[
להורדה/הפצה- קובץ pdf:
קטגוריה: כללי
שיחת וידאו של האדמו"ר מרימנוב שליט"א מארה"ב על הקורונה – חודש אב תשפ
מדבר על הקורונה שהיא תחילת מלחמת עולם שלישית
מדבר על המחלוקות וכל מה שמתרחש בציבור החרדי
שסלקו אנשים ממוסדות ובתי כנסת ובגלל זה ה' סילק את כולם לסגר.
הקב"ה לא צריך מוסדות כאלו ובתי כנסת כאלו
לינק כשר לצפייה והורדה
וירוס הקורונה מספר ממצאים מדהימים וחזקים מצפונות התורה | מצגת פלאית
וירוס הקורונה ממצאים של פרופ' ריפס והרב מתתיהו גלזרסון יש המשך לממצאים שהובאו כאן בפוסט צופן חזק על מגפת קורונה | מסר של אהבה | רמז בנושא השמש בגאולה
צופן חזק על מגפת קורונה | מסר של אהבה | רמז בנושא השמש בגאולה
צופן חזק על מגפת קורונה בהסתברות סטטיסטית נמוכה. ראו את הסרטון אח"כ ראו תמונת הצופן עם ההסבר שלנו
שימו לב המקבילות של המילה "הסבר" מסביר לנו את המצב
-
רואים שכל זה סביב פסח המילה פסח במרכז "הסבר"
-
סביב האות ק של המילה קורונה רואים שזה האות הראשון "ישמעו לקול האות הראשון"
-
רואים שה' עזר בניסים שהמגפה תהיה יחסית קטנה יש את המילים "יפלה י-הוה בין מצרים ובין ישראל" כמו שכולם רואים
-
"י-הוה נלחם להם במצרים" ה' עוזר לעם ישראל להתנתק מהצעצועים ומהבלי העולם המילים >>> "איש כפי אוכלו" <<< ממורכזות… "וילקטו אותו בבוקר בבוקר, איש כפי אוכלו וחם השמש, ונמס" חצי מליון ישראלים מפוטרים שיאלצו לרדת ברמת החים. ולהסתפק בפרנסה דלה מה שהקב"ה יקציב להם ללא מותרות. וזאת לטובתם כדי שיגיעו ליעד שלשמו נבראו…. וכן כמו אז שהיו צריכים לצאת תחת השמים לחפש אוכל כל יום. גם היום הקב"ה יצר מציאות שהתפילות נערכות תחת השמים כדי שנזכור למי מתפללים
מסר בנושא זה
התמודדות היא המרפא
מאת ח.א
?מסר של אהבה שקיבלתי על מנת להעביר לכל בית ישראל?
ישראל אהובים,
העולם עומד בפני זעזועים גדולים ורבים שכל מטרתם היא להפיל ולנפץ אלילי השקר וחומריות העולם.
דעו שהמנוחה היא השקר הגדול ביותר!!!
גדלתם לתוך תפיסה של שקר, ניוון רוחני ונפשי, של חיפוש "חיים קלים"…
כעת אתם מצויים בתהליכי גמילה מאותה תפיסה רופסת, שכבר הפילה חללים הרבה, שמרבית העולם שבויים בה.
זוהי בדיוק עצת היצר הרע וחיילותיו וזו הדרך הקלה ביותר להחזיק את עם ישראל בשעבודם, בגלות דעתם.
קל, נוח, נעים, כיף, מנוחה, פינוק, בא לי… אלו רק חלק קטן משמותיו של היצר הרע
דחפיהם של בני האדם להשיגם, גורם להם לתסכולים וכאב כל ימיהם.
הפחד מפני התמודדות עם קושי, גורם לכם לברוח מהאמת, מה שמייצר כאב ותסכול שוב ושוב…
נדמה לכם שהנה נפלתם שוב ושוב לאותם הבורות,
אך אין זה נכון משום שהמציאות הנקרית בדרככם משתנה מרגע לרגע ואתם משתנים ביחד איתה.
התמודדות היא המרפא, צריך להסכים לחוות אותה ולהביא עימה את התובנות והשיעורים החשובים המבקשים לרדת לעולם, דרככם.
האנושות מכורה לכאב! כולם מבינים ומדברים את השפה שלו… שפת הכאב.
וכעת הגיע הזמן להתכונן לקראת עולם חדש, עולם של גילוי שכינה, של טוב מוחלט ושלם, של השכנת האמת על כל הארץ.
התגלות הגאולה המתהווה, יוצרת עוד ועוד התמודדויות…
אין זה רע… אין זה בא להכאיב… אלא זו הדרך ליצירת כלים בנפשכם, לקראת התגלות האהבה השלמה על פני כדור הארץ.
מי שלא בוחר להשתחרר מהשעבוד לסבל, לרע, לכאב, למלחמה – היאך יוכל להכיל ולהתחבר לשפת האהבה, השלום, השמחה והאמת???
עם ישראל משועבדים לכאב…
המנוחה היא הכאב, שכן היא כמו סם שנותן תענוג לרגע ובשאר הזמן יוצר סבל מתמשך…
החיפוש אחר חיים קלים יוצר חיים בלתי נסבלים…
שהרי כל התמודדות עם קושי מתנגשת וחושפת את השקר של שפת ה"בא לי" או "לא בא לי" של היצר הרע.
אנשים מפרקים את חייהם במו ידיהם ואח"כ באים בטענות לקב"ה על מה ולמה עשה להם כך וכך.
עם ישראל צריך להבין שזהו עולם המעשה, עולם העשייה…
כל ניסיון להגיע למציאות הפוכה מעשייה, יגיעה והתפתחות תמידית, מועד לכישלון צורם ומייאש.
