הכוכב של הבחירות עם 14 מנדטים

שמעו קצת רמזים מאת: סוד החשמל

14 = דוד

בית הלחמי… מרמ שעם ישראל צריך להתנער מעפר לק…

"הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי, לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִּפְאַרְתֵּךְ עַמִּי, עַל יַד בֶּן יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי, קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ"

מאת: אתר שלושה דברים

התנערי מעפר קומי, על מי מדובר? מי נמצא כאן בעפר? כלל ישראל, כנסת ישראל, השכינה הקדושה נמצאת בעפר, מה המשמעות לגבי כל אחד ואחת מאתנו? המשמעות היא פשוטה, בזמן שיש לנו הזדמנות, לקבל איזה תענוג גשמי, אכילה, כבוד, כסף, אנחנו רצים, מוכנים ומזומנים כל ההשתוקקות והכיסופים, לקבל את התענוג, אבל בזמן שאנו צריכים לפעול פעולה בקדושה, של אהבת הזולת באמת, שלנו לא יצא מזה כלום, של אמונה, של קבלת עול מלכות שמים, זה קשה לנו, זה כבד לנו, הרבה פעמים אנחנו מוצאים כל מיני תרוצים, בכדי להתחמק מדברים שאהבה העצמית שלנו לא תקבל מהם כלום, זה מושג של עפר. עפר זה דבר בלתי חשוב, על העפר אנחנו דורכים, כי הוא לא חשוב, המושג שכינתא בעפרא, פירושו של דבר שאם אני משווה את ההתלהבות שלי לעניינים גשמיים וההתלהבות שלי לענייני קדושה, אז ניכר הבדל גדול, מכך שהקדושה נמצאת אצלי בעפר.

ועל זה אנו מתפללים ואומרים התנערי מעפר קומי, אחנו מקווים בטוחים שיבוא יום, ודווקא ענייני הקדושה, היכולת לעשות למען השני בלי לקבל לעצמי כלום, היכולת להאמין למעלה מהשכל, למעלה מהדעת, זה יהיה יום אחד דבר מכובד, מפואר ונפלא. לבשי בגדי תפארתך עמי, אנחנו מצפים שיהיה מפואר ויפה ללכת בדרך ישראל, הבגדים הם לבושים, התורה המצוות, החוקים המשפטים כל ההנהגות, מדאורייתא או מדרבנן, הם לבושים שמכסים את היקר מכל, את אדון הכל. ואנחנו בטוחים שיום יבוא והבגדים הללו, יהיו יפים בעינינו ולא יהיו בעפר, לבשי בגדי תפארתך עמי, על יד בן ישי בית הלחמי, זהו כינוי למשיח צדקנו, לפי הפשט המשיח יהיה האדם המנהיג של כלל ישראל, שיצליח קודם כל, לעשות מהפכה פנימית בנורמות התרבותיות הישראליות, מצד פנימיות התורה, הענין של המשיח, הוא רוח של טהרה, רוח מיוחדת שתנשוב ותעשה שינוי דרמטי, אצל כל אחד ואחת.

בית הלחמי, מצד הפשט, הענין הוא ברור, היות והמקור הוא בית לחם, אבל מהצד הפנימי, הרי ידוע שהאמונה נקראת לחם, זה בא מן הפסוק, "לכו לחמו בלחמי", א) כי האמונה צריכה להיות האוכל הבסיסי כמו לחם. ב) לחם מלשון מלחמה, מלחמת החיים של האיש הישראלי והחברה הישראלית בכלל, זה אם ללכת בדרך האמונה, בדרך אבותינו, גם אם לא תמיד זה נעים לי, גם אם לא תמיד אני מבין, אבל זו משמעותה של האמונה, שאני מאמין למעלה מהשכל ואני הולך, לכן האמונה נקראת לחם, מלשון מלחמה, ולכן המשיח נקרא בית הלחמי, כי התמורה והשינוי הגדול שרוח המשיח תעשה בעם ישראל היא הליכתנו בדרך האמונה, ולכן לא כתוב כאן דוד, כתוב על יד בן ישי בית הלחמי, למה לא כתוב במפורש דוד, בגלל שרוצים לומר שהאמונה מסגלת אותנו, מאמנת אותנו, מרגילה אותנו ללכת בדרך הנסתר, למשל :

