים בכל יום על אבותינו ועלינו על בנינו ועל דורותינו ועל דורות זרע ישראל עבדיך.

כעת, אנחנו כותבים עלון זה לאור המצב המסוכן שעם ישראל  נמצאים בו, כפי שכל אחד יכול לראות שמידת הדין מתוחה מאד אסונות ופיגועים פוקדים  אותנו כחדשות לבקרים. אנחנו בפיתחה של מלחמת עולם שלישית שאחריתה מי ישורנו. לכן, חובת התוכחה, היא צו השעה, ובפרט בענין הצניעות  שזה כולל את הפאה הנכרית, וענין הכשרות בעם ישראל, שכל מי שאוכל משחיטה תעשייתית אוכל נבילות וטריפות חלב ודם, וכתוצאה מכל זה רוב מטבחי ישראל הם טריפות.

בנוסף, ישנה בעיה בכשרותן של הקלפים של ספרי תורה תפילין ומזוזות, [ראו באריכות בעלונים שכתבנו על כל הבעיות של הקלפים, וכמו כן ניתן לשמוע שיעורים על כל מה מה שאנחנו כותבים כעת בקו שומרי החומות מספר 027-33-72-978].

יש לדעת שאם הסופר סת"ם אוכל של  בשר של נבילות וטריפות (וזה המצב רח"ל של כל הבשר בהמה בימינו), או אם אשתו חובשת פאה, והוא לא מוחה בה, אז התפילין והמזוזות והספר תורה שהוא כותב  לא כשרים. ואז יוצא שהכל פסול רח"ל,  ונחשב כאילו אדם לא הניח תפילין מימיו, ולא הייתה לו בביתו מזוזה כשרה מעולם, ולא קרא מספר תורה כשר, וכל הברכות היו ברכות לבטלה רח"ל, וזה לפי בעלי שו"ע.

ישנה בעיה חמורה של זלזול בבתי כנסיות ובתי מדרשות שבו מדברים בשעת תפילה קדיש וקדושה, [וכתוצאה מכך כל התפילות עוברות לרשות הסטרא אחרא, ואנחנו לא מבינים מדוע התפילות שלנו לא מתקבלות, חת"ס כתובות], וכמו כן אותו הדבר קורה כאשר נשים נכנסות לבתי כנסיות ובתי מדרשות בפריצות בפאה נכרית עם חצאיות עד הברך, עם גרביים שקופות, ובגדים צמודים אז כל התפילות עוברות לרשות הסטרא אחרא, והנשים הללו מטמאות את כל המקום. וברור שהשכינה הקדושה לא יכולה לשרות במקום טומאה שכזה.

ישנם בעיות עם מקוואות שישנם הרבה מקוואות פסולות, ולכן צריכים לבדוק ולברר אם המקוה כשירה.

כל אדם שלא רוצה שיחייבו אותו מן השמים ברציחת אחיו בני ישראל, יוכל לקבל מאיתנו עלונים על כל הנושאים שהזכרנו ולהפיץ אותם ברבים.

היום התוכחה מתקבלת יותר על הלב, כאשר היא בכתב כמו שכתב מרן החיד"א זי"ע, ולא צריך להתווכח עם אף אחד מכיון שהכל כתוב עם הוכחות שחור על גבי לבן. וראו באריכות בעלוני מדה כנגד מדה מספרים 10019-10025

בכדי לקבל עלונים אפשר להתקשר למספר טל:02-6523510

או לכתוב (למייל 9951300@gmail.com)

ואנחנו נשלח לכם בע"ה את כל החומר.

כמו כן, כל אחד יכול להדפיס העלונים שיקבל (במייל 9951300@gmail.com) באיזה כמות שיחפוץ ולהפיץ ברבים, ובזה יקיים את מצוות התוכחה וחיוב הערבות, ולא יחייבו אותו בשמים על 15 מיליון יהודים עד סוף כל הדורות [מכל אדם  חרדי יוצאים 48 מיליון נשמות, והחשבון הוא לפי ממוצע של  חמישה ילדים במשפחה במשך 11 דורות], וכמו שכתוב כל המזכה את הרבים זוכה לבנים צדיקים, ואהוב וחביב לפני אבינו שבשמים, עם זכויות ללא סוף.