אם כל אחד יבין את הדברים ויקחם לליבו, מתוך יגיעה על מידותיו יהווה הוא דוגמה אישית לסובביו, שיראו האמת ויפנימו אותה אף הם.
וזה יקרה אך ורק על ידי קבלת המציאות, הכלתה וקבלת המתרחש באהבה ובהסכמה, מה שיביא ליישוב הדעת ולשלוות הנפש.
הורים מזיקים לילדיהם דווקא ברחמנותם הרבה עליהם,
אלו רחמים פסולים שנוטלים מהילדים את הכוח והמוטיבציה להתפתח…
במקום זאת עליהם להאציל עליהם סמכויות ולחנכם לנתינה, לעזרה ולשותפות בבית,
תוך שהם מסבירים להם, מתוך האמת הפנימית, בלי לחשוש, בסבלנות ובאהבה – שעיקר האדם הוא בנתינה לזולת ובהתחשבות באחר
מה שיאפשר להם כאנשים בוגרים לחיות חיים נכונים ובריאים יותר, והדבר דומה לשריר שכדי לחזקו יש לאמנו…
ילדים שהתרגלו לא לעשות דבר בביתם, יהפכו לאנשים בוגרים שיינשאו ויפרקו לעצמם את הבית בשל אנוכיותם וציפייתם לקבל, כל הזמן, גם מבן זוגם…
רוב האנשים היום פועלים כך.
כעת העולם משתנה ותודעת האמת יורדת על עם ישראל, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע✨
משיח כבר נמצא ופועל להשיב לב כל ישראל.
העצבות שהיא משורש עיצוב, מעידה על סטיה מדרך האמת ומתריעה בפני האדם לשוב אליה, לתור אחריה.
העצבות חושפת את ההתנגשות בין הדברים אליהם מתאווה האדם לבין האמת הא-לוקית המתרחשת במטרה להביאו לתיקונו.
כשהעצבות משתלטת, ישב האדם עם עצמו, ינשום נשימות עמוקות למשך מספר דקות, ובלב שבור יזעק ויבקש את בוראו, את אמת נשמתו.
נכון לו לאדם להרגיל עצמו לעצור ולנשום נשימות עמוקות, בהרפיית הגוף והשרירים בכל יום ויום למען בריאות גופו, נפשו ונשמתו.
גאולת האדם, היא גאולת העולם תלויה בהסכמת כל איש מישראל לשהות ולהתבונן, לחשב את מסלול חייו ואת מטרותיו.
האמת מביאה לשינוי המעשים.
התהליך שהחל בעולם, יוצר שינוי מהותי בתפיסת היהודי,
שינוי הדרגתי שמסיר את משענות הקנה הרצוץ, שיוצר הסתכלות חדשה על העולם.
תפקיד הרע, זה המוגדר כ"סדר עולמי חדש", הינו לתועלת גדולה וחשובה – פירוק תודעת השקר והחומרניות
וכן, ראיית תכנית אותו הרע, יוצרת סאת נפש ומיאוס בשקר.
בני אדם אט אט מבינים שהם הולכים ונהפכים לרובוטיים, ממוחשבים, מהונדסי רגשות.
ואם השתלטות המחשבים על החיים, על כל בית ובית, על עולם הילדים והמבוגרים לא הספיק כדי לנער את המוח החושב,
אזי הגילויים הרבים החדשים יעשו זאת.
ככל שיחישו להבין את גודל השעבוד ויבחרו למאוס ברע ולהתנתק ממנו, כך תתגלה האמת ותוחש הגאולה השלמה.
הרע הוא רק מראה המשקפת את המתרחש בתודעת בני האדם!
התהליך שהחל יפרק את תודעת השיעבוד והכניעה למחשבים המנוונים את המוחות.
הצפת המידע תלך ותגבר מרגע לרגע, עד שיזעקו כל ישראל לקב"ה שיושיע אותם ויצילם מכל הטומאה בדעת שנשאבו לתוכה.
גלות הדעת מביאה לגלות הגופים, גאולת הדעת תביא לגאולת הגופים.
הסדר עולמי חדש, הוא בסה"כ כלי שרת המשקף לבני האדם שאם לא יתנערו מהשקר, יאבדו יחד איתו
ולא כעונש, אלא כפועל יוצא של החלפת המוח האנושי במחשבים, בעולם וירטואלי נטול ממשות.
וזה לא ייתכן כי הרי יהודי הוא עולם ומלואו!
לא תשוב עוד השיגרה המוכרת הישנה, מסגרות החינוך לא ישובו עוד לקדמותן וכל ניסיון סרק לדחוק בשעה לא יצלח…
השקר מאבד אחיזה.
הדרך היחידה לשמור על שפיות ודעת בריאה בתוך התהליך, ובתוך הבתים פנימה, היא להתחזק ולחזק את בני הבית בשלבי התהליך כמובא בדברים הנ"ל, בחשיבות עבודת המידות והתיקון הפנימי, בנשימות עמוקות, התבוננות על תכלית החיים והקיום.
ובעיקר בהבנה שאין עוד מלבדו, כמובא בסגולת "נפש החיים".
רק דעו שאם עם ישראל לא יבחר לצאת ממצרים, הקב"ה ידאג להוציא את מצרים מתוכם! וזאת מאהבתו הגדולה אותם
זוהי רק ההתחלה בתהליך ההתפרקות של תודעת השקר…
?על כל בית ישראל בגלויות לשוב בדחיפות לארץ הקודש, שהיא בחינת תיבת נוח השטה לבטח על מי המבול הבא על העולם!!!