חבר התנהג אלי לא יפה, אז מה שמגולה זה, שהוא התנהג אלי לא יפה, אומרים חז"ל והוה דן את כל האדם לכף זכות, אתה צריך לדון אותו שהוא בכל זאת צדיק, גם אם אתה לא מבין את זה, האמונה מרגילה אותנו ללכת למעלה מהשכל בדרך הנסתרת מהשכל שלנו. קרבה אל נפשי גאלה, אנו מאמינים שמתקרבת גאולת הנפשות, ומימלא מתקרבת גם גאולת הגופים, כי הבעיה היא קודם כל בנפשות, בזמן שכל אחד ואחד חושב רק על עצמו, אבל אם הנפשות נגאלות, ואני במקום לחשוב על עצמי, שש ושמח לחשוב עליך, ולפעול למען טובתך שלך, אז ממילא יש גם גאולת הגופים כלומר גם החיים הגשמיים הפשוטים נעשים הרבה יותר טובים, יבוא יום ונלך ולא נפחד מאף אדם שהוא אולי הוא רמאי ואולי הוא אלים, יבוא יום והחברה הישראלית תהיה מאוחדת והומוגנית והכבוד ואהבה ינחלו בן אדם לרעהו.

🔸️רמזי דוד 14 וגאולה חדשים 🔸️רמזי הקורונה מאנגליה ממשיכים 🔸️רשת סבן (7) אילבן מגיעה לישראל 

🔮 נדיר 🔮
(בארה"ב)

כל ארבעת הכדורים שנשלפו מהכד הכילו את הספרה 7 , שידועה כמספר מזל בתרבויות ודתות שונות. בעקבות כך הפרס הכספי בהגרלה נאלץ להתחלק בין 1,400 משתתפים

רבים מאיתנו שמעו במהלך החיים שהספרה 7 היא סימן למזל והצלחה.

ארבעת המספרים שיצאו בהגרלה היו 7-7-7-7, מה שהוביל למספר שיא של 1,400 זוכים. כמניין 'דוד'

ושימו לב שבכתבה נכתב "חמישה" אותיות "המשיח"

ראה מאות רמזים נוספים במספר 14 בגלריות דוד המלך

המספר 7 זה גימטריה של מזל 77

המרמז על מעבר לדרגת השבע שמקבלים את השבת נכנסים לעולם המשיח

כזכור

"קבלת שבת = 1234
התגלות השכינה = 1234
התגלות יהוה ומשיח = 1234"

(שבע = 372 = בן ישי)

ביאת המשיח = 776
צירוף מקרים = 776

הנספר 776 זה 77 (שבת) לתוך ה6 (עולם החומר)

לעולם יש 6 רוחות יש ששה ימים בשבוע … 600 = שקר כשהולכים רק עם ה6 זה שקר. צריך להכניס את מימד המזל מימד ה7. ואז מגלים אלוקותו יתברך ומקבלים את ה 67  זה תהליך ההבנה שיש רק ה' בעולם. זה נקרא "בינה =67"

🔸️ המשך רמזי הקורונה מאנגליה 🔸️

חמישה שחקנים מנבחרת אנגליה לא רוצים להתחסן  

(כזכור: חמישה = המשיח) ובבריטניה ששם ראש ממשלתה כמניין "מלך המשיח" אנו רואים  רמזי קורונה רבים. וזה המשך לרמזים שנכתבו בפוסט מרכזי קורונה כאן: 

בבריטניה הכל הפוך. מי שמקבל בוסטר נדבק יותר… 

גולשים יקרים: כדי שנעלה פוסט רמזים נוסף נצטרך לאסוף תרומות עד לסכום כולל של 700 ש"ח. התרומות של כולם יתווספו יחד ויוצגו בעמוד הראשי של האתר. ניתן להקדיש לעילוי נשמת. להצלחה וכ"ו

לתרומה כעת לחץ כאן

עדכון זה לזכות צ"ו וא.מ שתרמו לאתר להצלחת כל בני ביתם ומשפחתו…

🔸️ רשת סבן אילבן מגיעה לישראל 🔸️

שוב המספר שבע ושוב מארה"ב. הרשת הענקית מארה"ב מגיעה

הרשת פותחת 400 סניפים

"ו400 איש עמו…" ארה"ב זה שורש עשו… 400 חנויות "נוחות"

עשיו הלך עם 400 שזה האות האחרונה 'ת' האות שהכי רחוקה מהאלף… התכלית להביא את הרחוק ביותר מלמטה לכיוון הקב"ה דווקא הרחוק משמח את הקב"ה יותר… תכלית היהודי לקרב את כל העולם לה' יתברך…

אין שום מציאות אחרת מלבד הקב"ה הרמזים שאנו רואים מראים לנו שאנו נכנסים עוד לתוך עולם הגאולה…

בעתה = 477 כמניין אתמול 477 שתבוא הגאולה נבין שהכל קרה אתמול רק לא ראינו. כי אנו שקועים בתוך האגו והתאוות שלנו… אבל הקב"ה נמצא כאן איתנו ושומר על כל אחד ועושה לו את הכי טוב בשבילו והכל רק חסד וטוב… 

רצה הקב"ה להשכין שכינתו בתחתונים.
מטרת הבריאה זה לא העולם הבא…

המטרה זה העולם הזה דווקא.