משל של בעל הסולם זצוק"ל- לענין הערבות של עם ישראל

אדם עושה חור  בספינה – שואלים אותו: אדוני -למה אתה עושה חור בספינה? הרי כולנו נטבע? והוא עונה: אני עושה רק חור מתחת למושב שלי.

לכן כל אחד צריך לעשות בדק בית לעצמו ויבדוק שהוא לא עושה חור בספינה של עם ישראל

ודין של מזכה הרבים הוא לא דין של בן אדם רגיל, מכיון שהזכויות של מזכי הרבים, זה מיליוני זכויות עד סוף כל הדורות של כל אחד ואחד שהציל.

כתוב בתורה יראת ה' היא אוצרו, כמו שידוע שהקב"ה מחפש את הלב של האדם, הוא לא זקוק ללמדנים, יש לו מספיק למדנים ויודעי תורה בשמים, והשעשוע הכי הגדול של הקב"ה, זה דוקא מכלים שבורים שעושים לשם שמים, ולכן הדבר הכי חשוב בדור שלנו, זו האמונה  והיראת שמים וזה לא הלמדנות ולא הכבוד, (כי שכל זה לא "האדם" זה דבר שמקבלים אותו במתנה מהשמים- ולכן המתנה  של שכל לא מרשימה את הקב"ה- כי זה משלו]  האדם הוא היראת שמים והאמונה שלו-  וזה הדבר היחידי שלא מקבלים מהקב"ה.  הרב ניסים  פרץ זצ"ל היה אומר ש-99% – האדם  מקבל הכל מהקב"ה (שכל, חכמה, עושר,  ילדים אישה)- ורק 1%  הוא לא מקבל שזה- היראת שמים שלו- וזה כל העבודה, לכן  לא כדאי  לרדוף אחרי ה99% כי היא ממילא קבועים)

– ולא לפתוח כוללים ללא סוף, ולא לבזבז את החיים ואת הזמן היקר, ולהתרוצץ ולפתוח עוד כולל ועוד ישיבה וכו'. ולכן הקב"ה עדיין מחזיק ברסן ולא נותן לפורענות הגדולה להגיע מכיון, שהוא מחכה שעוד יהודים יעשו תשובה וינצלו לפני הגאולה, והדרך היחידה היא להציל יהודים היא להפיץ תוכחה ולצאת אל העם.

וזאת כל העבודה, שהיא צריכה להיות, כרגע לנגד עינינו- צו השעה, להחזיר יהודים בתשובה לגבי כל העבירות שכתבנו כאן.

ונכון, שכתוב שלימוד תורה כנגד כולם, אבל זה אחרי שהצלנו את הילד מלטבוע בנהר. (כמו שכתוב בגמרא על חסיד שוטה שראה אישה טובעת בנהר ולא  אץ להציל אותה כי לא  רצה להיכשל  בצניעות).

וכאשר כתוב תלמוד תורה כנגד כולם הפירוש הוא תלמוד תורה עם יראת שמים, שזה בלי פריצות ופאה נכרית, ובלי אכילת נבילות וטריפות ובלי אייפונים וכל השאר. ולזה צריכים יראת שמים ומסירות נפש כמו שכתוב בספר נחלת שבעה סימן נ"ח, ובספרי שכר ועונש ה' חלקים.

וידוע שדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, ואשרי מי שישמע יבין ויפעל.

ברוך ה' לעולם אמן אמן.

הערה: למידע מורחב על כל איסורי הפאה, הוכחות וכו' מי שנכשל בפאה נכרית ורוצה לעשות תשובת המשקל, נא להתקשר ולהשיג חומר בנושא בטלפון: 054-8505928.

הרב שלום יהודה גראס

אבדק"ק האלמין

בית שמש, ארץ הקודש