והחכמים שימהרו להידבק באמת ולבקש אחריה יעברו את התהליך של שחרור התודעה בקלות רבה יותר
בהתחזקות גדולה לעבודת יוצרם, לקראת גאולתם, כי קרובה השעה.
הגיע זמן הפירעון מכל האוייבים הקמים על בני המלך.
בקרוב תגלו כיצד משתבשות תוכניותיהם של אנשי בבל, הם אנשי הסדר עולמי החדש…
ובמקום להיות עסוקים בהוצאת מזימתם לפועל, יסתכסכו הם בינם לבין עצמם וילחמו אלה באלה,
"חרבם תבוא בליבם וקשתותם תישברנה".
ורק הכבשה בין שבעים הזאבים תברח ותמצא מסתור תחת כנפי השכינה המתעוררת וקמה להגנת בניה.
ואם בהלה אחזה בכם התעוררו לתפילה מעומק הלב, לתשובה שלמה ולתיקון המעשים
וזכרו שאומר הקב"ה לבניו: "בניי מפני מה אתם מתייראים?! אל תיראו!!!
כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם, הגיע זמן גאולתכם!
ברוכים תהיו…
צופן "יהיה אור"
בספר זכריה פרק יד, מפסוק ז' עד פסוק ט' נכתב:
וְהָיָה יוֹם-אֶחָד, הוּא יִוָּדַע לַיהוָה–לֹא-יוֹם וְלֹא-לָיְלָה; וְהָיָה לְעֵת-עֶרֶב, יִהְיֶה-אוֹר. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יֵצְאוּ מַיִם-חַיִּים מִירוּשָׁלִַם, חֶצְיָם אֶל-הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי, וְחֶצְיָם אֶל-הַיָּם הָאַחֲרוֹן: בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף, יִהְיֶה. וְהָיָה יְהוָה לְמֶלֶךְ, עַל-כָּל-הָאָרֶץ; בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד–וּשְׁמוֹ אֶחָד.
רמז בנושא השמש בגאולה
בסרט שפורסם בעולם השנה 2020 סרט בשם "אל תוך הלילה" מופיעים רמזי גאולה רבים… הסרט מראה שמי שנחשף לשמש מת ובשרו מצומק. וזה כמו הנבואה הידועה
"כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף. כ וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק"
וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ … ממשנת הצדיק ר' ישראל אליהו וינטרויב זצ"ל
המשגיח ממיר ר' ירוחם ז"ל בדעת תורה פרשת וישלח [עמ' ר"ו] אחרי שמאריך במעלת יעקב שהיה "לבדו" כתב "יוצא לנו הערה נוראה כי סוד עוה"ב הוא עד כמה שהאדם הוא "לבדיי" "עצמיי" והוא מבהיל, עכ"ל [עיי"ש]
רמזי גאולה מדהימים 'ללידת משיח' עדן ילדה בן ראשון ב 5/5 בשעה 5:55 | מתי יציאה מהסגר? | רמזים חזקים מאד
רמזי הגאולה = 50 ממשיכים ביתר שאת ולא עוצרים לרגע
וכעת אנו רואים רמז מדהים שבא בתקופת סיום 72 שנות המדינה שאז זה זמן לידת משיח כפי שהורחב בעבר מהמון מקורות
אנו מקבלים רמז דרך לידת בן ראשון ל"עדן בן זקן"
בן = 52 = אליהו
הלידה התרחשה ביום שלישי (3) בשעה 5:55 בתאריך 5/5/2020
יש לנו כאן חיבור מדהים של הספרות 5+3
וכזכור ביאת אליהו הנביא = 533 משולש 2020
המשך לקרוא"רמזי גאולה מדהימים 'ללידת משיח' עדן ילדה בן ראשון ב 5/5 בשעה 5:55 | מתי יציאה מהסגר? | רמזים חזקים מאד"
הקשר בין הקורונה לביאת המשיח | מאמר לקראת סיום 72 שנות המדינה ולידת משיח | ספר | סוד החשמל
המטרה: לראות את הקולות כמו העטלף. קולות אותיות קול אות מה סוד העטלף שגרם לקורונה | בתוך הDNA צפון שם הוי"ה
עדכון 21/7/2020 נוספה גימטריה חדשה
קורונה = 367 = אולטרסאונד – הקורונה באה מעטלף. שהוא שומע את הקולות כמו אולטרסאונד. המטרה: לשמוע את הקולות. לשמוע את קול הבורא שמדבר איתנו להתקדם אליו בתוך כל הכאוס מסביב.
מאת ליאור שטרית: מתאים גם ללידת משיח שהיא ׳סוד ההריון׳ (שבו עושים אולטרסאונד)
מאת סוד החשמל: אולטראסונד עושים על ידי קרינה – קורונה
מאת עמיחי: חדשות רוטר – קורונה וירוס: הנגיף מביא את התא הנגוע לפתח סיבים כמו שערות שאולי עוזרים לו להתפשט לתאים סמוכים.
???
הנגיף לא דומה לשום נגיף שהמדע הרפואי מכיר.
נוגדנים מתאיידים לאחר 3 חודשים
כלומר – אין חסינות
אלו שהחלימו – חלקם יסבלו מתופעות לוואי של הנגיף
הנגיף הזה מתעתע בכולם.