מטרת הבריאה זה לגלות שכאן הקב"ה נמצא איתך והוא מתלבש דרך כל הסובב שלך ודרך כל האירועים שעוברים עליך.
צריך להגיע למצב של "עולמך תראה בחייך…"

ולגלות שהבורא אוהב אותך ומסתתר אחרי כל דיבור ומצב נמצא הבורא. תחשוב מה הוא מרמז לך בכל ה"צירוף מקרים = 776 = שלמות = 776 = ביאת המשיח = 776

מטרת הבריאה זה לגלות את י-הוה כאן דווקא בעולם! לעשות מהלב שלי מקדש מ' קדוש … ראה: סוד המ’ והרמז  

מאמר חזק שרץ ברשת שווה לקרוא

אז אתמול הייתי בשיעור של הרב זיו קצבי.
זה היה אחד מהשיעורים היפים ביותר ששמעתי.
השיעור הזה נשאר בי קצת כמו שנשאר לך טעם טוב וחמימות של איזה משקה חם, רשימו של הרגשה.
וככה הסתובבתי לי אתו בלב מאתמול…
והיום היה לי רגע בהיר, אחרי שקיבלתי איזו הודעה,
ועלו לי כמה מחשבות.

••••••*

הבנתי שעבור כל אדם שמבקש לדעת, יגיע הרגע שבו הוא יבין מה חשוב לו ומה לא.
רגע שבו יתברר לנו, מתוך ניסיון כזה או אחר, מה עיקרי ומה משני, במה הטעם ומהו התפל, במטבח שהוא חיינו.

אדם שמבקש לצבור רכוש, מעמד, כבוד,
הנשמה שלו תהיה ממוקדת בקליפה, וגם כשהוא כביכול עובד את השם אלוקיו, זו עבודה על עצמו, בעיקר…
כי הרי הוא מבקש עזרה מהשם כדי שיהיה לו משהו.
בית, מכונית, מעמד, כבוד…

מי שעבר את השלב הזה והגיע למקום שהוא מבין שהוא חלק ממערך קצת יותר גדול, יודע להשתמש בכלים שהשם משפיע עליו לטובת הכלל ולא רק לרווחתו.

אדם כזה, שהבין שה' הוא הטוב המוחלט,
בדרך כלל יהיה מסופק ומאושר, מטבע הכרת הטוב.
אדם במקום כזה כבר מגיע למצב של משפיע, ולא רק מושפע.

וממילא יתחיל לשאול את עצמו שאלות כמו:
איפה אני מונח?
האם אני עושה כל שיש ביכולתי כדי להשאיר אחרי כמה שיותר יופי, שמחה, טוב, וכמה שפחות נזק?
למי אני בעצם עוזר?

וזאת משום שככל שמשווים צורה להשם יתברך, כך נעשות התכונות האלוקיות יקרות וקרובות.
ארך אפיים, טוב ומטיב, וכו'.

ומאחר שהשם הוא משפיע,
ככל שאנחנו מתקרבים אליו באמת, כך אנחנו מבקשים להשפיע.

מתחילים לשאול את עצמנו,
מה אני באמת נותן מעצמי?
מה אני משאיר ממני פה, על האדמה?

••••••*

למדנו בשיעור אתמול, עם הרב זיו, על ההתייחסות של החסידות לעולם הזה.

בעבר היתה התפישה הרווחת שהעולם הזה הוא מן מסדרון, משחק תיקונים שבו צוברים נקודות זכות וחובה, ומי שהיה ילד טוב נכנס לגן עדן ומי שלא – לגיהנום, חס וחלילה.

על פניו, נדמה שגן עדן הוא העיקר, הפרס… הממתק שמחכה בקצה המסע שהוא העולם הזה.

אבל החסידות מלמדת אותנו שהעולם הזה הוא הוא העיקר!

ולראייה, אילו היה גן העדן העיקר, מדוע היינו צריכים לרדת הנה לכתחילה?
לצבור נקודות?
אם כך הוא, אז כיצד יתכן שלעתיד לבוא כל המערך של הניקוד הזה יהיה בטל ומבוטל?
העולם הוא העיקר.
כאן ועכשיו.