נגיף חדש = 424 מסתתר (משיח בן דוד)
נגיף חדש בתשפ = 1237 רגיל (התגלות – במסתתר)
עדכון קודם
המטרה לראות את הקולות והרמזים שהקב"ה שולח
תראו מה נכתב בספר בעמוד 247 = רמז
המטרה: לראות את הקולות כמו העטלף. קולות אותיות קול אות
הקורונה הגיעה מהעטלף כידוע. עטלף זו חיית לילה שאוהבת חושך
לעומת התרנגול ששמח בבוקר ומעורר את השחר. ונותן את תרומתו הצנועה לעולם בצורת “ביצים”
(כזכור בתחילת הקורונה היה מחסור בארץ בביצים וכולם חיפשו להשיג (ביצים=152=צמח דוד) ראה בפוסט)
“תרנגול = 424” (מסתתר) = משיח בן דוד
דרש רבי שמלאי: מאי דכתיב “הוי המתאוים את יום ה’, למה זה לכם את יום ה’, הוא חושך ולא אור” (עמוס ה’), משל לתרנגול ועטלף, שהיו מצפים לאור. אמר לו התרנגול לעטלף, אני מצפה לאורה, שאורה שלי היא, ואתה למה לך אורה, (סנהדרין צ”ח ע”ב)
פעילותו של התרנגול נעשית ביום בלבד. בלילה אין כלל פעילות של התרנגול.
העטלף, לעומתו, פעיל רק בלילה, ובאור יום אין הוא יכול לפעול.
הגמרא מעוררת אותנו למחשבה: התרנגול והעטלף נמצאים באותה מציאות, ובכל זאת לאחד היא כאור ולאחר כחושך. ההבדל אינו במציאות בה הם נמצאים, אלא בכלים הקולטים את המציאות. לעטלף אין כלים לקלוט את אור היום, והוא מתייחס אליו כחושך, ואילו התרנגול – כלי הקליטה שלו בנויים לאור יום, והלילה הוא חושך בעבורו.
אף באור הרוחני השופע על העולם – כך הם הדברים. כאשר האור גדול ואין כלי הקליטה של העולם מתאימים לקליטתו – הוא נדמה כחושך.
העולם הגשמי מתפרק לאט לאט וימשיך להתפרק… מעולם שרודף אחרי חשך ותאוות אנו עוברים לעולם של אור שהתענוג שלנו יהיה מנתינה לזולת והשפעה… מי שהולך בדרך התרנגול בנתינה והשפעה לכבוד הבורא. הוא רואה את כל מציאות הקורונה (והמציאות הקשה שתהיה בהמשך) הוא רואה את זה כאור גדול. כי הוא יודע שאת הכל הבורא עושה וכולו טוב ומטיב. והקב”ה מפרק את עולם השקר בעדינות ובשלבים, כדי להביא אותנו לגאולה … הוא רואה את מציאות החרבת העולם הגשמי כאור גדול… כי הוא מבין שיותר ויותר חייבים לסמוך רק על ה’ (כשכל המשענות האחרות יפלו לאט לאט) אדם שחי כך הוא זה שיהפוך את החושך לאור ויזכה לגלות את הא’ של הגאולה (הבורא) בתוך הגולה.
ראו את המאמר המצורף:
מהו יום ה’ וליל ה’, בעבודה
חז”ל אמרו על מה שכתוב וזה לשונו, “הוי המתאוים את יום ה’, למה זה לכם את יום ה’, הוא חושך ולא אור” (עמוס ה’), משל לתרנגול ועטלף, שהיו מצפים לאור. אמר לו התרנגול לעטלף, אני מצפה לאורה, שאורה שלי היא, ואתה למה לך אורה, (סנהדרין צ”ח ע”ב) עד כאן לשונו. שהפירוש הוא, היות שאין לעטלף עינים לראות, אם כן מהו מרויח מאור השמש. אלא להיפך, מי שאין לו עינים, אור השמש מחשיך לו יותר.
ויש להבין את המשל הזה, היינו איזה שייכות יש לעינים, להסתכלות באור ה’, שהכתוב מכנה “יום ה'”, ונותנו על זה משל מעטלף, שמי שאין לו עינים, הוא נשאר בחושך. ועוד יש להבין, מהו יום ה’, ומהו ליל ה’, איזה הפרש יש ביניהם. בשלמא יום של בני אדם, אנו מבחינים בזריחת השמש, אבל יום ה’, במה אנו מבחינים את זה.
התשובה הוא, כמו גילוי השמש. היינו שהשמש זורחת על הארץ, אנו קוראים אותה יום, ובזמן שהשמש אינה זורחת, נקרא חושך. כמו כן אצל הקב”ה, יום נקרא גילוי, וחושך נקרא הסתרת פנים. זאת אומרת, בזמן שיש גילוי פנים, שהדבר ברור אצלו כיום, זה נקרא יום, כמו שדרשו חז”ל על מה שכתוב “לאור יקום רוצח, יקטל עני ואביון, ובלילה יהי כגנב”, הא מדקאמר ובלילה יהי כגנב, אלמא אור יממא הוא, וכו’, הכי קאמר, אי פשיטא לך מלתא כנהורא, דאנפשות קא אתי, רוצח הוא, וניתן להצילו בנפשו וכו’ (פסחים ב.), עד כאן לשונו. הרי אנו רואים שענין יום, אומרת הגמרא, שהיא ענין דבר ברור כיום.
נמצא, שיום ה’ יהא פירושו, שהשגחה מה שהבורא מנהיג את העולם, יהיה ברור שהיא בבחינת טוב ומטיב. לדוגמא, כשהוא מתפלל תיכף נענה על תפלתו, ומקבל את מבוקשו, על מה שהוא התפלל, ובכל מקום שהוא פונה הוא מצליח, זה נקרא יום ה’. מה שאם כן חושך, שהוא לילה, יהיה פירושו הסתרת פנים. שזה מביא לו, ספיקות בהשגחת טוב ומטיב, ומחשבות זרות. כלומר שהסתרת ההשגחה, מביאו לו כל אלה הדיעות והמחשבות זרות, זה נקרא חושך, ולילה. כלומר, שהאדם מרגיש מצב שבו הוא מרגיש, שהעולם חשך בעדו.
ובזה יש לפרש מה שכתוב “הוי המתאוים את יום ה’, למה זה לכם את יום ה’, הוא חושך ולא אור”. והענין הוא, אלו שמצפים ליום ה’, הכוונה הוא שהם מצפים שיזכו לבחינת אמונה למעלה מהדעת, שיהיה האמונה כל כך חזקה, כאילו שהם רואים בראיה וידיעה גמורה, שכך הוא. היינו, שה’ משגיח על העולם בבחינת טוב ומטיב, כלומר שאין הם רוצים, שהם יראו איך שה’ משגיח בבחינת טוב ומטיב, כי ראיה הוא נגד אמונה, כלומר אמונה הוא דוקא במקום שהיא נגד השכל, והאדם עושה את הדבר שהוא נגד השכל, זה נקרא אמונה למעלה מהדעת. כלומר, הם מאמינים, שהשגחה של הבורא עם הנבראים, הוא בבחינת טוב ומטיב. ומה שהם לא רואים זה בידיעה ברורה, אין הם אומרים לה’, אנחנו רוצים לראות, את בחינת טוב ומטיב, בבחינת ראיה בתוך השכל, אלא הם רוצים שזה ישאר אצלם, בבחינת אמונה למעלה מהדעת. אלא, שהם מבקשים מה’ שיתן להם כח, שיהא אמונה זו כל כך חזקה, כאילו הם רואים זה בתוך הדעת. היינו שלא יהא הפרש בין אמונה, לידיעה בתוך השכל. זה נקרא אצלם, היינו אצל מי שרוצה להיות דבוק בה’, יום ה’. כלומר שאם הם ירגישו זה בבחינת ידיעה, אז אור ה’, הנקרא שפע עליון, ילך לכלי קבלה הנקראים כלים דפרודא, וזה הם לא רוצים, מטעם שזה ילך להרצון לקבל שהוא ההפכי מהקדושה, שהיא נגד הרצון לקבל לתועלת עצמו. אלא הם רוצים להיות, דביקים בה’, וזה יכול להיות רק ע”י השתוות הצורה.
אולם, בכדי להגיע לזה, היינו שיהיה לאדם רצון וחשק להדבק בה’, והיות שהאדם נברא עם טבע רצון לקבל רק לתועלת עצמו, אם כן איך אפשר להגיע לדבר, שהוא ממש נגד הטבע, ולכן מוטל על האדם להשקיע עבודה רבה, עד שהוא יקבל טבע שני, שהוא הרצון להשפיע. שעם הרצון להשפיע, בזמן שהאדם זוכה לזה, אז הוא מוכשר לקבל שפע עליון ולא לפגום. כי כל הפגמים באים, רק ע”י הרצון לקבל לעצמו. היינו אפילו בזמן שהוא עושה משהו בעמ”נ להשפיע, יש שם בבחינת פנימית המחשבה שהוא יקבל משהו איזה תמורה, עבור מעשה דלהשפעה שהוא עושה עכשיו. במלה אחת, אין בכחו של אדם לעשות משהו, אם לא יקבל תמורה זה משהו עבור המעשה. היינו שהוא צריך להנות, וכל הנאה שהאדם מקבל לתועלת עצמו, מוכרח להיות ע”י הנאה זו נפרד מחיי החיים מסיבת הפירוד. ומפסיקו מלהיות דבוק בהבורא. היות שענין הדביקות נמדדת בהשתוות הצורה, לכן אי אפשר להיות השפעה נקיה בלי תערובות של קבלה, מצד כוחות עצמו.
לכן, בכדי שיהיה להאדם כחות דהשפעה, לטבע שני אנו צריכים, שיהא באדם הכח להגיע להשתוות הצורה. היינו, כמו שהבורא הוא המשפיע ולא לקבל כלום, דאינו חס ושלום בעל חסרון, כלומר שגם מה שהוא משפיע, אין זה מטעם חסרון, היינו שאם אין לו חס ושלום למי להשפיע, מורגש דבר זה אצלו לחסרון, אלא שאנו צריכים להבין זה כמו שחוק. כלומר, שאין זה שהוא רצה להשפיע הוא דבר הצריך לו, אלא הכל כמו משחק. וזהו על דרך שאמרו חז”ל, בענין מטרוניתא שאלה מה הקב”ה עושה לאחר שברא את העולם, התשובה היתה, יושב ומשחק עם לויתן, שנאמר “לויתן זה יצרת לשחק בו” (עבודה זרה דף ג.) שענין לויתן הוא, בחינת דביקות וחיבור, (מלשון “כמער איש ולויות”). היינו, שהתכלית הוא חיבור הבורא עם הנבראים, הוא רק בחינת שחוק, ולא ענין של רצון וצורך. וההבדל הוא בין שחוק לרצון, הוא שכל מה שבא ברצון הוא בהכרח, ואם אינו משיג את רצונו הוא בעל חסרון, מה שאם כן בשחוק, אפילו כשאינו משיג את הדבר לא נחשב זה לחסרון. כמו שאומרים, מה שלא השגתי מה שחשבתי אין דבר, שזהו לא כל כך חשוב, מטעם שכל הרצון שהיה לו להדבר, היה רק בשחוק ולא רצינות.