גילוי האלוקות בכל רגע ורגע, כל דקה ודקה, פה ממש.
איפה שקשה ולא ברור. לא רק איפה שקל ונוח.

האם אני זוכר שאלוקים נמצא פה?
האם אני זוכר ששם הויה הוא הפועל כאן, ממש כאן,
לא רק כשכיף לי, אחרי ארוחה טובה, במיטה נוחה,
אלא גם בפנצ'ר בגלגל?
בעבודה שלא התקבלתי אליה?

האם אני נאמן וישר גם כשלא רואים אותי הבריות?

האם כשמישהו מציע לי לחטוא, לעשות דבר אסור, האם יראת שמים מונעת אותי מעשותו?
או שמא יראת אדם היא שמונעת?

האם הייתי פועל בדרך ישרה אם לא היה מחכה לי עונש בסוף המסלול, גשמי או רוחני?

🖤 הרב נתן שיטה יפה לבדוק אם אתה באמת נמצא עם אלוקיך בכל רגע –
לשאול את עצמנו האם למקום שבו אנחנו נמצאים לא היינו מתביישים להביא אתנו את השם יתברך.
אהבתי את הרעיון הזה 🖤

האם אני זוכר שיש רק אחד שרואה הכל פועל הכל?

••••••*

אברהם ויצחק חפרו בורות.

בור = בהמשגה רוחנית – אין מים אלא תורה.
העולם הזה הוא כמו בור, מלא בחול ואבנים, שאברהם ויצחק היו צריכים לחפור כדי לגלות מתוכו את המים, התורה.

אברהם שהיה כולו חסד, באו הפלשתים וכיסו את הבורות שחפר.
תנועה של חסד היא תנועה שנעשית מעצמה. צורך להשפיע של המשפיע ללא קשר למקבל.
בגלל שרק חסד ללא גבול מאפשר פריצות, באו הפלשתים וכיסו בחול (חולין) את הבורות.

בא יצחק, חפר את הבורות שחפר אביו אברהם, אבל הפעם הפלשתים לא יכולים היו לכסות אותם.
מדוע?
משום שיצחק בא בגבורות.
זה אפשר לו לבצע את החסד בדיוק רב יותר, ושם גבול שלא אפשר לפלישתים (ההבל, הקליפות, העולם הזה) לכסות את הקודש בחולין.

אבל יעקב…
יעקב הגיע למדרגה מזוככת, למקום של מיזוג בין חסד וגבורות. לקו האמצע. ולכן ממנו יצאו 12 שבטי-יה.

יעקב כבר לא צריך היה לחפור בורות.
אחרי 14 שנים בבית שם ועבר, כשכבר יצא משם, יעקב חולם את חלום הסולם.

כשהוא מתעורר, הוא מבין ששם הויה פועל בכל דבר ודבר,
וכאן עולה תמיהה גדולה –
יעקב למד 14 שנים תורה בבית שם ועבר, בקדושה עליאית…
האם לא ידע זאת כבר קודם?

אלא, שיעקב הגיע למדרגה חדשה –
הוא כבר לא היה צריך לחפור אבנים וחול, הוא כבר לא היה צריך "לחפור" את העולם הזה כדי לגלות את המים, התורה, האלוקות.
הוא גילה שגם הבור, גם האבנים וגם החול, החולין – הם אלוקות.

כשהשם הוא קונו של אדם והאדם מחובר לקניין הזה –
אי אפשר לקנות אותו בהבלי העולם הזה.
לא בכסף, לא בכבוד, לא בשום דבר.
יש לו הכל כבר עכשיו, ברגע שיש לו הבנה שהכל הוא אלוקות. זה הרגש הטוב המוחלט.
ברגע שיש לנו הרגש מוחלט של טוב, מה יכול להשתוות לו?
מי ימכור שבת אחת שלו, אם הוא יודע את הערך שלה?

כשאדם מחובר לקונו, כיעקב אבינו, הוא יודע שגם 14 שנים של לימוד תורה במקום קדוש וגם העיזים שהוא הולך לרעות עכשיו – חד הם.

כי הכל אלוקות.

וזאת הבקשה של הנשמה.
כי כשהבטן מקרקרת, מרגישים את זה. כשרעבים, מרגישים את זה.
אבל הנשמה לא מקרקרת כשלא מקיימים מצוות.
והנשמה, כל תכלית הירידה שלה לכאן היא לגלות את האלוקות בכל דבר ודבר בגשמיות.

לכן העבודה היא כאן ועכשיו, לכן העולם הזה הוא העיקר.

ציור: בן ישעיהו