ובהאמור יוצא, שתכלית השלימות הוא, שתהיה כל עבודתו בבחינת השפעה גמורה, ולא יהיה לו שום רצון וחשק לקבל הנאה תמורת עבודתו, וזהו מדרגה גבוהה, משום שהיא בחינה הנוהג אצל השם ית’. וזה נקרא “יום ה'”, שיום ה’ נקרא שלימות, על דרך שכתוב “יחשכו כוכבי בוקר, יקו לאור ואין”. שאור נבחן על שלימות, וכשהאדם משיג את הטבע השני, היינו הרצון להשפיע, מה שהבורא נותן לו אחר הטבע הראשון שהוא רצון לקבל, ומקבל עתה את הרצון להשפיע, אז האדם מוכשר לעבוד את הבורא בבחינת השלימות, וזה נבחן ליום ה’. לכן מי שעדיין לא זכה לטבע השני שיוכל לעבוד את ה’ בבחינת השפעה, ומצפה שיזכה לבחינה זו, היינו לבחינת השפעה. זאת אומרת, שכבר התיגע ועשה מה שביכלתו לעשות כדי לזכות לכח הזה, אז הוא נבחן שמצפה ליום ה’, היינו שיהיה לו השתוות הצורה עם ה’. וכשבא יום ה’, הוא בשמחה נפלאה, שהוא שמח בזה שיצא מתחת שליטת רצון לקבל לעצמו, שהוא היה מפרידו מהבורא, ועכשיו הוא מתדבק בהבורא. ונבחן זה אצלו שעלה עכשיו לראש הפסגה. מה שאם כן, מי שעבודתו הוא רק בבחינת קבלה עצמית הוא להיפוך, שכל זמן שהוא חושב, שיהיה לו איזה תמורה מעבודתו הוא שמח, ובו בזמן שהוא רואה שהרצון לקבל, לא יקבל שום תמורה עבור עבודתו, אז הוא בא לידי עצבות ועצלות. והוא בא לפעמים לידי “תוהה על הראשונות”, והוא אומר “אדעתא דהכי לא נדרתי”. אם כן אדרבא, “יום ה'”, שהוא משיג כח להשפיע, אם יגידו לו שזה יהיה הריוח שלך בזה שאתה עוסק בתורה ומצות, אז יגיד זה נקרא אצלי חושך ולא אור, משום שהידיעה הזו מביאו לידי חשכות כנ”ל.
עדכון 21/7/2020 נוספה גימטריה חדשה
קורונה = 367 = אולטרסאונד – הקורונה באה מעטלף. שהוא שומע את הקולות כמו אולטרסאונד. המטרה: לשמוע את הקולות. לשמוע את קול הבורא שמדבר איתנו להתקדם אליו בתוך כל הכאוס מסביב.
מאת ליאור שטרית: מתאים גם ללידת משיח שהיא ׳סוד ההריון׳ (שבו עושים אולטרסאונד)
מאת סוד החשמל: אולטראסונד עושים על ידי קרינה – קורונה
מאת עמיחי: חדשות רוטר – קורונה וירוס: הנגיף מביא את התא הנגוע לפתח סיבים כמו שערות שאולי עוזרים לו להתפשט לתאים סמוכים.
???
הנגיף לא דומה לשום נגיף שהמדע הרפואי מכיר.
נוגדנים מתאיידים לאחר 3 חודשים
כלומר – אין חסינות
אלו שהחלימו – חלקם יסבלו מתופעות לוואי של הנגיף
הנגיף הזה מתעתע בכולם.
נגיף חדש = 424 מסתתר (משיח בן דוד)
נגיף חדש בתשפ = 1237 רגיל (התגלות – במסתתר)
עדכון קודם
המטרה לראות את הקולות והרמזים שהקב"ה שולח
תראו מה נכתב בספר בעמוד 247 = רמז
המטרה: לראות את הקולות כמו העטלף. קולות אותיות קול אות
הקורונה הגיעה מהעטלף כידוע. עטלף זו חיית לילה שאוהבת חושך
לעומת התרנגול ששמח בבוקר ומעורר את השחר. ונותן את תרומתו הצנועה לעולם בצורת “ביצים”
(כזכור בתחילת הקורונה היה מחסור בארץ בביצים וכולם חיפשו להשיג (ביצים=152=צמח דוד) ראה בפוסט)
“תרנגול = 424” (מסתתר) = משיח בן דוד
דרש רבי שמלאי: מאי דכתיב “הוי המתאוים את יום ה’, למה זה לכם את יום ה’, הוא חושך ולא אור” (עמוס ה’), משל לתרנגול ועטלף, שהיו מצפים לאור. אמר לו התרנגול לעטלף, אני מצפה לאורה, שאורה שלי היא, ואתה למה לך אורה, (סנהדרין צ”ח ע”ב)
פעילותו של התרנגול נעשית ביום בלבד. בלילה אין כלל פעילות של התרנגול.
העטלף, לעומתו, פעיל רק בלילה, ובאור יום אין הוא יכול לפעול.
הגמרא מעוררת אותנו למחשבה: התרנגול והעטלף נמצאים באותה מציאות, ובכל זאת לאחד היא כאור ולאחר כחושך. ההבדל אינו במציאות בה הם נמצאים, אלא בכלים הקולטים את המציאות. לעטלף אין כלים לקלוט את אור היום, והוא מתייחס אליו כחושך, ואילו התרנגול – כלי הקליטה שלו בנויים לאור יום, והלילה הוא חושך בעבורו.
אף באור הרוחני השופע על העולם – כך הם הדברים. כאשר האור גדול ואין כלי הקליטה של העולם מתאימים לקליטתו – הוא נדמה כחושך.
העולם הגשמי מתפרק לאט לאט וימשיך להתפרק… מעולם שרודף אחרי חשך ותאוות אנו עוברים לעולם של אור שהתענוג שלנו יהיה מנתינה לזולת והשפעה… מי שהולך בדרך התרנגול בנתינה והשפעה לכבוד הבורא. הוא רואה את כל מציאות הקורונה (והמציאות הקשה שתהיה בהמשך) הוא רואה את זה כאור גדול. כי הוא יודע שאת הכל הבורא עושה וכולו טוב ומטיב. והקב”ה מפרק את עולם השקר בעדינות ובשלבים, כדי להביא אותנו לגאולה … הוא רואה את מציאות החרבת העולם הגשמי כאור גדול… כי הוא מבין שיותר ויותר חייבים לסמוך רק על ה’ (כשכל המשענות האחרות יפלו לאט לאט) אדם שחי כך הוא זה שיהפוך את החושך לאור ויזכה לגלות את הא’ של הגאולה (הבורא) בתוך הגולה.
ראו את המאמר המצורף:
מהו יום ה’ וליל ה’, בעבודה
חז”ל אמרו על מה שכתוב וזה לשונו, “הוי המתאוים את יום ה’, למה זה לכם את יום ה’, הוא חושך ולא אור” (עמוס ה’), משל לתרנגול ועטלף, שהיו מצפים לאור. אמר לו התרנגול לעטלף, אני מצפה לאורה, שאורה שלי היא, ואתה למה לך אורה, (סנהדרין צ”ח ע”ב) עד כאן לשונו. שהפירוש הוא, היות שאין לעטלף עינים לראות, אם כן מהו מרויח מאור השמש. אלא להיפך, מי שאין לו עינים, אור השמש מחשיך לו יותר.
ויש להבין את המשל הזה, היינו איזה שייכות יש לעינים, להסתכלות באור ה’, שהכתוב מכנה “יום ה'”, ונותנו על זה משל מעטלף, שמי שאין לו עינים, הוא נשאר בחושך. ועוד יש להבין, מהו יום ה’, ומהו ליל ה’, איזה הפרש יש ביניהם. בשלמא יום של בני אדם, אנו מבחינים בזריחת השמש, אבל יום ה’, במה אנו מבחינים את זה.
התשובה הוא, כמו גילוי השמש. היינו שהשמש זורחת על הארץ, אנו קוראים אותה יום, ובזמן שהשמש אינה זורחת, נקרא חושך. כמו כן אצל הקב”ה, יום נקרא גילוי, וחושך נקרא הסתרת פנים. זאת אומרת, בזמן שיש גילוי פנים, שהדבר ברור אצלו כיום, זה נקרא יום, כמו שדרשו חז”ל על מה שכתוב “לאור יקום רוצח, יקטל עני ואביון, ובלילה יהי כגנב”, הא מדקאמר ובלילה יהי כגנב, אלמא אור יממא הוא, וכו’, הכי קאמר, אי פשיטא לך מלתא כנהורא, דאנפשות קא אתי, רוצח הוא, וניתן להצילו בנפשו וכו’ (פסחים ב.), עד כאן לשונו. הרי אנו רואים שענין יום, אומרת הגמרא, שהיא ענין דבר ברור כיום.
נמצא, שיום ה’ יהא פירושו, שהשגחה מה שהבורא מנהיג את העולם, יהיה ברור שהיא בבחינת טוב ומטיב. לדוגמא, כשהוא מתפלל תיכף נענה על תפלתו, ומקבל את מבוקשו, על מה שהוא התפלל, ובכל מקום שהוא פונה הוא מצליח, זה נקרא יום ה’. מה שאם כן חושך, שהוא לילה, יהיה פירושו הסתרת פנים. שזה מביא לו, ספיקות בהשגחת טוב ומטיב, ומחשבות זרות. כלומר שהסתרת ההשגחה, מביאו לו כל אלה הדיעות והמחשבות זרות, זה נקרא חושך, ולילה. כלומר, שהאדם מרגיש מצב שבו הוא מרגיש, שהעולם חשך בעדו.
ובזה יש לפרש מה שכתוב “הוי המתאוים את יום ה’, למה זה לכם את יום ה’, הוא חושך ולא אור”. והענין הוא, אלו שמצפים ליום ה’, הכוונה הוא שהם מצפים שיזכו לבחינת אמונה למעלה מהדעת, שיהיה האמונה כל כך חזקה, כאילו שהם רואים בראיה וידיעה גמורה, שכך הוא. היינו, שה’ משגיח על העולם בבחינת טוב ומטיב, כלומר שאין הם רוצים, שהם יראו איך שה’ משגיח בבחינת טוב ומטיב, כי ראיה הוא נגד אמונה, כלומר אמונה הוא דוקא במקום שהיא נגד השכל, והאדם עושה את הדבר שהוא נגד השכל, זה נקרא אמונה למעלה מהדעת. כלומר, הם מאמינים, שהשגחה של הבורא עם הנבראים, הוא בבחינת טוב ומטיב. ומה שהם לא רואים זה בידיעה ברורה, אין הם אומרים לה’, אנחנו רוצים לראות, את בחינת טוב ומטיב, בבחינת ראיה בתוך השכל, אלא הם רוצים שזה ישאר אצלם, בבחינת אמונה למעלה מהדעת. אלא, שהם מבקשים מה’ שיתן להם כח, שיהא אמונה זו כל כך חזקה, כאילו הם רואים זה בתוך הדעת. היינו שלא יהא הפרש בין אמונה, לידיעה בתוך השכל. זה נקרא אצלם, היינו אצל מי שרוצה להיות דבוק בה’, יום ה’. כלומר שאם הם ירגישו זה בבחינת ידיעה, אז אור ה’, הנקרא שפע עליון, ילך לכלי קבלה הנקראים כלים דפרודא, וזה הם לא רוצים, מטעם שזה ילך להרצון לקבל שהוא ההפכי מהקדושה, שהיא נגד הרצון לקבל לתועלת עצמו. אלא הם רוצים להיות, דביקים בה’, וזה יכול להיות רק ע”י השתוות הצורה.
אולם, בכדי להגיע לזה, היינו שיהיה לאדם רצון וחשק להדבק בה’, והיות שהאדם נברא עם טבע רצון לקבל רק לתועלת עצמו, אם כן איך אפשר להגיע לדבר, שהוא ממש נגד הטבע, ולכן מוטל על האדם להשקיע עבודה רבה, עד שהוא יקבל טבע שני, שהוא הרצון להשפיע. שעם הרצון להשפיע, בזמן שהאדם זוכה לזה, אז הוא מוכשר לקבל שפע עליון ולא לפגום. כי כל הפגמים באים, רק ע”י הרצון לקבל לעצמו. היינו אפילו בזמן שהוא עושה משהו בעמ”נ להשפיע, יש שם בבחינת פנימית המחשבה שהוא יקבל משהו איזה תמורה, עבור מעשה דלהשפעה שהוא עושה עכשיו. במלה אחת, אין בכחו של אדם לעשות משהו, אם לא יקבל תמורה זה משהו עבור המעשה. היינו שהוא צריך להנות, וכל הנאה שהאדם מקבל לתועלת עצמו, מוכרח להיות ע”י הנאה זו נפרד מחיי החיים מסיבת הפירוד. ומפסיקו מלהיות דבוק בהבורא. היות שענין הדביקות נמדדת בהשתוות הצורה, לכן אי אפשר להיות השפעה נקיה בלי תערובות של קבלה, מצד כוחות עצמו.
לכן, בכדי שיהיה להאדם כחות דהשפעה, לטבע שני אנו צריכים, שיהא באדם הכח להגיע להשתוות הצורה. היינו, כמו שהבורא הוא המשפיע ולא לקבל כלום, דאינו חס ושלום בעל חסרון, כלומר שגם מה שהוא משפיע, אין זה מטעם חסרון, היינו שאם אין לו חס ושלום למי להשפיע, מורגש דבר זה אצלו לחסרון, אלא שאנו צריכים להבין זה כמו שחוק. כלומר, שאין זה שהוא רצה להשפיע הוא דבר הצריך לו, אלא הכל כמו משחק. וזהו על דרך שאמרו חז”ל, בענין מטרוניתא שאלה מה הקב”ה עושה לאחר שברא את העולם, התשובה היתה, יושב ומשחק עם לויתן, שנאמר “לויתן זה יצרת לשחק בו” (עבודה זרה דף ג.) שענין לויתן הוא, בחינת דביקות וחיבור, (מלשון “כמער איש ולויות”). היינו, שהתכלית הוא חיבור הבורא עם הנבראים, הוא רק בחינת שחוק, ולא ענין של רצון וצורך. וההבדל הוא בין שחוק לרצון, הוא שכל מה שבא ברצון הוא בהכרח, ואם אינו משיג את רצונו הוא בעל חסרון, מה שאם כן בשחוק, אפילו כשאינו משיג את הדבר לא נחשב זה לחסרון. כמו שאומרים, מה שלא השגתי מה שחשבתי אין דבר, שזהו לא כל כך חשוב, מטעם שכל הרצון שהיה לו להדבר, היה רק בשחוק ולא רצינות.
ובהאמור יוצא, שתכלית השלימות הוא, שתהיה כל עבודתו בבחינת השפעה גמורה, ולא יהיה לו שום רצון וחשק לקבל הנאה תמורת עבודתו, וזהו מדרגה גבוהה, משום שהיא בחינה הנוהג אצל השם ית’. וזה נקרא “יום ה'”, שיום ה’ נקרא שלימות, על דרך שכתוב “יחשכו כוכבי בוקר, יקו לאור ואין”. שאור נבחן על שלימות, וכשהאדם משיג את הטבע השני, היינו הרצון להשפיע, מה שהבורא נותן לו אחר הטבע הראשון שהוא רצון לקבל, ומקבל עתה את הרצון להשפיע, אז האדם מוכשר לעבוד את הבורא בבחינת השלימות, וזה נבחן ליום ה’. לכן מי שעדיין לא זכה לטבע השני שיוכל לעבוד את ה’ בבחינת השפעה, ומצפה שיזכה לבחינה זו, היינו לבחינת השפעה. זאת אומרת, שכבר התיגע ועשה מה שביכלתו לעשות כדי לזכות לכח הזה, אז הוא נבחן שמצפה ליום ה’, היינו שיהיה לו השתוות הצורה עם ה’. וכשבא יום ה’, הוא בשמחה נפלאה, שהוא שמח בזה שיצא מתחת שליטת רצון לקבל לעצמו, שהוא היה מפרידו מהבורא, ועכשיו הוא מתדבק בהבורא. ונבחן זה אצלו שעלה עכשיו לראש הפסגה. מה שאם כן, מי שעבודתו הוא רק בבחינת קבלה עצמית הוא להיפוך, שכל זמן שהוא חושב, שיהיה לו איזה תמורה מעבודתו הוא שמח, ובו בזמן שהוא רואה שהרצון לקבל, לא יקבל שום תמורה עבור עבודתו, אז הוא בא לידי עצבות ועצלות. והוא בא לפעמים לידי “תוהה על הראשונות”, והוא אומר “אדעתא דהכי לא נדרתי”. אם כן אדרבא, “יום ה'”, שהוא משיג כח להשפיע, אם יגידו לו שזה יהיה הריוח שלך בזה שאתה עוסק בתורה ומצות, אז יגיד זה נקרא אצלי חושך ולא אור, משום שהידיעה הזו מביאו לידי חשכות כנ”ל.
